ברכות 10b — תלמוד אויף ייִדיש

אמר רב חנן: אפילו בעל החלומות

שהוא מלאך

אומר לו לאדם: למחר הוא מת! אל ימנע עצמו מן הרחמים. שנאמר

[קהלת ה ז]

"כי ברוב חלומות והבלים ודברים הרבה, כי את האלהים ירא".

והיינו, רק את האלוהים ירא, ואל תחשוש לדברי החלום, ואפילו בא לו על ידי שד או מלאך יפנה אל האלוהים בתפילה.

מיד

-

"ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'"

[ישעיה לח ב].

מבררת הגמרא:

מאי "קיר"?

ומבארת:

אמר רבי שמעון בן לקיש: מקירות לבו

, דהיינו, בכל לבו.

שנאמר

[ירמיה ד יט]

"מעי מעי אוחילה קירות לבי".

רבי לוי אמר: על עסקי הקיר

להזכיר זכות אבות.

אמר לפניו

חזקיהו:

רבונו של עולם, ומה

האשה ה

שונמית

[הגרה בשונם], שלא עשתה אלא עליית

קיר אחת קטנה, החיית את בנה

[כדלהלן]

. אבי אבא,

שלמה המלך,

שחפה את ההיכל כולו בכסף

וזהב

-

על אחת כמה וכמה

מן הראוי להחיות את בנו [חזקיהו].

[ישעיה לח ג]

"זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת, ובלב שלם. והטוב בעיניך עשיתי".

מבררת הגמרא:

מאי "והטוב בעיניך עשיתי"?

מבארת הגמרא:

אמר רב יהודה אמר רב: שסמך גאולה לתפלה.

ובקש שיזכרהו עתה בתפלה זו - בשכר תפלותיו שהיו כתקנן.

רבי לוי אמר: שגנז ספר רפואות

כדי שיבקשו רחמים. ואף על גב שבעיני בני אדם מעשה זה אינו טוב, כי הם מחפשים רפואה. מכל מקום הטוב בעיניך עשיתי , שיבקשו רחמים מן השמים.

תנו רבנן: ששה דברים עשה חזקיהו המלך, על שלשה הודו לו

חכמים,

ועל שלשה לא הודו לו

חכמים.

על שלשה הודו לו

-

גנז ספר רפואות

-

והודו לו

לפי שלא היה לבם נכנע על חולים, אלא מתרפאין מיד.

כתת נחש הנחושת

שעשה משה כדי שיראו שאין הנחש ממית אלא החטא -

והודו לו

לפי שבדורו החלו טועים לעבדו, כי אמרו שיש בו כוחות עצמיים.

גירר עצמות אביו על מטה של חבלים

ולא קברו בכבוד, בדרגש ומטה נאה, כדי שתהיה לו כפרה -

והודו לו, כי

עשה כך מפני קידוש השם, שיתגנה על רשעו, ויווסרו הרשעים.

ועל שלשה לא הודו לו

-

סתם מי גיחון,

מי שילוח, שהוא מעין קטן הסמוך לירושלים, וסתם אותו כדי שאם יבואו מלכי אשור לא ימצאו מים לשתות -

ולא הודו לו,

כיון שהיה לו לבטוח בקב"ה, שאמר "וגנותי על העיר הזאת להושיעה".

קצץ

את הזהב מ

דלתות

ה

היכל

בבית המקדש

ושגרם למלך אשור,

כאשר תבע ממנו הרבה זהב בעד נסיגתו מערי יהודה -

ולא הודו לו,

כי היה לו לבטוח בהקב"ה.

עיבר ניסן בניסן

-

ולא הודו לו

. והבינה הגמרא כי לאחר שכבר נתקדש חודש, ניסן נמלך חזקיהו לעבר השנה, ועשאו אדר, ולפיכך תמהה:

ומי לית ליה לחזקיהו

את הדרש של הפסוק [שמות יב ב]

"החדש הזה לכם ראש חדשים"

-

"זה" ניסן

-

ואין אחר ניסן!

שמשעה שנתקדש חודש ניסן שוב אי אפשר לעבר את השנה, לפי ש"אין חודש אחר ניסן"?

מתרצת הגמרא:

אלא, טעה בדשמואל, דאמר שמואל: אין מעברין את השנה ביום שלושים של אדר, הואיל וראוי לקובעו ניסן,

ואף על פי שלא נתקדש החדש, שעדיין לא באו עדים, וחזקיהו טעה ו

סבר, "הואיל וראוי" לא אמרינן.

אמר רבי יוחנן, משום רבי יוסי בן זמרא: כל התולה בזכות עצמו

שאומר בתפלתו "עשה לי בזכותי" -

תולין לו בזכות אחרים. וכל התולה בזכות אחרים

ומבקש רחמי שמים או בזכות אבותיו -

תולין לו בזכות עצמו.

