טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
בבא קמא 65b — תלמוד אויף ייִדיש
בבא קמא 65b פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — בבא קמא 65b
וחכמים אומרים
:
אם משבאו עדים הודה, אין הוא משלם חומש כלל אפילו כשאין שיעור החומש שוה לשיעור הכפל, ומשום שנאמר בפרשת שבועת הפקדון [במדבר ה ז]: "והשיב את אשמו
בראשו
[את הקרן כמות שהוא]
וחמישיתו
יוסף עליו" - ללמד:
ממון המשתלם בראש
, כמות שהוא ללא תוספת כפל, הרי זה
מוסיף
עליו
חומש;
ואילו
ממון שאין משתלם בראש
כי מוסיף הוא עליו כפל, כי אז
אין מוסיף חומש;
אבל אשם חייב הוא לדעת חכמים.
רבי שמעון בן יוחאי אומר
ומוסיף על דברי חכמים:
אין חומש ו
אף
אשם משתלם במקום שיש כפל
.
קתני מיהת
בברייתא:
חומשו עולה לו בכפילו, דברי רבי יעקב
.
והרי
היכי דמי
שיהיה שיעור הכפל ושיעור החומש שוין:
אילימא דמעיקרא
בשעה שכפר ונשבע [שהיא שעת הגניבה] היה החפץ
שויא ארבעה, ו
אף
לבסוף
בשעת העמדה בדין היה החפץ
שויא ארבעה
כך הרי אי אפשר לומר, שהרי באופן זה וכי אטו "
חומשו עולה לו בכפילו
"!? והרי:
כפילא
[התשלום השני המשתלם בגין חיוב כפל]
ארבעה
זוזי הוא, שהוא הכפל מערכו של החפץ;
ו
אילו
חומשא
אינו אלא
זוזא
שהוא רביע מן הקרן, וכשתוסיף אותו על הקרן, הרי לך "חומש מלבר". וכל שאין שיעור החומש שוה לכפל, אין הוא נפטר מתשלום החומש משום תשלום הכפל.
אלא לאו
בהכרח לא תמצא שיהיה שיעור הכפל והחומש שוין, אלא בכגון
דמעיקרא
בשעת כפירה
שויא ארבעה, ולבסוף
בשעת העמדה בדין
שויא זוזא
כי באופן זה אכן שוים הם:
דכפילא
אינו אלא
זוזא
כשעת העמדה בדין כדברי רב,
ו
אף
חומשיה
הוא
זוזא
, שהרי החומש משתער לפי הקרן, שהוא כדמעיקרא.
אלמא
, הרי מוכח:
א. "
קרן כעין שגנב
, ולכן חישוב הקרן הוא לפי ערך הפקדון בשעת הכפירה, וממילא משתער החומש אף הוא לפי ערך זה, כי החומש הוא מן הקרן.
ב.
תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כשעת העמדה בדין
, שאם לא היה תשלום הכפל כשעת העמדה בדין אלא כעין שגנב וכמו החומש, הרי בהכרח שהיה הכפל פי ארבעה מן החומש, ואינם שוים.
אמר
דחה
רבא
:
לעולם
עוסקת הברייתא בכגון
דמעיקרא שויא ארבעה, והשתא נמי שויא ארבעה
.
ודקא קשיא
לך: איך חומשו עולה לו בכפילו, שהרי
כפילא ארבעה ו
אילו
חומשיה זוזא!?
לא תיקשי: כי
הכא במאי עסקינן
, ב
כגון: שנשבע וחזר ונשבע ארבע פעמים
, ובאו עדים ונתחייב כפל ארבעה -
ו
שוב
הודה
שהשבועות היו לשקר, ונתחייב ארבעה חומשין מלבר, שאף הם ארבעה זוזי, שהרי:
והתורה אמרה
: "
וחמישיתיו
",
התורה ריבתה חמישיות הרבה בקרן אחת
, נמצא שמשתווה שיעור החומש לכפל, ולכן נפטר הוא ממנו.
