ברכות 6a — תלמוד אויף ייִדיש

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: זוכה לברכות הללו, שנאמר

[ישעיה מח יח]:

"לוא הקשבת למצוותי",

אם גמלת חסד עם חברך והמתנת עליו, ["הקשבת" לשון המתנה], בגלל "מצוותי" שציוויתי לגמול חסד, אזי

"ויהי כנהר שלומך, וצדקתך כגלי הים, ויהי

כחול זרעך, וצאצאי מעיך

כמעותיו"

וגו'

.

תניא, אבא בנימין אומר

:

אלמלי

[אילו]

נתנה רשות לעין

האדם

לראות

את כל השדים הנמצאים סביבו,

אין כל בריה יכולה לעמוד מפני

הפחד מ

המזיקין.

אמר אביי: אינהו

המזיקין

נפישי מינן

, רבים הם מאיתנו,

וקיימי עלן

וסובבים אותנו

כי כסלא,

כמו תלם והוא שורת חפירה המקפת

לאוגיא,

לתל הערוגה. כי הגפן נטועה בתל, וסביב עושים חריץ עגול שיתמלא במים. וכך המזיקים מקיפים וסובבים אותנו.

אמר רב הונא: כל חד וחד מינן,

כל אחד מאיתנו, יש מצדו

אלפא,

אלף מזיקים

משמאליה, ורבבתא מימיניה

.

אמר רבא: האי דוחקא דהוי בכלה,

מה שחשים לפעמים בני אדם הבאים לשמוע את הדרשה בשבת כאילו הם יושבים בצפיפות, למרות שיושבים רווחים -

מינייהו הוי

תחושה זו נעשית על ידי המזיקין.

וכן

הני ברכי דשלהי,

כשאדם חש עייפות בברכיו ללא סיבה ידועה,

מינייהו,

תחושה זו באה מחמתם

וכן

הני מאני דרבנן דבלו,

בגדי התלמידים שמתבלים מהר, למרות שאינם עוסקים במלאכה,

מחופיא דידהו,

בלאי זה נגרם על ידי חיכוך המזיקים שיושבים לצידם ומתחככים בהם.

וכן

הני כרען דמנקפן,

כרעים שהשתפשפו,

מנייהו,

שפשופם נגרם על ידי המזיקין.

האי מאן דבעי למידע להו,

מי שמעוניין בהוכחה ממשית שיש מזיקין סביבותיו,

לייתי קיטמא ניהלא,

יקח אפר מנופה

ונהדר אפורייה,

יפזרו ליד מיטתו כששוכב לישון בלילה, שאז המזיקין מצויים אצלו,

ובצפרא חזי

ובבוקר יראה על גבי האפר עקבות שמראיהם

כי כרעי דתרנגולא,

כעקבות רגלי תרנגול, שכך היא צורת כפות רגלי המזיקים.

האי מאן דבעי למיחזינהו,

מי שמעוניין לראותם,

לייתי שלייתא דשונרתא,

שליית ולד של חתול נקבה

אוכמתא בת אוכמתא,

שחורה בת שחורה,

בוכרתא בת בוכרתא,

בכורה שאף אמה בכורה,

ולקליה בנורא ולשחקיה,

ישרוף את השליה באש ויטחון אותה,

ולימלי עיניה מניה,

יניח מעט מהאפר הטחון בעיניו,

וחזי להו,

ואז יראה את המזיקים.

ולשדייה בגובתא דפרזלא,

ויניח את האפר הנשאר בתוך קנה חלול של ברזל,

ולחתמיה בגושפנקא דפרזלא,

ויחתום את הקנה בחותם של ברזל

דילמא גנבי מניה,

שמא יגנבו ממנו המזיקים חלק מהאפר, ובדבר שהוא צרור וחתום אין להם רשות בו,

ולחתום פומיה,

ויחתום את פי הקנה,

כי

היכי דלא ליתזק

.

רב ביבי בר אביי עבד הכי, חזא, ואתזק,

עשה כן וראה את המזיקין, אך ניזוק מהם.