משה תלה בזכות אחרים, שנאמר

[שמות לב יג]

"זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך",

לפיכך

תלו לו בזכות עצמו, שנאמר

[תהלים קו כג]

"ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית".

חזקיהו תלה בזכות עצמו, דכתיב "זכר נא

את אשר התהלכתי לפניך",

לפיכך

תלו לו בזכות אחרים, שנאמר

[מלכים ב יט לד]

"וגנותי אל העיר הזאת להושיעה למעני, ולמען דוד עבדי".

והיינו דרבי יהושע בן לוי. דאמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב

[בישעיה לח יז] ב"מכתב לחזקיהו מלך יהודה, בחלותו, ויחי מחוליו,

הנה לשלום

-

מר לי מר",

מדוע נכתב פעמיים "מר"?

לומר לך כי אפילו בשעה ששיגר לו הקב"ה

לחזקיהו

שלום

-

מר הוא לו!

על שאמר לו הקב"ה שאינו עושה זאת בזכותו אלא "למען דוד עבדי".

הגמרא מבארת את דברי האשה השונמית [שהוזכרה לעיל] במה שאמרה לאישה ביחס לאלישע הנביא [מלכים ב ד י]: "הנה נא ידעתי כי איש אלוהים קדוש הוא עובר עלינו תמיד,

נעשה נא עליית קיר קטנה"

.

רב ושמואל

נחלקו בדבר.

חד אמר: עלייה פרועה היתה,

מגולה שניטלה תקרה וגג שלה,

וקירוה

עשו לה תקרה וגג.

וחד אמר: אכסדרה

[חצר בצורת ח שיש סביבה קירוי סמוך לבית]

גדולה היתה,

וחלקוה לשנים.

מקשה הגמרא:

בשלמא למאן דאמר אכסדרה

-

היינו דכתיב "קיר", כי

חילקוה לשנים על ידי קיר,

אלא למאן דאמר עלייה

-

מאי "קיר"

והרי לא הוסיפו קיר, אלא תקרה?

מתרצת הגמרא:

שקירוה,

בתיקרה ובגג, ו"קיר" הוא מגזרת "תקרה".

מקשה הגמרא לאידך:

בשלמא למאן דאמר עלייה, היינו דכתיב "עליית", אלא למאן דאמר אכסדרה

-

מאי "עליית"?

מבארת הגמרא: שהיתה

מעולה שבבתים.

"ונשים לו שם מטה ושולחן וכסא ומנורה".

אמר אביי, ואיתימא רבי יצחק: הרוצה להנות משל אחרים, יהנה

ואין אסור בדבר -

כאלישע!

כמו שמצינו באלישע שנהנה משל השונמית .

ושאינו רוצה להנות

משל אחרים

אל יהנה

, ואין בכך לא משום גסות הרוח, ולא משום שנאה -

כשמואל הרמתי!

כמו שמצינו בשמואל הרמתי שלא רצה להנות,

שנאמר

[שמואל א ז יז]

"ותשובתו הרמתה כי שם ביתו"

. וכי איני יודע ששם ביתו?

ואמר רבי יוחנן שכל מקום שהלך שם, ביתו עמו,

והיינו שהיה נושא עמו כל כלי תשמישי ביתו, וכן אהל לחנייתו, ועשה זאת כדי שלא להנות מאחרים.

"ותאמר אל אישה, הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא"

[מלכים ב ד ט].

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מכאן שהאשה מכרת באורחין יותר מן האיש,

לפי שהאשה מצויה בבית יותר מן האיש.

ומבררת הגמרא

"קדוש הוא"

-

מנא ידעה?

רב ושמואל

נחלקו בדבר.

חד אמר: שלא ראתה זבוב עובר על שולחנו.

שאכילתו היתה כאילו הקריב תמידים. ולכן לא נראה זבוב, וכבר מצאנו נס זה בבית המקדש [אבות].

וחד אמר: סדין של פשתן הציעה על מטתו

ועל סדין זה ניכר היטב כל לכלוך,

ולא ראתה קרי עליו,

והבינה מכך שכל מחשבותיו הם בענינים השכליים, ולכן קראתו קדוש.

"קדוש הוא".

אמר רבי יוסי ברבי חנינא

: "הוא" ממעט כי רק

הוא קדוש ומשרתו אינו קדוש.

"ויגש גיחזי להדפה"

[מלכים ב ד כז].

אמר רבי יוסי ברבי חנינא

: "להדפה" נוטריקון הוא, ומלמד

שאחזה בהוד יפיה

בדדיה.

"עובר עלינו תמיד"

[שם פסוק ט].

אמר רבי יוסי ברבי חנינא, משום רבי

אליעזר בן יעקב

: הרי לא היה עובר שם בקביעות, אלא כשהזדמן לשונם, ובהכרח שלשון "תמיד" מלמדת כי

כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב

קרבנות

" תמידין".

