טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
חולין 108b — תלמוד אויף ייִדיש
חולין 108b פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — חולין 108b
והשתא דייקינן:
ואי סלקא דעתך
שסובר רב
אפשר לסוחטו אסור,
חלב
זה, שהתבשל בו כזית בשר,
אמאי
הוא
מותר?
והרי אותו
חלב
מועט שנכנס בבשר "
נבלה
"
הוא
נחשב, שהרי נכנס בו טעם בשר, ומעתה כשחזר ונפלט ונבלל בשאר החלב שבתוך היורה צריך החלב כולו להאסר, שהרי החלב האסור מין במינו הוא בחלב שביורה, ורב סובר שמין במינו לא בטל!?
ומשנינן:
לעולם קסבר רב "אפשר לסוחטו
-
אסור",
ובכל זאת לא נאסר החלב שביורה מחמת החלב האסור שנתערב בו. כי סובר רב שיש חילוק
ושאני התם
, באיסור בשר בחלב, שלא אסרה תורה אלא את הבשר שהתבשל בחלב, אך לא אסרה את החלב שהתבשל עם הבשר, משום
דאמר קרא "לא תבשל גדי בחלב אמו
", ודורשים את הפסוק כך: רק את ה
גדי אסרה תורה, ולא
את ה
חלב
שהתבשל בו הגדי.
ותמהינן:
ו
כי
סבר
רב שרק את ה
גדי אסרה
תורה
ולא
את ה
חלב!?
והא איתמר: חצי זית בשר וחצי זית
חלב שבשלן זה עם זה
-
אמר רב: לוקה על אכילתו
, משום שאכל [ביחד] שיעור של כזית,
ואינו לוקה על בישולו
מהטעם שיתבאר לקמן.
ואי סלקא דעתך
שרק
גדי אסרה תורה ולא חלב
, יקשה,
אאכילה
של חצי זית הבשר [שרק הוא אסור, ולא החלב!]
אמאי לוקה?
והרי חצי זית בשר -
חצי שיעור הוא
, ואין לוקים על אכילת חצי שיעור!?
אלא, לעולם קסבר רב
כי
חלב
שהתבשל בו בשר
נמי אסור
, ובכל זאת התיר את החלב שביורה, כי
הכא במאי עסקינן, כגון שנפל
הבשר
לתוך יורה רותחת
,
דמבלע בלע
הבשר מהחלב, ובשעה שהוא טרוד לבלוע -
מפלט לא פלט
, ונמצא שלא יצא מהבשר החלב שנבלע בו.
ותמהינן: אמנם בשעת הרתיחה טרוד הבשר לבלוע ולא פלט באותה עת, אבל
סוף סוף כי נייח
מרתיחתו,
הדר פליט
ונמצא שמעורב בחלב שבקדירה, החלב שהיה בתוך הבשר ונאסר ויאסור את הקדירה.
ומשנינן: שמדובר
כשקדם וסילקו
את הבשר לפני שתנוח היורה מרתיחתה.
גופא: חצי זית בשר וחצי זית חלב שבשלן זה עם זה
-
אמר רב: לוקה על אכילתו, ואינו לוקה על בישולו.
והוינן בדברי רב:
מה נפשך!? אי מצטרפין
חצי הזית בשר וחצי הזית חלב -
אבשול נמי לילקי!
אי לא מצטרפין
הבשר והחלב -
אאכילה נמי לא לילקי!?
ומשנינן:
לעולם לא מצטרפי
חצי זית בשר וחצי זית חלב לעשות איסור של "בשר בחלב", אלא אם כן היה שיעור של כזית בשר ושיעור של כזית חלב בתחילת בישולם.
ורב שאמר שמצטרפים חצי מזה וחצי מזה לאכילה ולא לבישול אמר את דבריו בשני מקרים חלוקים.
זה שאמר שלוקים על אכילת חצי זית בשר וחצי זית חלב לא מדובר שבשלם עכשו ביחד, אלא
וב
בשר בחלב ש
בא מיורה גדולה
, שהתבשלו בה כזית בשר וכזית חלב, כיון שגם הבשר וגם החלב נאסרו, מצטרפים חצי זית מהבשר וחצי זית מהחלב לשיעור שלם ללקות על אכילתו.
ואילו זה שאמר רב "אין לוקין על בישולו" מדובר במבשל חצי זית בשר בחצי זית חלב, כיון שבבישול לא היה כזית מבשר וכזית מחלב אין חיוב על הבישול. וכמו כן אין לוקים על אכילתו.
