טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
בבא קמא 38a — תלמוד אויף ייִדיש
בבא קמא 38a פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — בבא קמא 38a
דאם
[לא]
כן
, ואכן בא הכתוב האמור בתם לפטור את המזיק שור של הקדש מן הניזקין,
נכתוב קרא להאי
"
רעהו
"
גבי מועד
, ולמה כתבה התורה מיעוט זה בתם דוקא.
שנינו במשנה:
שור של ישראל שנגח שור של נכרי, פטור;
ושל נכרי שנגח לשור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם:
אמרי
, הקשו בני הישיבה:
והרי
ממה נפשך!?
אי
"
רעהו
"
דוקא
, אם כן שור
דנכרי כי נגח
שור
דישראל נמי ליפטר
, שהרי לא נאמרה הפרשה אלא ב"רעהו" -
ואי
"
רעהו
"
לאו דוקא
, אם כן
אפילו
שור
דישראל כי נגח
שור
דנכרי, ליחייב
ומנין לנו לחלק, שהישראל פטור על של נכרי, ואילו הנכרי חייב על של ישראל!?
אמר
פירש
רבי אבהו
:
לעולם "רעהו" דוקא, ולפיכך, שור של ישראל שנגח שור של נכרי הרי הוא פטור, ומכל מקום שור של נכרי שנגח שור של ישראל הרי הוא חייב נזק שלם בין בגוי ובין בתם, ומשום ד
אמר קרא
:
"
עמד וימודד ארץ ראה ויתר גויים
", ודרשינן:
ראה שבע מצוות שקבלו עליהם בני נח
, כלומר: התבונן הקב"ה בקיום המצוות שקיבלו עליהם בני נח, וראה שלא קיימו אותם, ו
כיון שלא קיימו, עמד והתיר ממונן לישראל
.
רבי יוחנן אמר מהכא
, מפסוק זה יש ללמוד שהתיר הקב"ה את ממונן לישראל:
שנאמר [דברים לג ב]: "ה' מסיני בא, וזרח משעיר למו,
הופיע מהר פארן
, ואתה מרבבות קודש, מימינו אשדת למו", ודרשינן:
מפארן
כשסיבב הקב"ה עם התורה על כל האומות ולא קבלוה -
הופיע
, גילה הקב"ה את
ממונם
של הגויים, והתירן
לישראל
.
תניא נמי הכי
כפי שפירשו רבי אבהו ורבי יוחנן:
דתניא:
שור של ישראל שנגח שור של נכרי, פטור
, [ומשום שנאמר "רעהו"].
אבל
שור של נכרי שנגח שור של ישראל, בין תם בין מועד משלם נזק שלם
, משום
שנאמר
: "
עמד וימודד ארץ, ראה ויתר גויים
", וכדדרשינן לעיל: התיר ממונם לישראל.
ואומר
עוד הכתוב: "ה' מסיני בא וזרח משעיר למו,
הופיע מהר פארן
ואתה מרבבות קודש מימינו אשדת למו", וכדדרשינן לעיל: מפארן הופיע ממונם לישראל.
ומפרשינן לברייתא:
מאי
"
ואומר
", כלומר: למה צריכים אנו לפסוק נוסף!?
וכי תימא: האי
"
עמד וימודד ארץ
",
מבעיא ליה ל
למד
כדרב מתנה ו
ללמד
כדרב יוסף
[ומפרש להו ואזיל], ולא בא הכתוב להתיר ממונם לישראל, מכל מקום
תא שמע
פסוק אחר המלמד כן, שנאמר: "
הופיע מהר פארן
",
מפארן הופיע ממונן לישראל
.
ומפרשת הגמרא:
מאי דרב מתנה
, מה למד רב מתנה ממקרא ד"עמד וימודד ארץ, ראה ויתר גויים"?
דאמר רב מתנה
: הא דכתיב: "
עמד וימודד ארץ, ראה
ויתר גויים",
מה ראה?
ראה שבע מצוות שנצטוו עליהן בני נח, ולא קיימום, עמד והגלה אותם מעל אדמתם
.
ו
מבארת הגמרא:
מאי משמע דהאי
"
ויתר
"
לישנא דאגלויי הוא
[לשון גלות היא]?
משום ד
כתיב הכא
: "
ויתר
"
גויים
-
וכתיב התם
: "אשר לו כרעים ממעל לרגליו "
לנתר
"
בהן על הארץ
",
ומתרגם
אונקלוס: "
לקפצא בהון על ארעא
[לקפוץ בהן על הקרקע] ", ואף "ויתר גויים" לשון קפיצה והליכה לגלות היא.
תו מפרשינן
מאי דרב יוסף
, מה היא הדרשה שלמד רב יוסף, מפסוק: "עמד וימודד ארץ ראה ויתר גויים"?