אמר מר: וחכמים אומרים
: "
בראשו וחמישיתו
",
ממון המשתלם בראש, מוסיף חומש, ממון שאין משתלם בראש אין מוסיף חומש
:
מדייקת הגמרא:
אבל
קרבן
אשם מייתי
[מביא הוא], ואף על גב שאינו ממון המשתלם בראש!
ואמאי!?
מאי שנא חומש דלא משלם
, משום
דכתיב
: "
בראשו וחמישיתו
". אם כן
אשם נמי לא לישלם, דהא כתיב
[ויקרא ה, כד כה]: "ושלם אותו
בראשו וחמישיתיו
יוסף עליו, לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו.
ואת אשמו
יביא לה' איל תמים מן הצאן"!?
אמרי לך רבנן
: "ו
את
" - "ואת אשמו יביא לה'" שנכתב אחר שאמרה תורה: "ושלם אותו בראשו" -
פסקיה קרא
[הפסיק בזה הכתוב] בין "ושלם אותו בראשו" לבין "אשמו יביא", ללמד: אין האשם מותנה בכך שיהיה תשלום הקרן "בראשו" ללא תשלום נוסף.
ורבי שמעון בן יוחאי
הפוטר מפסוק זה אף מאשם כשאינו ממון המשתלם בראש - אמר לך: וי"ו ד"
ואת
אשמו"
ערביה קרא
, [עירב הפסוק את האשם עם תשלום הקרן בראשו], ללמד: אף האשם מותנה בכך, שיהיה תשלום הקרן בראשו ללא כפל.
ורבנן אמרי לך
: אם כן שהוא כדברי רבי שמעון בן יוחאי:
לא ליכתוב רחמנא לא וי
"
ו
ד"ואת",
ו
אף
לא
"
את
" עצמו, כי למה יפסיק הכתוב ושוב יערב!? אלא בהכרח, שהפסיק הכתוב ולא עירב.
ורבי שמעון בן יוחאי אמר לך
: אף כי מערב הכתוב את החיובים, מכל מקום "
את
"
לא סגיא דלא כתב
[אי אפשר שלא יכתבנו הכתוב], כדי
לאפסוקי בין ממון גבוה
[אשם],
לממון הדיוט
[קרן וחומש] -
ומאחר שהוצרך הכתוב לכתוב "את",
הלכך אתא וי
"
ו ערביה קרא
.
אמר רבי אילעא
:
גנב טלה ונעשה איל
, או שגנב
עגל ונעשה שור
, הרי ש
נעשה
"
שינוי
"
בידו
של הגנב,
וקנאו
הגנב לענין זה, שאם
טבח ומכר
אותם לאחר שנשתנו, אומרים אנו:
שלו הוא טובח, שלו הוא מוכר
, ואינו חייב על הטביחה והמכירה ארבעה וחמשה.
איתיביה רבי חנינא לרבי אילעא
מהא דתניא:
גנב טלה ונעשה איל, עגל ונעשה שור: משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה, כעין שגנב
, דהיינו דמי טלה ודמי עגל.
ואי סלקא דעתך קנייה בשינוי
כאשר אמרת, אם כן
אמאי משלם
כלל ארבעה וחמשה, והרי
שלו הוא טובח, שלו הוא מוכר!?
אמר ליה
רבי אילעא לרבי חנינא:
ואלא מאי
רוצה אתה להוכיח מברייתא זו ש
שינוי
כעין זה דטלה ונעשה איל -
לא קני
, אם כן
אמאי משלם
כפל וארבעה וחמשה "
כעין שגנב
"!?
לשלם כי השתא
[ישלם כפי ערכה עכשיו]!?
אמר ליה
רבי חנינא לרבי אילעא:
כי השתא היינו טעמא דלא משלם, משום דאמר ליה
הגנב לנגנב: וכי אטו
תורא גנבי ממך
, או
דיכרא גנבי ממך
[וכי אטו שור או איל גנבתי ממך, עד שאתה מחייבני לשלם דמי שור או דמי איל]!? והרי לא גנבתי אלא עגל וטלה, וכך אשלם!
