ביצה 18a — תלמוד אויף ייִדיש

אמר רבה: גזרה

מדרבנן,

שמא יטלנו בידו, ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים

אל המקוה.

אמר ליה אביי: יש לו בור בחצירו

-

מאי איכא למימר?

אמר ליה: גזירה בור בחצרו

-

אטו בור ברשות הרבים.

התינח שבת, ביום טוב

שאין איסור הוצאה בדבר שהוא לצורך היום -

מאי איכא למימר?

ומשנינן:

גזרו יום טוב אטו שבת.

ומי גזרינן?

והא תנן: ושוין, שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן, אבל לא מטבילין.

ואי איתא

שגוזרים -

נגזור השקה אטו הטבלה!

ומשנינן:

ותסברא, אי אית ליה מים יפים

-

הני

מים

למה לי למעבד להו השקה?

אלא

בהכרח מדובר כאן

דלית ליה

מים יפים.

וכיון דלית ליה

-

מזהר זהיר בהו

ואין צורך לגזור.

איתיביה

מהא דתניא: מערימין ו

מדלין

מים ביום טוב

בדלי טמא, והוא טהור

מאליו.

ואי איתא

שגוזרים,

נגזור דלמא אתי לאטבוליה בעיניה

, ללא שאיבת מים!

ומשנינן:

שאני התם, מתוך שלא הותרה לו

להטבילו

אלא על ידי דליו

-

זכור הוא.

איתיביה: כלי שנטמא מערב יום טוב

-

אין מטבילין אותו ביום טוב,

היות והיה לו להטבילו מבעוד יום.

אבל אם נטמא

ביום טוב

-

מטבילין אותו ביום טוב.

ואם איתא

-

נגזור דיום טוב אטו דערב יום טוב!

ומשנינן:

טומאה ביום טוב מלתא דלא שכיחא היא

, כיון שכולם מטהרים עצמם ערב הרגל.

ומלתא דלא שכיחא

-

לא גזרו בה רבנן.

איתיביה: כלי שנטמא באב הטומאה

, שטומאתו היא מן התורה -

אין מטבילין אותו ביום טוב

.

אבל אם נטמא הכלי

בולד הטומאה

, שטומאתו היא רק מדרבנן [שאין כלי נטמא מן התורה אלא מאב הטומאה] -

מטבילין אותו ביום טוב.

ואם איתא, נגזור הא אטו הא!

ומשנינן: כלי שנטמא ב

ולד הטומאה

והרי הוא שני לטומאה,

היכי משכחת לה

, אצל מי תמצא שיצטרך לטובלו - הלא רק

גבי כהנים

הוא שייך. שהכלי השני מטמא את התרומה שיגע בה לעשותה שלישי לטומאה. אבל בחולין אין הכלי, שהוא שני לטומאה, עושה שלישי לטומאה.

ולכן אין לחשוש, היות ו

כהנים

-

זריזין הם.

תא שמע, דאמר רב חייא בר אשי אמר רב: נדה שאין לה בגדים

טהורים ללבוש אחר שתטהר מטומאתה, ואסור לטבול בגדים ביום טוב, הרי היא

מערמת, וטובלת בבגדיה

, ובאופן שאינם חוצצים, שאינם מהודקים לגופה, והם נטהרים עמה.

ואם איתא

שגוזרים,

נגזור

שלא תטבול בבגדיה

דלמא אתי לאטבולי

לבגדיה

בעינייהו!

ומשנינן:

שאני התם, מתוך שלא הותרה לה

להטבילם

אלא על ידי מלבוש

-

זכורה היא.

וכאן חוזרת הגמרא להסביר מדוע אין להטביל כלים בשבת וביום טוב.

רב יוסף אמר: גזרה משום סחיטה.

אמר ליה אביי: תינח כלים

בגדים

דבני סחיטה נינהו

.

כלים דלאו בני סחיטה נינהו

-

מאי איכא למימר?

אמר ליה: גזרה הני אטו הני.

איתיביה כל הני תיובתא,

דלעיל,

ושני ליה כדשנינן.

רב ביבי אמר

: אין מטבילין ביום טוב ובשבת

גזרה שמא ישהא

את כליו הטמאים להטבילם בזמנו הפנוי ביום טוב ובשבת, ויבוא לידי מכשול בתרומה טמאה.

תניא כוותיה דרב ביבי: כלי שנטמא מערב יום טוב

-

אין מטבילין אותו ביום טוב, גזרה שמא ישהא.

רבא אמר

: אין מטבילין

מפני שנראה כמתקן כלי.

ופרכינן לרבא

אי הכי, אדם נמי

לא יטבול מפני שנראה כמתקן!? ומשנינן:

אדם

-

נראה כמיקר

, כיורד לרחוץ להצטנן.

הא תינח

כשטובל ב

מים יפים

, שפיר נראה אדם כמיקר.

אך אם הוא טובל ב

מים רעים

-

מאי איכא למימר?