טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
חגיגה 19b — תלמוד אויף ייִדיש
חגיגה 19b פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — חגיגה 19b
[רבי]
מאיר היה אומר: מטביל בעליונה
, דאמרינן "גוד אסיק".
ו
אילו
אני אומר
: מטביל
בתחתונה
כי אמרינן "גוד אחית",
ולא בעליונה
כי לא אמרינן "גוד אסיק"?!
אמר ליה
רבי יוחנן לעולא:
אי תניא
בברייתא כדבריך, שרבי יהודה אינו מודה לרבי מאיר -
תניא!
כלומר: חוזרני בי!
שנינו במשנה:
הטובל לחולין והוחזק לחולין
, אסור למעשר.
ותמהינן:
מני
מתניתין?
משנתנו, המצריכה כוונה בטבילה לענין מעשר, אף על גב שבחולין לא בעי כוונה, הרי בהכרח בשיטת
רבנן היא
במשנה במסכת פרה, הנזכרת לעיל יח ב -
דשני להו בין חולין למעשר
שני לענין טומאות שהם מדברי סופרים. והוא הדין שיש מעלה במעשר שני, הגדולה מן החולין, לענין כוונה בטבילה.
ואם כן, תיקשי לך:
אימא סיפא
דמשנתנו:
בגדי עם הארץ
-
מדרס לפרושין
האוכלים חוליהן בטהרת חולין.
בגדי פרושין
-
מדרס לאוכלי תרומה
.
ולא המשיך התנא לומר שבגדי פרושין הם מדרס לאוכלי מעשר.
ובהכרח, שהסיפא
אתאן
הולכת
ל
דברי
רבי מאיר, דאמר: חולין ומעשר כהדדי נינהו
[שוין הן]. כי לפי חכמים, הסוברים שמעלת המעשר גדולה מן החולין, יש להחמיר גם לגבי בגדים, ולומר שבגדי פרושים שהם טהורים לחולין הרי הם מדרס לאוכלי מעשר.
ואם כן תיקשי, וכי נאמר שה
רישא
של משנתנו היא לפי
רבנן, ו
אילו ה
סיפא
של משנתנו היא לפי
רבי מאיר?!
ומשנינן:
אין!
אכן כך צריך להדחק, ולומר:
רישא
-
רבנן, וסיפא
-
רבי מאיר!
ואילו
רב אחא בר אדא, מתני לה
, שונה
בסיפא
, בענין מעלות הבגדים,
"חמש מעלות
", במקום ארבע מעלות שאנו שונים, שהוסיף מעלה אחת בסיפא: בגדי פרושין מדרס לאוכלי מעשר שני.
ומוקי לה
ל
כולה
מתניתין
כרבנן
.
אמר רב מרי: שמע מינה
ממשנתנו:
חולין שנעשו על טהרת הקודש
-
כקודש דמו
.
והיינו, מי שנוהג לאכול את מאכלי החולין בטהרה כאילו היו קודש, לא אומרים שבטלה דעתו, ואין מעלה שכזו, אלא אכן יש מעלה שכזו, והנוהג בה צריך לשמור את החולין שלו כאילו היו קודש, ושמירתם אכן מועילה גם לקודש.
ומפרש רב מרי:
ממאי
, מהיכן משמע במשנתנו שחולין שנעשו על טהרת הקודש מעלתם היא כמעלת הקודש?