דאמר רב יוסף
: הא דכתיב: "
עמד וימודד ארץ, ראה
ויתר גויים",
מה ראה?
ראה שבע מצוות שקיבלו עליהם בני נח ולא קיימום, עמד והתירן להם
.
ותמהינן עלה: וכי משום שלא קיימום
איתגורי איתגור
[הרויחו] שחפשיים הם מן המצוות!? והרי
אם כן מצינו חוטא
שהוא
נשכר!?
אמר
פירש
מר בריה דרבנא
: לא בא הכתוב אלא
לומר: שאפילו
כשהגויים
מקיימין אותן
[את שבע המצוות], שוב
אין מקבלין עליהן שכר
, כלומר: לא פטר אותם מעונש אם אינם מקיימים, אלא שאין להם שכר אם הם מקיימים, ואם כן לא הרויחו כלום.
ותמהינן עלה:
ו
כי אטו
לא
מקבלים הם שכר על קיומם!?
והתניא: רבי מאיר אומר
:
מנין שאפילו נכרי ועוסק בתורה
שהוא ככהן גדול
, לפיכך
תלמוד לומר
: "
אשר יעשה אותם האדם וחי בהם
", והרי "אשר יעשו אותם
כהנים לויים וישראליים
" - דהיינו ישראל בלבד -
לא נאמר, אלא אדם
שהוא כולל גם נכרי!
הא למדת: שאפילו נכרי ועוסק בתורה, הרי הוא ככהן גדול
.
אמרי
בני הישיבה לישב:
לעולם מקבלים הם עליהן שכר, אלא ש
אין מקבלין עליהן שכר כמצווה ועושה, אלא
שכר
כמי שאינו מצווה ועושה
.
דאמר רבי חנינא: גדול המצווה ועושה, יותר ממי שאינו מצווה ועושה
.
תנו רבנן
:
וכבר שלחה מלכות הרשעה שני סרדיוטות אצל חכמי ישראל
, ובאו ואמרו להם: "
למדונו תורתכם
".
קראו
, למדום את התורה כולה,
ושנו
עמם
ושלשו
, כדי ללמדם היטב. .
בשעת פטירתן
, כשבאו אותם סרדיוטות ליפטר מחכמי ישראל:
אמרו להם
הסרדיוטות לחכמי ישראל:
דקדקנו בכל תורתכם, ואמת הוא, חוץ מדבר זה שאתם אומרים: שור של ישראל שנגח שור של נכרי, פטור;
ואילו
של נכרי שנגח שור של ישראל, בין תם בין מועד משלם נזק שלם
-
שזה אינו אמת, כי
ממה נפשך
:
אי
"
רעהו
"
דוקא
, אם כן
אפילו דנכרי כי נגח דישראל, ליפטר; ואי
"
רעהו
"
לאו דוקא, אפילו דישראל כי נגח דנכרי, ליחייב
ו
מכל מקום
דבר זה
דין זה שאתם פוסקים על הגויים -
אין אנו מודיעים אותו למלכות
ששלחתנו.
מעשה ב
רב שמואל בר יהודה
, ד
שכיבא ליה ברתא
[נפטרה בתו].
אמרו ליה רבנן לעולא
[אמרו החכמים לעולא]:
קום ניזל נינחמיה
[הבה נלך לנחמו].
אמר להו
עולא לחכמי בבל שאמרו לו כן:
מאי אית לי גבי נחמתא דבבלאי, דגידופא הוא
[וכי מה יש לי לילך עם הבבליים, שנחמותיהם גידוף הוא כלפי שמים] -
ומשום
דאמרי
הבבליים בנחמתם:
מאי אפשר למיעבד
[מה אפשר לעשות]!? ומשמע מלשון זו:
הא אפשר למיעבד, עבדי
, [אילו היה בידם לעשות שלא ימותו היו עושים], וגידוף הוא כלפי שמים, שהרי הוא זה הממית.
ולכן
אזל הוא לחודאי גביה
[הלך עולא לבדו אצל רב שמואל בר יהודה].
אמר ליה
עולא לרב שמואל בר יהודה - לנחמו:
כתיב [דברים ב ט]: "
ויאמר ה
'
אלי אל תצר את מואב, ואל תתגר בם מלחמה
[כי לא אתן לך מארצו ירושה, כי לבני לוט נתתי את ער ירושה] ", ומדהוצרך הקב"ה לומר לו שלא יעשה עמם מלחמה, משמע, שהיה בדעתו לעשות עמם מלחמה,
וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות!?
אלא: נשא משה קל וחומר בעצמו
, ו
אמר: ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב
,
אמרה תורה
[במדבר כה יז]: "
צרור את המדינים והכיתם אותם
" -