אמר ליה
רבי אילעא לרבי חנינא:
רחמנא ניצלן מהאי דעתא
[ה' יצילני מדעה זו שאתה אומר]!
אמר ליה
רבי חנינא לרבי אילעא:
אדרבא רחמנא ניצלן מדעתא דידך
[אדרבה יצילני ה' מדעתך אתה]!
מתקיף לה רבי זירא
: אף לו יהא שלא כדברי רבי אילעא, הסובר: שבח גופו של עגל הנעשה שור, או של טלה הנעשה איל, שינוי הוא, מכל מקום תיקשי ברייתא זו:
ו
נקנינהו
הגנב
ב
"
שינוי השם
" שנשתנה העגל להקרא "שור", והטלה נשתנה להקרא "איל", וכל שינוי השם קונה בגזילה - ואם כן למה ישלם על הטביחה והמכירה, והרי שלו הוא טובח ושלו הוא מוכר!?
אמר
תירץ
רבא
:
אין כאן שינוי השם, כי אף
שור בן יומו קרוי שור
, ואף
איל בן יומו קרוי איל
, וכדמפרש ואזיל.
שור בן יומו קרוי שור
מנין:
ד
הרי
כתיב
[ויקרא כב כז]: "
שור או כשב או עז כי יולד
", הרי שמשעת לידתו קרוי הוא "שור" ולא "עגל".
איל בן יומו קרוי איל
מנין:
ד
הרי
כתיב
[בראשית לא לו]: "ויחר ליעקב ויאמר ללבן, מה פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי. כי מששת את כל כלי. זה עשרים שנה אנכי עמך, רחליך ועזיך לא שכלו,
ואילי צאנך לא אכלתי
", וכי אטו
אילים הוא דלא אכל
יעקב, ואילו
כבשים
[טלאים] של לבן
אכל
יעקב!?
אלא לאו שמע מינה
: אף
איל בן יומו קרוי
"
איל
", וכשאמר יעקב "ואילי צאנך לא אכלתי" כלל יעקב בדבריו אף את הטלאים.
ומאחר שנתיישבה קושייתו של רבי זירא, שבה הגמרא לענין שהתחילה בו:
מכל מקום קשיא
קושייתו של רבי חנינא מברייתא זו על רבי אילעא!?
אמר
תירץ
רב ששת: הא מני
, כדעת מי היא ברייתא זו?
בית שמאי היא, דאמרי: שינוי במקומו עומד
,
ולא קני
, ולכן אין אנו אומרים: "שלו הוא טובח שלו הוא מוכר".
דתניא
: נאמר בתורה [דברים כג יט]: "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלהיך לכל נדר, כי תועבת ה' אלהיך גם שניהם"
\- ואם
נתן לה
[הבועל לזונה]
באתננה, חיטין, ועשאן סולת;
או שנתן לה
זיתים, ועשאן שמן;
או
ענבים ועשאן יין
:
תני חדא: אסור
להקריבם על המזבח, ואף שנשתנו.
ותני חדא: מותר
להקריבם על המזבח משום שנשתנו.
ואמר רב יוסף
:
תני גוריון דמאספורק
ברייתא ששנינו בה:
בית שמאי אוסרין
משום שהם סוברים: "שינוי במקומו עומד",
ובית הלל מתירין
משום שהם סוברים מאחר שנשתנו החיטים, פקע מהם שם "אתנן" שהיה להם, כי לא את אלה נתן, וזה הוא ביאור סתירת הברייתות, כי חדא בית שמאי היא, וחדא בית הלל היא.
ואף ברייתא זו ד"גנב טלה ונעשה איל" בית שמאי היא, הסוברים "שינוי במקומו עומד", ושוב לא תיקשי לרבי אילעא, הסובר כבית הלל.
ומפרשינן:
מאי טעמא דבית שמאי?
משום
דכתיב
: "
גם
[שניהם] "
לרבות שינוייהם
.
ובית הלל
סוברים, אדרבה הרי אמר הכתוב: ["שניהם"] ומשמע:
הם ולא שינוייהם
.
ובית שמאי
אמרי לך:
ההוא
קרא ד"שניהם" ללמד הוא בא: