חולין 135a — תלמוד אויף ייִדיש

מתניתין:

מצות נתינת

ראשית הגז

לכהן

נוהג בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית

[בזמן שבית המקדש קיים]

ושלא בפני הבית

2 . בחולין אבל לא במוקדשין.

חומר יש

בזרוע ולחיים וקבה מראשית הגז

3 , שהזרוע והלחיים והקבה נוהגין

בין

בבקר ו

בין

בצאן,

ונוהגין בין

במרובה,

כששחט הרבה בהמות,

ו

אף

במועט

אפילו לא שחט אלא בהמה אחת.

ו

אילו

ראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלות ואינו נוהג אלא במרובה

[כדמפרש בגמרא].

וכמה הוא מרובה

שחייב בראשית הגז?

בית שמאי אומרים: שתי רחלות. שנאמר: "יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן".

ומשמע ששתי רחלות נחשבות "צאן", ובראשית הגז כתוב "וראשית גז צאנך".

ובית הלל אומרים: חמש רחלות. שנאמר: "חמש צאן עשויות".

רבי דוסא בן הרכינס אומר: חמש רחלות גוזזות מנה מנה ופרס,

דהיינו שמכל אחת מהן גוזזין מנה ופרס [מנה וחצי] -

חייבות בראשית הגז.

וחכמים אומרים: חמש רחלות גוזזות

אפילו

כל שהן

חייבות.

וכמה נותנין לו

לכהן?

משקל חמש סלעים ביהודה שהן עשר סלעים בג ליל.

ונותנין לו צמר בכמות כזו שלאחר שיהא

מלובן

יעמוד על משקל חמש סלעים,

ולא

יתן לו משקל חמש סלעים צמר

צואי

שלא נתלבן עדיין כולו. ושיעור הגזיזה שנותנין לו הוא

כדי לעשות ממנו בגד קטן. שנאמר "תתן לו",

משמע

שיהא בו כדי מתנה. לא הספיק

הישראל

ליתנו

את הצמר -

לו

[לכהן]

עד שצבעו

-

פטור.

שקנאו הישראל בשינוי, ואינו צריך ליתן דמים כשווי ראשית הגז כי נחשב כמזיק מתנות כהונה או שאכלן ואמרו לעיל [קל, ב] שהוא פטור מתשלומין .

אבל אם רק

לבנו

הישראל,

ולא צבעו, חייב.

שאין זה נחשב שינוי אלא כעומד בעינו.

הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים

בעודו מחובר על הבהמה -

פטור מראשית הגז

7 .

משום שנאמר "צאנך" ושל עכו"ם אינו נחשב "צאנך" ואף על פי שהגיזה של ישראל אין החיוב חל אלא על הצאן והוא אינו שלו.

הלוקח גז צאנו של חבירו, אם שייר

הלוקח חלק מהצמר אצל המוכר, שלא קנאו,

המוכר חייב

בראשית הגז. כי יכול הלוקח לומר לו: הצמר שצריך ליתן לכהן - אצלך הוא ולא קניתיהו ממך .

ואם

לא שייר

אלא קנה הישראל את כל הצמר -

הלוקח חייב. היו לו

למוכר שני מינים של רחלות:

שחופות

[לא שחורות ולא לבנות]

ולבנות,

ו

מכר לו

ללוקח

שחופות אבל לא לבנות,

או שהיו לו זכרים ונקבות ומכר לו

זכרים אבל לא נקבות

-

זה נותן

ראשית הגז

לעצמו, וזה נותן לעצמו

[דהיינו, משחופות על שחופות ומלבנות על לבנות].

ובגמרא יתבאר דעצה טובה קא משמע לן התנא, שהרי גיזת הלבנות טובה מזו של שחופות, ושל נקבות רכה משל זכרים, וכדאי למוכר לקנות מחלוקת גיזת שחופות בשיעור שחייב ליתן ראשית הגז על השחופות שנותרו בידו, ויתן מגיזה זו לכהן, וירויח שלא יתן מגיזת הלבנות הטובה יותר על השחופות [וכן בזכרים ונקבות].

