בבא מציעא 83b — תלמוד אויף ייִדיש

זמן הליכתו של

פועל

למקום העבודה, וממנו לביתו, חלוק:

בכניסתו,

כשהוא מסיים את מלאכתו בסוף היום, ונכנס מהשדה לעיר, הוא צריך לעשות זאת

משלו,

על חשבון הזמן שלו. דהיינו, עליו לסיים את מלאכתו בצאת הכוכבים, שהוא סוף זמן המלאכה של הפועלים, ואילו זמן ההליכה לביתו יהא על חשבונו. משום שהחזרה לביתו, אינה לצורך בעל הבית, אלא לצורכו, ולכן אין לו לגרוע מזמנו של בעל הבית בשביל כך.

אך

ביציאתו,

כשהוא יוצא למלאכתו בבקר, הוא יכול לעשות זאת

משל בעל הבית,

על חשבון זמנו של בעל הבית, שיכול הפועל לצאת מביתו לשדה רק בשעת הנץ החמה, שהוא כבר תחילת זמן המלאכה. כיון שההליכה היא לצורך בעל הבית, ולכן מותר לעשותה על חשבונו.

שנאמר

בתהלים [קד כב] "

תזרח השמש,

יאספון [החיות],

ואל מעונתם ירבצון.

ואז,

יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב

".

הרי, שרק בזריחת השמש יוצא אדם למלאכתו, ועובד עד החשיכה.

והוינן בה: מה שייך בכלל לפסוק הלכה לגבי זמן המלאכה של הפועלים?

וליחזי היכי נהיגי!?

נבדוק כיצד מנהג המקום, וננהג לפיו, כמו ששנינו במשנתנו "הכל כמנהג המדינה"!

ומשנינן: ריש לקיש בא לפסוק הלכה

בעיר חדשה,

שלא נקבע בה עדיין מנהג לגבי זמן מלאכת הפועלים.

אך עדייין מקשה הגמרא:

וניחזי מהיכא קא אתו?

נבדוק מהיכן באו רוב אנשי העיר הזאת החדשה, וננהג לפי אותו המקום? ומשנינן:

בנקוטאי.

שהם לא באו כולם ממקום אחד, אלא התלקטו ממקומות רבים, שיש בהם מנהגים שונים. ולא נשאר אלא לנהוג כפי שמשתמע מהפסוק בתהלים.

איבעית אימא

: הלכה זו נוגעת באופן

דאמר להו,

שבעל הבית אמר לפועליו:

דאגריתו לי,

הריני רוצה שתהיו נשכרים לי,

כפועל דאורייתא,

כפי הראוי לנהוג מן התורה, ולא לפי המנהג.

דרש רבי זירא, ואמרי לה,

יש אומרים,

תני רב יוסף: מאי דכתיב

[שם כ] "

תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער

" כך הוא נדרש:

"

תשת חשך ויהי לילה

" -

זה העולם הזה שדומה ללילה

.

"

בו תרמוש כל חיתו יער

" -

אלו רשעים שבו

שבעולם הזה,

שדומין לחיה שביער,

שמניחים להם משמים, שינהגו בעולם הזה ברשעותם, ולא נפרעים מהם.

"

תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון

".

"

תזרח השמש

" -

לצדיקים

בעולם הבא.

"

יאספון

" -

רשעים לגיהנם

.

"

ואל מעונתם ירבצון

" [הצדיקים] -

אין לך כל צדיק וצדיק שאין לו מדור לפי כבודו

.

"

יצא אדם לפעלו

" -

יצאו צדיקים לקבל שכרן

.

באיזה צדיקים? "

ולעבודתו עדי ערב

" -

במי שהשלים עבודתו עדי ערב,

עד יום מותו.

רבי אלעזר ברבי שמעון אשכח לההוא פרהגונא, דקא תפיס גנבי.

פגש באדם שהיה ממונה מטעם המלך לחפש אחר הגנבים, ולתופסם.

אמר ליה

רבי אלעזר ברבי שמעון:

היכי יכלת להו?

כיצד אתה יכול לעמוד על תחבולותיהם של הגנבים, וכי

לאו כחיותא מתילי?

הרי הם נמשלו לחיות, המתחבאות ביום במקומות מסתור,

דכתיב

"

בו תרמוש כל חיתו יער

"?

איכא דאמרי: מהאי קרא קאמר ליה,

את הפסוק הזה אמר לו רבי אלעזר ברבי שמעון [שם יט]: "

יארב במסתר כאריה בסוכו

", שהגנבים אורבים במסתר, וקשה לתפוס אותם.

ואם כן,

דלמא שדלת צדיקי ושבקת רשיעי.

שמא אותם שאתה תופס הם צדיקים, ואילו את הגנבים אינך מצליח בכלל לתפוס?

אמר ליה

הממונה:

ומאי אעביד?

מה עלי לעשות,

הרמנא דמלכא הוא!

שהרי אני מצווה מהמלך על כך.

אמר ליה

רבי אלעזר ברבי שמעון:

תא אגמרך היכי תעביד,

בא ואלמדך כיצד לנהוג!

עול בארבע שעי לחנותא,

היכנס לחנויות בשעה הרביעית של היום, שאז זמן סעודה וכולם נכנסים לחנויות לסעוד.

כי חזית איניש דקא שתי חמרא,

אם תראה אדם ששותה יין,

וקא נקיט כסיה בידיה וקא מנמנם,

ומחזיק בידו את הכוס כשהוא מנמנם,

שאול עילויה,

שאל עליו מי הוא!

אי צורבא מרבנן, וניים,

אם הוא תלמיד חכם. הרי לכן הוא מנמנם משום

אקדומי קדים לגרסיה.

כי השכים בעוד לילה לתלמודו.