בעו רבנן רחמי עליה, ואתסי

, ונרפא.

תניא

בברייתא:

אבא בנימין אומר: אין תפילה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת

.

שנאמר

[מלכים א ח כח]:

"לשמוע אל הרנה ואל התפלה", במקום

של

רנה,

, כלומר, במקום שהציבור אומרים שירות ותשבחות בנעימות קול והיינו בבית הכנסת

שם תהא תפילה,

שם נשמעת התפילה.

אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: מנין שהקדוש ברוך הוא מצוי בבית הכנסת?

שנאמר

[תהילים פב א]:

"אלהים נצב בעדת אל"

, הכוונה בבית מועד שלו, דהיינו, בבית הכנסת.

ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם?

שנאמר: "אלהים נצב בעדת אל"

, ו"עדה" היינו עשרה אנשים יחדיו.

ומנין לשלשה דיינים שיושבין בדין ששכינה עמהם?

שנאמר

[בהמשך הפסוק שם]:

"בקרב אלהים ישפוט"

, ו"אלהים" היינו בית דין שיש בו שלשה דיינים, שה' שופט עמהם, ומסכים לפסק דינם. הרי שהשכינה עמהם.

ומנין לשנים שיושבים ועוסקין בתורה ששכינה עמהם?

שנאמר

[מלאכי ג טז]:

"אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה',

וישמע, ויכתב ספר זיכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו". "ויקשב" הוא לשון "ממתין", שה' ממתין שם לשמוע את לימודם.

שואלת הגמרא:

מאי,

מהו קשר הדברים בסיום הפסוק

"ולחושבי שמו"?

אמר רב אשי

: הכוונה היא שאפילו אם רק

חשב אדם לעשות מצוה ו

אולם בפועל,

נאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה

, כי אילו לא נאנס, ודאי היה מקיימה בפועל, ולכן גם הוא נכתב בספר זיכרון לפניו. הגמרא ממשיכה לפרש היכן שורה השכינה:

ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו?

שנאמר

[שמות כ כא]:

"בכל המקום אשר אזכיר את שמי",

שאתן לך רשות להזכיר את שמי בדרך לימוד,

"אבוא אליך וברכתיך",

אשרה שכינתי עליך וברכתיך, וכיון שנאמר בלשון יחיד, מוכח שהשכינה שורה אף ביחיד.

שואלת הגמרא:

וכי מאחר דאפילו

א

חד

היושב ולומד שכינה עמו,

תרי מיבעיא

, האם צריך להשמיענו שכאשר שנים לומדים השכינה עמהם?

מבארת הגמרא:

תרי מכתבן מילייהו בספר הזכרונות,

כאשר שנים עוסקים בתורה נכתבים דבריהם בספר הזכרונות, אבל א

חד

העוסק בתורה

לא מכתבן מיליה,

לא נכתבים דבריו

בספר הזכרונות.

ועדיין מקשה הגמרא:

וכי מאחר דאפילו תרי

העוסקים בתורה שכינה עמהם,

תלתא מיבעיא!?

ולמה השמיענו ששלושה דיינים שכינה עמהם?

מבארת הגמרא:

מהו דתימא, דינא שלמא

בעלמא הוא,

שאין דיון בבית הדין נחשב כעיסוק בתורה אלא כעשיית שלום בין הבריות,

ולא אתיא

[באה]

שכינה

.

קא משמע לן, דדינא נמי הוי תורה.

ולכן השכינה שורה במקום שלשה דיינים.

ועדיין מקשה הגמרא:

וכי מאחר דאפילו תלתא,

דיינים העוסקים בתורה שכינה עמהם,

עשרה מיבעיא,

ולמה השמיענו שבעשרה השכינה עמהם?

מבארת הגמרא: התנא בא להשמיענו שב

עשרה קדמה שכינה ואתיא,

השכינה מקדימה ובאה עוד לפני שבאו כל העשרה, אבל ב

תלתא

אין השכינה באה

עד

דיתבי

לדון.

ו

עוד

אמר רבי אבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין?

