טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
בכורות 19a — תלמוד אויף ייִדיש
בכורות 19a פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — בכורות 19a
ולכך
צריכא
משנתנו להשמיענו שלרבי עקיבא אין הכהן נוטל את היפה בכל שלשת האופנים.
מתניתין:
יוצא דופן
שלא נולד דרך רחם,
והבא אחריו
דרך רחם:
רבי טרפון אומר: שניהם
ספיקי בכור הם, ו
ירעו עד שיסתאבו, ויאכלו במומן לבעלים
, ומפרש טעמא בגמרא.
רבי עקיבא אומר: שניהן אינן בכור, הראשון: משום שאינו
"
פטר רחם
", שהרי לא יצא דרך רחם,
והשני: משום שקדמו אחר
ואף שלא יצא הראשון דרך רחם.
גמרא:
מפרשת הגמרא:
במאי קמיפלגי
רבי טרפון ורבי עקיבא?
רבי טרפון מספקא ליה
: אם
בכור לדבר אחד
היינו יוצא דופן שהוא ראשון לולדות אך אינו ראשון לרחם, וכן הבא אחריו שהוא בכור לרחם ואינו בכור לולדות -
אי הוי בכור, אי לא הוי בכור
, ולכן שניהם ירעו עד שיסתאבו, שכל אחד הוא בכור לדבר אחד.
ורבי עקיבא פשיטא ליה, דבכור לדבר אחד לא הוי בכור
.
תנו רבנן
בין המידות שהתורה נדרשת בהן:
"
מכלל הצריך לפרט
[שהכלל צריך שיהא הפרט עמו]",
ו
"
מפרט הצריך לכלל
[יש שהפרט צריך שיהא הכלל עמו]",
כיצד
:
כתיב [שמות יב]: "
קדש לי כל בכור
"
יכול אפילו נקבה במשמע, תלמוד לומר
[דברים טז]: "כל הבכור אשר יולד בבקרך וצאנך
הזכר
תקדיש", וקיימא לן: "כלל ["כל בכור"] ופרט ["זכר"] אין בכלל אלא מה שבפרט".
אי
"בכור
זכר
",
יכול
יהא די שיהא הוא בכור לזכרים, ו
אפילו יצתה נקבה לפניו
יהא בכור, שהרי כך משמע "בכור זכר", דבכור לזכרים - שלא קדמו זכר אחר - הוי בכור, ואף על פי שאינו בכור לולדות ולרחמים.
תלמוד לומר
"
פטר רחם
" ולא פטר הזכר את הרחם, וזה הוא "כלל הצריך לפרט", שהוא בא לפרש שאינו נקרא בכור עד שיהא בכור גם לרחסים.
אי
"
פטר רחם
"
יכול אפילו יצא
דרך רחם
אחר יוצא דופן
כיון שהוא הפוטר את הרחם,
תלמוד לומר
"
בכור
", דמשמע בכור לכל דבר, וזה אינו בכור לולדות, אם כי בכור לרחם הוא. והיינו פרט הצריך לכלל, ד"זכר" ו"פטר רחם" שהוא "פרט", צריכים ל"בכור", שאילו לא נאמר "בכור", הייתי אומר אף על פי שאינו בכור יקדש.
אמר
תמה
ליה רב שרביא לאביי
:
רישא
[מציעתא]
לא קנסיב לה תלמודא
"
בכור
" כשאמרה הברייתא "אי זכר יכול אפילו יצתה נקבה לפניו", לא מיעטה הברייתא מ"בכור",
אלמא בכור לדבר אחד
כגון זה שהוא בכור לזכרים ולא לולדות ולרחמים -
הוי
בכלל "
בכור
", ולכן לא מיעטה הברייתא מזה את הבא אחר הנקבה - ואילו
סיפא
"אי פטר רחם יכול אפילו יצא אחר דופן, תלמוד לומר בכור" -
קנסיב לה תלמודא בכור
[ממעטת הברייתא דין זה מ"בכור"],
אלמא בכור לדבר אחד
כבכור זה שהוא בכור לרחם ולא לולדות -
לא הוי
בכלל "
בכור
"!?
אמר ליה
אביי לרב שרביא:
לעולם בכור לדבר אחד לא הוי
בכלל "
בכור
" עד שיהא בכור לכל דבר, ואכן בכור הבא אחר הנקבה אף הוא נתמעט מבכור,
ורישא
ששנינו לא כן,
הכי קאמר: אי
"
זכר
"
יכול אפילו יצא דרך דופן
יהא הוא עצמו קדוש בבכורה,
תלמוד לומר
"
פטר רחם
", ושוב ממילא מתמעט מזה גם יצאה נקיבה לפניו, ואין צריך ללומדו מ"בכור".
רבינא אמר
:
לעולם בכור לדבר אחד הוי בכור
, וממשמעות "בכור" לבד לא ידענו למעט הבא אחר יוצא דופן,
וסיפא
שלמדנו מ"בכור" למעט את היוצא אחר יוצא דופן, לא ממשמעות "בכור" למדנו כן, אלא מיתורא ד"בכור", ו
הכי קאמר
:
אי סלקא דעתך יצא אחר יוצא דופן קדוש
, "
בכור
"
דכתב רחמנא למה לי
, שהרי: