חגיגה 27a — תלמוד אויף ייִדיש

שאני שולחן

דרחמנא קרייה "עץ

", ללמדך: ציפוי בטל לגבי שולחן [רש"י לקמן].

דכתיב: המזבח

[השולחן העומד מול המזבח, רש"י יחזקאל]

עץ שלש אמות גבוה וארכו שתים אמות ומקצעותיו לו וארכו

וקירותיו עץ, וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'

.

הרי שקראו הכתוב לשולחן: עץ.

ואגב שהביאה הגמרא מקרא זה, מפרשתו הגמרא:

פתח במזבח

[המזבח עץ שלש אמות]

וסיים בשולחן

[זה השולחן]?

רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרווייהו: בזמן שבית המקדש קיים

, הרי ה

מזבח מכפר על אדם, עכשיו שולחנו של אדם

שמזמין עליו אורחים

מכפר עליו

. שנינו במשנה:

כל הכלים שהיו במקדש יש להם שניים

ושלישים וכו' כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה חוץ ממזבח הזהב [עשוי עץ ומצופה זהב לקטורת] ומזבח הנחושת [עשוי עץ ומצופה נחושת לקרבנות] מפני שהן כקרקע:

ומפרשינן:

מזבח הנחושת

הרי הוא כקרקע, משום

דכתיב: מזבח "אדמה" תעשה לי

וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך, וקראו הכתוב "אדמה" כדי ללמדך שהמזבח עליו זובחים עולות ושלמים דינו כקרקע.

ו

מזבח הזהב

הרי הוא כקרקע משום

דכתיב: המנורה והמזבחות

[הנחושת והזהב] הרי ש

איתקוש מזבחות זה לזה

, וכשם שמזבח הנחושת חשוב כקרקע כך מזבח הזהב.

שנינו במשנה: כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת מפני שהן כקרקע דברי רבי אליעזר,

וחכמים אומרים מפני שהן מצופין

:

קא סלקא דעתין: חכמים מודים לרבי אליעזר שאין המזבחות מקבלים טומאה, אלא שאין הטעם משום שהן כקרקע, אלא מפני שהן מצופין:

ותמהינן:

אדרבה כיון דמצופין נינהו מיטמאו

, כלומר: מעיקר הדין לא היה לנו לטמאם משום שכלי עץ העשוי לנחת הן, אלא משום ציפוים הוא שיש לנו לטמאותם, והאיך אתה אומר שהציפוי גורם שלא יקבלו טומאה?

ומשנינן:

אימא: וחכמים מטמאין

שלא כדברי רבי אליעזר המטהרן - שאין המזבחות כקרקע, ושמא תאמר: מכל מקום כלי עץ העשויים לנחת הן ואינן מיטמאין, אף זה אינו,

מפני שהן מצופין

וכלי מתכות הן.

איבעית אימא

: לעולם חכמים מודים לרבי אליעזר שאין המזבחות מקבלות טומאה, ואין טעמם מפני שהוא כקרקע, אלא מפני שכלי עץ העשויים לנחת הם, ואף שמצופין הן הרי גילה הכתוב שקרא לכולם "עץ" שהציפוי בטל לגביהם.

ומה שאמרו חכמים "מפני שהן מצופין":

רבנן לרבי אליעזר קאמרי: מאי דעתיך

[מה היא סברתך] שאתה אומר אין המזבחות מקבלות טומאה משום שהן כקרקע, ונראה מדבריך שבלא טעם זה היו מקבלים טומאה אף שכלי עץ העשוי לנחת הם, הרי ודאי טעמך

משום דמצופין

הן, ואין להם תורת כלי עץ אלא שמכל מקום אין מקבלין טומאה מפני שהן כקרקע.

אך אין הדבר כן כי

מיבטל בטיל צפויין גבייהו

[הציפוי מתבטל לגביו] ואין הם מקבלים טומאה משום שהם כלי עץ העשוי לנחת, ואין צורך לדבריך שאתה אומר: אין מקבלין טומאה מפני שהן כקרקע.

אמר רבי אבהו אמר רבי אליעזר: תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולטת בהן

.

ויש לך ללמוד כן מ

קל וחומר מסלמנדרא

[חיה הנבראת מן האש כשבוערים אש במקום אחד שבע שנים תמיד בלי הפסק, רש"י].

ומה סלמנדרא שתולדת אש היא

[מן האש היא נוצרת] -

הסך מדמה

על גופו, מועיל לו הדם ש

אין אור שולטת בו

[כך הוא טבע דם הסלמנדרא] -

תלמידי חכמים שכל גופן אש, דכתיב: הלא כה דברי כאש נאם ה', על אחת כמה וכמה

שאין אור שולט בהן.

אמר ריש לקיש: אין אור של גיהנם שולטת בפושעי ישראל

.

ויש לך ללומדו ב

קל וחומר ממזבח הזהב: מה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב

, נעשה בו נס שאף לאחר

כמה שנים אין האור שולטת בו

בזהב ואינו נפחת [רש"י].

פושעי ישראל שמלאין מצוות כרמון, דכתיב: כפלח הרמון "רקתך", אל תקרי "רקתך" אלא "רקנין שבך

", ללמדך שמלאים הם מצוות כרמון -

על אחת כמה וכמה

שאין אור שולט בהן.

הדרן עלך פרק חומר בקודש וסליקא לה מסכת חגיגה