שנאמר

[ישעיה סב ח]:

"נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו". "בימינו" זו "תורה", שנאמר

[דברים לג ב]:

"מימינו אש דת למו"

.

"ובזרוע עוזו" אלו תפילין, שנאמר

[תהילים כט יא]:

"ה' עז לעמו יתן"

, והכוונה לתפילין שהם עוז לישראל, כפי שממשיך ומבאר:

ומנין שהתפילין עוז הם לישראל?

דכתיב

[דברים כח י]:

"וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך"

.

ותניא

בברייתא:

רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש

. הרי שהתפילין עוז הם לישראל, כי על ידם מתפחדים הגויים מפני בני ישראל, ואף "בזרוע עוזו" הכוונה שנשבע בתפילין. ומכאן שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין.

אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין

: בשלמא בתפילין שלנו יש פרשיות "שמע" "והיה אם שמוע" כדי שיהיה זכרון מצוותיו של הקב"ה אות וזכרון לישראל, אבל

הני תפילין דמרי עלמא, מה כתיב בהו?

אמר

[השיב]

ליה

רב חייא בר אבין: כתוב בהם הפסוק [דברי הימים א יז כא]:

"ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ"

.

שואלת הגמרא:

ומי משתבח קודשא ברוך הוא בשבחייהו דישראל,

וכי הקדוש ברוך הוא משתבח בשבחם של ישראל?

משיבה הגמרא:

אין,

אכן,

דכתיב

[דברים כו יז]:

"את ה' האמרת היום

לאלקים". "האמרה" לשון חשיבות ושבח, שעם ישראל מחשיב ומשבח את ה'. [

וכתיב

, שם יח]:

"וה' האמירך היום

להיות לו לעם סגולה". הרי שה' משבח ומחשיב את עם ישראל, וכך הוא אומר לישראל:

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם,

לדבר המשובח במיוחד,

ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם

.

אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר

[שם ו ד]:

"שמע ישראל ה' אלהנו ה' אחד", ואני

א

עשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר: "ומי כעמך ישראל גוי אחד בא רץ"

.

אמר ליה רב אחא בריה

[בנו]

דרבא לרב אשי: תינח בחד ביתא

כתוב בו "ומי כעמך ישראל", אך עדיין לא נודע

בשאר

שלשה

בתי מאי

כתוב בהם?

אמר ליה

רב אשי: כתוב בהן הפסוקים דלהלן:

"כי מי גוי גדול

אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו" [דברים ד ז].

והפסוק:

"ומי גוי גדול

אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת אשר אני נותן לפניכם היום" [שם ח].

והפסוק:

"אשריך ישראל

מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו אויבך לך ואתה על במותיך תדרוך" [שם לג כט].

והפסוק:

"או הנסה אלהים

לבא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים, ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם במצרים לעיניך" [שם ד לד].

והפסוק:

"ולתתך עליון

על כל הגויים אשר עשה, לתהלה ולשם ולתפארת, ולהיותך עם קדש לה' אלהיך כאשר דבר" [שם כו יט].

מקשה הגמרא:

אי הכי,

שכל אלו ששת הפסוקים כתובים בפרשיות התפילין יוצא ש

נפישי להו טובי בתי,

יש יותר מארבעה בתים.

מתרצת הגמרא: אין כל פסוק בבית נפרד,

אלא

כך הם סדר הפסוקים בבתים: הפסוק

"כי מי גוי גדול"

, עם הפסוק

"ומי גוי גדול", דדמיין להדדי בחד ביתא,

כיון שדומים זה לזה הינם בבית אחד .

והפסוק

"אשריך ישראל"

, עם הפסוק

"ומי כעמך ישראל" בחד ביתא,

יחד בבית שני.

הפסוק

"או הנסה אלהים" בחד ביתא,

בבית נפרד בפני עצמו.

והפסוק

"ולתתך עליון"

אף הוא בפני עצמו

בחד ביתא,

בבית נפרד, וביחד הם ארבעה בתים.