ואמר רבי יוסי ברבי חנינא, משום רבי אליעזר בן יעקב: אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל, אלא במקום נמוך ויתפלל. שנאמר

[תהילים קל א]

"ממעמקים קראתיך ה'".

תניא נמי הכי: לא יעמוד אדם

בשעת התפילה

לא על גבי כסא ולא על גבי שרפרף.

אפילו אינם גבוהים שלשה טפחים , משום שטרוד במחשבתו שמא יפול ואינו יכול לכוון,

ולא במקום גבוה

שלשה טפחים,

ויתפלל, אלא במקום נמוך ויתפלל,

לפי

שאין גבהות לפני המקום. שנאמר [תהילים קל א]

"ממעמקים קראתיך ה'". וכתיב

[תהלים קב א]

"תפלה לעני כי יעטוף",

ומשמעותו שראוי להתפלל דרך עניות ולא דרך גאוה.

ואמר רבי יוסי ברבי חנינא, משום רבי אליעזר בן יעקב: המתפלל צריך שיכוין את רגליו זו אצל זו,

להדמות למלאכים, כי כיון שמדבר עם שכינה צריך לסלק כל מחשבות הגוף מלבו ולהדמות כאילו הוא מלאך,

שנאמר

על רגלי המלאכים [יחזקאל א ז]

"ורגליהם רגל ישרה"

שנראין כרגל אחת.

ואמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב: מאי דכתיב

[ויקרא יט כו]

"לא תאכלו על הדם"?

כוונת הכתוב לומר:

לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם!

אמר רבי יצחק, אמר רבי יוחנן, אמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב: כל האוכל ושותה, ו

רק

אחר כך מתפלל

-

עליו הכתוב אומר

[מלכים א יד ט]

"ואותי

-

השלכת אחרי גויך".

והיה די לכתוב "השלכת אחריך", ותיבת "גויך" מיותרת. לפיכך דרש,

אל תקרי "גויך", אלא "גאיך".

וכך

אמר הקב"ה

: וכי

לאחר שנתגאה זה

-

קבל עליו

עול

מלכות שמים?

שנינו במשנה:

ורבי יהושע אומר עד שלש שעות: אמר רבי יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהושע!

שנינו במשנה:

הקורא מכאן ואילך,

אחר שלש שעות,

לא הפסיד

כל שכרו, אלא הוא נוטל שכר רק כאדם הקורא אחת מכל הפרשיות שבתורה.

אמר רב חסדא, אמר מר עוקבא: ובלבד שלא יאמר

עם קריאתו, ברכת

יוצר אור

, כי אז יפסיד שכרו, משום שהוא מברך ברכה לבטלה.

מיתיבי

מברייתא:

הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה, אבל מברך הוא שתים

-

לפניה, ואחת

-

לאחריה!

תיובתא דרב חסדא תיובתא!

איכא דאמרי

להיפך: כך

אמר רב חסדא: אמר מר עוקבא, מאי "לא הפסיד"

-

שלא הפסיד ברכות

ויכול לברכן גם אחר שלש שעות.

תניא נמי הכי

בברייתא:

הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם הקורא בתורה. אבל מברך הוא שתים

-

לפניה, ואחת

-

לאחריה.

אמר רב מני: גדול הקורא קריאת שמע בעונתה יותר מהעוסק בתורה.

והראיה:

מדקתני

במשנתנו -

הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם הקורא בתורה! מכלל, דקורא בעונתה עדיף.

מתניתין:

בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטה

על צדו

ויקרא

קריאת שמע דרך שכיבה .

ובבקר יעמוד

ויקרא קריאת שמע דרך קימה,

שנאמר "ובשכבך ובקומך".

ובית הלל אומרים: כל אדם קורא כדרכו

או בקימה או בשכיבה או בהליכה,

שנאמר "ובלכתך בדרך"

והיינו בכל מצב, אפילו שאינו לא עמידה ולא ישיבה.

טענו בית שמאי לבית הלל:

אם כן, למה נאמר

[דברים ו ז]

"ובשכבך ובקומך"?

אם לא להורות על אופן הקריאה!

ענו להם בית הלל: בא הכתוב להורות על זמן הקריאה שהוא

בשעה שבני אדם שוכבים

לישון בלילה,

ובשעה שבני אדם עומדים

ממטתם בבוקר.

אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך

רכוב על בהמה, וירדתי ממנה לארץ,

והטתי לקרות

קריאת שמע

כדברי בית שמאי, וסכנתי בעצמי מפני הלסטים

, שיכלו להורגני, ואילו היה קורא כדעת בית הלל, היה יכול להמשיך לרכב על בהמתו ולצאת במהרה ממקום סכנה.

אמרו לו

חכמים:

כדי היית לחוב בעצמך!

חייב מיתה היית, ואם היית מת היית מתחייב בנפשך ואשם במיתתך, כיון

שעברת על דברי בית הלל.