גמרא:

במוקדשין מאי טעמא לא

נוהג ראשית הגז?

ד

אמר קרא: "צאנך"

-

ולא צאן הקדש.

והוינן בה:

טעמא דכתב רחמנא "צאנך",

למעט קדשים.

הא לאו הכי, הוה אמינא

ד

קדשים חייבים בראשית הגז?

ו

הא לאו בני גיזה נינהו,

שהרי אסור לגזזן ,

דכתיב "ולא תגוז בכור צאנך"?!

ומבארינן:

אי בקדשי מזבח, הכי נמי

אין צורך במיעוט, ופשיטא שאין חיוב ראשית הגז על גיזתן שהרי אסור לגזזן. אלא

הכא במאי עסקינן

-

בקדשי בדק הבית

שמותרים בגיזה, ולכן הוצרך לדרוש מפסוק לפוטרם מראשית הגז.

ומקשינן:

והאמר רבי אליעזר: קדשי בדק הבית אסורים בגיזה ועבודה,

ושוב יקשה למה צריך לדרוש מקרא לפוטרם מראשית הגז.

ומתרצינן: האיסור שהזכיר רבי אליעזר -

מדרבנן

הוא, אבל מדאורייתא מותרים בגיזה. ולפיכך

סלקא דעתך אמינא, הואיל ומדאורייתא בני גיזה נינהו, היכא דגזז ליה

ועבר על האיסור דרבנן,

ליתיב ליה

לכהן ראשית הגז, קא משמע לן קרא שפטור משום שהצאן אינו נחשב "צאנו" ואף שמותר לגוזזו אין הגיזה מחייבת אלא הצאן .

ומקשינן:

והא קדיש לה

הרי הצמר של הקדש הוא ואיך סלקא דעתא שיתן לכהן צמר של הקדש? ומבארינן:

סלקא דעתך אמינא, לפרוק

[יפדנו] הישראל את הצמר,

וליתיב ליה

לכהן.

ותמהינן:

ו

אכתי היאך יתננו,

הא

בכל הקדש דבעלי חיים

בעי העמדה

שתעמוד הבהמה,

ו

אז עושים

הערכה

של שוויה, והכא הרי היא אפשר להעמיד את הצמר אחר שנגזז מן הבהמה?

הניחא למאן דאמר קדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה,

שפיר! דהא אוקימנא דמיירי הכא בקדשי בדק הבית.

אלא למאן דאמר

אף קדשי בדק הבית

היו

בכלל,

מאי איכא למימר?

אמר רב מני בר פטיש משום רב ינאי: הכא

מיירי

במקדיש בהמתו לבדק הבית חוץ מגיזותיה

שלא הקדישן . ואם כן,

סלקא דעתך אמינא לגזוז

ראשית הגז

וליתיב ליה

לכהן, שהרי הגיזות אינן הקדש, ואהא

אמר קרא "צאנך",

דדווקא אם הצאן שלך - חייב אתה בראשית הגז,

ולא

כאשר ה

צאן

שייך ל

הקדש.

ומקשינן:

אי הכי

שמדובר באופן ששייר גיזותיה, למה העמדת את המיעוט בקדשי בדק הבית, הא ב

קדשי מזבח נמי

צריך מיעוט לפוטרו מראשית הגז באופן שהקדישה חוץ מגיזותיה?

ומשנינן: קדשי מזבח אסור לגזזן אפילו אם לא הקדיש גיזתן משום ד

כחשי

הבהמות על ידי הגיזה.

ותמהינן: אם כן איך מותר לגזוז ב

קדשי בדק הבית

ששייר בהקדשן ולא הקדיש גיזתן, והרי הם

נמי כחשי

על ידי הגיזה?