ולוי אמר: אף לוקה על בשולו
של חצי זית בשר וחצי זית חלב.
וכן תני לוי במתניתא: כשם שלוקה על אכילתו
של כזית שחציו בשר וחציו חלב,
כך לוקה על בישולו
של חצי זית בשר בחצי זית חלב.
ובאי זה
[באיזה]
בשול אמרו
שלוקה עליו?
בבשול שאחרים
[גויים]
אוכלין אותו מחמת בשולו!
והיינו, בבישול הראוי לאכילה.
ואמרינן:
ו"אפשר לסוחטו
"
עצמו
, אם מותר או אסור - מחלוקת של
תנאי היא!
דתניא: טפת חלב שנפלה על החתיכה
של בשר -
כיון שנתנה
טפת החלב
טעם בחתיכה
[שיש בטיפת החלב שיעור כדי לתת טעם בחתיכה] -
החתיכה עצמה
שנבלעה בה טיפת החלב הרי היא
נעשית "נבלה"
.
ו
כיון שהיא עצמה נעשית נבלה הרי היא
אוסרת
את
כל החתיכות
שעמה בקדרה
כולן
, ואפילו יש בקדרה אלף חתיכות כנגדה הרי הן אסורות
מפני שהן מינה
של חתיכת הבשר,
דברי רבי יהודה!
שסובר שמין במינו אפילו באלף אינו בטל.
וחכמים אומרים
: אין טיפת החלב אוסרת את החתיכה
עד
שיהיה בטיפת החלב שיעור שיהיה בו בכדי
שתתן
טיפת החלב
טעם
-
ברוטב, ובקיפה
, [חתיכות דקות של בשר השוקעות בתחתית הכלי]
ובחתיכות
כולן. ואם לא, אין נאסרת אפילו החתיכה שנבלעה בה הטיפה, על אף שבחתיכה הזאת יש בטיפת החלב בכדי ליתן בה טעם, מפני שטעם החלב חוזר ונסחט ממנה בבשול.
אמר רבי: נראין דברי רבי יהודה בשלא ניער ושלא כיסה
וכדמפרש ואזיל,
ודברי חכמים בשניער וכיסה
, וכפי שיבואר.
ומבארינן:
מאי "לא ניער ולא כיסה
"?
אילימא
-
לא ניער כלל
[שהניעור, על ידי שמערבים את התבשיל בכף גדולה הנקראת "מגיס", מפשט את הטעם בכל הקדרה],
ולא כיסה כלל
[שהכיסוי גורם שיעלו המים עד למעלה וחוזרין ויורדין למטה ובכך מתערב הטעם ומתפשט בכל הקדרה], אם כן, שלא ניער כלל ולא כיסה כלל,
מבלע
אמנם
בלע
חתיכת הבשר הראשונה מטיפת החלב שנפלה עליה, אבל הרי
מפלט לא פלט
את טעם החלב בחתיכות האחרות, שהרי החלב נבלע רק בחלקה העליון של החתיכה, ובלי ניעור או כיסוי הוא אינו עובר לשאר החתיכות!?
ואלא, לא ניער בתחילה
בשעה שנפלה הטיפה של החלב על חתיכת הבשר [ואז קיבלה החתיכה את טעם החלב],
אלא
ניער
בסוף
, שלאחר שקיבלה חתיכת הבשר את טעם החלב, היא פלטה אותו לשאר החתיכות על ידי הניעור.
וכך יש להסביר את דברי רבי שאמר נראים דברי רבי יהודה בשלא כיסה שכוונתו
ולא כיסה בתחלה, אלא בסוף
.
והשתא תיקשי,
אמאי
נראים לרבי דברי יהודה בשניער ובשכסה בסוף?
הא בלע
הבשר את טיפת החלב
והא
גם כן
פלט
הבשר את החלב בשניער וכיסה בסוף, ובחלב שנפלט אין בו כדי לאסור את כל החתיכות, ומדוע אוסרים!?
אלא, בהכרח
קסבר
רבי "
אפשר לסוחטו
-
אסור
" משום שנעשית החתיכה של ההיתר חפץ של איסור, וכל הנסחט ממנה אסור וכל הנשאר בה אסור [לשון רש"י], וכיון שטעם הבשר היוצא ממנה אסור הרי אין הוא מתבטל, שהוא מין במינו בחתיכות הבשר.
ופרכינן: ועכשו שהסברנו את דברי רבי שאמר "רואה אני דברי רבי יהודה בשלא ניער בתחילה, אבל איני רואה את דבריו שאוסר אף בשניער בתחילה",