אי פועל הוא,

אם הוא שכיר יום, הוא מנמנם, כי

קדים קא עביד עבידתיה,

השכים למלאכתו.

ואי עבידתיה בליליא,

אם יגידו לך שהוא עובד בלילות, אף על פי כן אין לך לחשוד בו שמא הוא גנב, ואפילו אם לא שומעים שום רעש מהעבודה בביתו בלילה, כי שמא

רדודי רדיד,

הוא עוסק בעשיית מחטים מחוטי נחושת וברזל, מלאכה שאינה עושה רעש כלל.

ואי לא,

אם אינו אחד מאלו,

גנבא הוא,

ותפסיה!

סימן שהוא גנב, שהוא ער בלילה כדי לארוב לעוברי דרכים או לחתור תחת הבתים. ועליך לתופסו.

אישתמע מילתא בי מלכא,

הגיע עד בית המלך דבר עצתו של רבי אלעזר ברבי שמעון.

אמרו

מבית המלך:

קריינא דאיגרתא

-

ליהוי פרוונקא!

[כותב האיגרת הוא יהיה גם השליח למוסרה]. ולכן, הוא שהציע את ההצעה, הוא גם יבצע אותה.

אתיוהו לרבי אלעזר ברבי שמעון,

מינו את רבי אלעזר ברבי שמעון לתפוס גנבים,

וקא תפיס גנבא, ואזיל.

והוא אכן הצליח בכך לתפוס את הגנבים.

שלח ליה רבי יהושע בן קרחה: חומץ בן יין,

כלומר, רשע בן צדיק,

עד מתי אתה מוסר עמו של אלקינו להריגה!

שגם ישראלים היו בין הגנבים.

שלח ליה

רבי אלעזר ברבי שמעון:

קוצים אני מכלה מהכרם!

שלח ליה

רבי יהושע בן קרחה:

יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו!

כלומר, הקדוש ברוך הוא בעצמו שהוא בעל הכרם [כמו שנאמר "כי כרם ה' צבאות בית ישראל"] הוא יכלה את הרשעים. ומה לך לגרום להם הריגה.

יומא חד פגע ביה ההוא כובס,

יום אחד פגש את רבי אלעזר ברבי שמעון אדם שהיה כובס.

קרייה

כינה הכובס את רבי אלעזר ברבי שמעון "

חומץ בן יין"!

על שום שהוא תופס את הגנבים.

אמר

רבי אלעזר ברבי שמעון:

מדחציף כולי האי,

מכיון שהוא כזה חצוף,

שמע מינה רשיעא הוא!

אמר להו

לאנשי המלך:

תפסוהו!

והם אכן

תפסוהו

ושמו אותו בבית הסהר.

לבתר דנח דעתיה,

לאחר מכן, כשנחה דעתו של רבי אלעזר ברבי שמעון,

אזל בתריה לפרוקיה.

הלך וניסה להוציא אותו מהמאסר.

ולא מצי

ולא הצליח.

קרי עליה,

קרא רבי אלעזר ברבי שמעון על הכובס את הפסוק במשלי [כא כג] "

שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו

". שהוא הביא על עצמו את הצרה הזאת על ידי שקרא לו חומץ בן יין.

זקפוהו,

תלו את הכובס.

קם תותי זקיפא, וקא בכי.

נעמד רבי אלעזר ברבי שמעון תחת עץ התליה, ובכה.

אמרו ליה: רבי! אל ירע בעיניך

על כך שהוא נתלה.

ש

הרי

הוא ובנו בעלו נערה המאורסה ביום הכפורים!

שעונשם בסקילה. וכל הנסקלין נתלין לאחר הסקילה. והרי קיבל עונשו.

הניח

רבי אלעזר ברבי שמעון

ידו על בני מעיו

.

אמר: שישו בני מעי, שישו! ומה ספיקות שלכם כך,

כגון הכובס הזה, שלא הייתי בטוח ברשעותו, אלא מתוך שהתחצף כנגדי, ולבסוף נתגלה רשעותו.

ודאית שלכם,

כגון אלו שמנמנמים בחנויות, שקרוב לודאי שהם גנבים,

על אחת כמה וכמה

שעשיתי כהוגן שמסרתי אותם למלכות.

מובטח אני בכם

בבני מעי

שאין רמה ותולעה שולטת בכם!

ואפילו הכי, לא מייתבא דעתיה,

עדיין לא נחה דעתו של רבי אלעזר ברבי שמעון על כך שגרם מיתה לכובס.

אשקיוהו סמא דשינתא,

השקו אותו בסם המרדים,

ועיילוהו לביתא דשישא,

והכניסו אותו לבית העשוי משיש,

וקרעו לכריסיה

פתחו לו את הבטן.

הוו מפקו מיניה דיקולי דיקולי דתרבא,

הוציאו לו מהבטן סלים מלאים שומן, לפי שהיה בעל בשר מאוד,

ומותבי בשמשא,

הניחו אותם בשמש,

בתמוז ואב,

כדי לנסות אם יסריח וירום תולעים.

ולא מסרחי!

ומקשינן:

כל תרבא נמי לא סריח!

הרי כל שומן בדרך כלל לא מסריח אלא אם כן הוא ביחד עם בשר?

ומשנינן:

כל תרבא

אמנם

לא סריח,

אך

שורייקי סומקי,

הגוונים האדומים שבו שהם מין בשר,

מסריח

.

הכא,

אצל רבי אלעזר ברבי שמעון,

אף על גב דאיכא שורייקי סומקי לא מסריח

.

קרי אנפשיה

קרא רבי אלעזר ברבי שמעון על עצמו את הפסוק בתהלים [טז ט] "

אף בשרי ישכון לבטח

"!