ומתרצינן: בקדשי בדק הבית מדובר באופן

דאמר

הריני מקדיש

חוץ מגיזה וכחישה,

ולכן מותר לגוזזן אף על פי שמכחישה .

ותמהינן: ב

קדשי מזבח נמי

אפשר להעמיד באופן

דאמר חוץ מגיזה וכחישה?

ומתרצינן: קדשי מזבח, אף על גב דאמר "חוץ מגיזותיה",

אפילו הכי,

כיון דקדושת הגוף חמורה,

פשטה קדושה בכולה,

ואף גיזתה נעשית קדושה ולפיכך פשיטא שאינו חייב בראשית הגז, שהרי הגיזות אינן שלו, ואין צריך פסוק לפוטרו, מה שאין כן בקדשי בדק הבית שלא שייך בהם דין פשטה קדושה בכולה .

ומנא תימרא

שאם הקדיש חלק מהבהמה בקדושת הגוף פשטה קדושה בכולה?

דאמר רבי יוסי: והלא במוקדשין האומר רגלה של

בהמה

זו עולה

-

כולה עולה!

ואפילו לרבי מאיר דאמר

באופן שהקדיש רגלה

אין כולה עולה, הני מילי דאקדיש דבר שאין הנשמה תלויה בו

כגון רגלה של בהמה,

אבל הקדיש דבר שהנשמה תלויה בו,

כמו בסוגיין שהקדיש את כל הבהמה חוץ מגיזותיה - פשטה קדושה בכולה, ו

קדשה

כולה ואפילו הגיזות.

רבא אמר

: משנתנו עוסקת

במקדיש

רק

גיזה עצמה

ובאופן זה לא למדנו לפוטרו מנתינת ראשית הגז מהכתוב "גז צאנך", שהרי "צאנך" הוא, כי הבהמה נשארה שלו, ו

סלקא דעתך אמינא לגזוז ולפרוק וליתיב ליה

לכהן,

אמר קרא: "גז צאנך תתן לו",

ודרשינן:

מי שאינו מחוסר אלא גזיזה ונתינה

תתן לו לכהן.

יצא זה

שהקדיש את הגיזה

שמחוסר גזיזה

פדיה ונתינה

21 .

וכיון שרבא אינו פוטר גיזת מוקדשין אלא כשהגיזה עצמה קדושה, יקשה,

אלא

האי דכתיב

"צאנך" למאי אתא? לכדתניא: בהמת השותפין חייבת בראשית הגז, ורבי אלעאי פוטר

22 .

מאי טעמא דרבי אלעאי? - אמר קרא "צאנך". ומשמעותו דווקא צאן המיוחד לך

ולא של שותפות.

ורבנן

שחייבו שותפות ישראל, סברו שהפסוק נצרך

למעוטי שותפות עובד כוכבים

דווקא, אבל שותפות ישראל חשיב נמי "צאנך", דכל ישראל קרויין בלשון יחיד .

ורבי אלעאי

מקור לפטור

שותפות עובד כוכבים מנא ליה? נפקא ליה מרישא דקרא,

שנאמר לגבי תרומה

"ראשית דגנך",

משמע דווקא המיוחד לך

ולא

של

שותפות עובד כוכבים,

והוקש ראשית הגז לתרומה נמצא כי "צאנך" האמור בסיפא דקרא בא למעט שותפות ישראל.

ורבנן

סברו כי אף על גב דממעט קרא בתרומה שותפות עובד כוכבים, צריך למעטו שוב מחיוב ראשית הגז. שהרי לא נכתבו שני דינים אלו יחד בתיבת

"ראשית",

דהיינו "ראשית דגנך וצאנך" - ושמע מינה ד

הפסיק הענין. ורבי אלעאי

אמר לך: אף על גב ש"ראשית" הפסיק הענין,

וי"ו

הכתוב בתיבת "וראשית צאנך"

הדר ערביה

לראשית הגז עם תרומה. והוקש דין ראשית הגז לתרומה לפוטרו בשותפות עכו"ם.