בבא קמא 18b — תלמוד אויף ייִדיש

אבל

ב

מזיק שהוא

מועד מתחילתו,

כהאי צרורות דאורחייהו.

מי שמעת ליה

דסבר צד תמות במקומה עומדת?

והא לא היה לצרורות אלו דין תמות מעולם! ולכן, שוב אי אפשר להעמיד הברייתא כלל בצרורות כי אורחייהו ולפשוט בכך ספיקו דרבא שמגופו משלם, כי אם כן תקשי לך שיטתו של רבי אלעזר, שמשלם נזק שלם מגופו. שהרי לא אשכחן נזק שלם שמשלם מגופו.

אלא,

אם רצונך להעמיד את הברייתא בצרורות כי אורחייהו, ולפשוט את בעייתו של רבא, שמגופו משלם, נצטרך לבאר את שיטת רבי אלעזר, הסובר שמשלם נזק שלם מגופו, שלעולם תרוייהו מודו דצרורות משלם חצי נזק.

ו

כי קאמר רבי אלעזר נזק שלם

משלם, מיירי ב

כגון דאייעד

בצרורות, כגון שהזיק הכלב שלוש פעמים בצרורות כי אורחיהו.

ובהא קפליגי: מר סבר יש העדאה לצרורות, ומר סבר אין העדאה לצרורות.

רבנן סברי אין העדאה לצרורות, ולעולם אינו משלם אלא חצי נזק. ורבי אלעזר סבר יש דין העדאה אף לצרורות כשאר חצי נזקין [כקרן], שבאים על ידי העדאה לכלל נזק שלם, וצרורות נמי, שתחילתו חצי נזק, הרי כשהועד משלם נזק שלם. ומה שמשלם מגופו לרבי אלעזר, הוא משום שסבר כרבי יהודה, שצד תמות במקומה עומדת ולכך אף שהועד, מכל מקום לא נעתק הימנו דין התמות. ועל חצי הנזק אינו משלם אלא מגופו [כן הוא פירוש הגמרא לחדא לישנא ברש"י].

ופרכינן:

אלא,

אם כן, דפליגי בדין העדאה לצרורות, לא מובן

הא

ד

בעי רבא

אם

יש העדאה לצרורות.

שהסתפק רבא: האם כיון שבפעם ראשונה משלם על צרורות חצי נזק, כדין קרן, מסתבר לדמותם לדין קרן גם לענין העדאה, שלאחר שלוש פעמים משלם על צרורות נזק שלם.

או

דלמא

אין העדאה לצרורות,

ולעולם משלם חצי נזק, כיון שתולדה דרגל היא, ואורחיה הוא, ולא שייכת בהם העדאה, שהרי כבר בפעם ראשונה מועדת הבהמה לצרורות כדרך רגל [דלא מצינו תמות אלא בקרן] ואפילו הכי אינו משלם אלא חצי נזק, ואם כן מה נשתנה לענין העדאה בכך שהזיק פעמים נוספות.

ואי אמרת שרבנן ורבי אלעזר בברייתא פליגי בדין העדאה לצרורות, תקשי, לפי מי הסתפק רבא?

אי לרבנן,

הא סברי

אין העדאה לצרורות.

ו

אי

ל

רבי אלעזר,

הא סבר

יש העדאה לצרורות

.

ומשנינן:

אמר לך רבא: כי מבעיא לי לדידי

אם יש העדאה לצרורות הוא

אליבא דרבנן, דפליגי עליה דסומכוס,

וסברי שמשלם חצי נזק.

אבל הכא, בין לרבנן ובין לרבי אלעזר, כסומכוס סבירא להו, דאמר: צרורות, נזק שלם משלם!

ולעולם לא איירי דאייעד בצרורות.

וטעמא מאי אמור רבנן חצי נזק

הוא דמשלם, משום דמיירי ב

דשני

בגחלת, שזרק הכלב את הגחלת בידו על הגדיש, דמשונה הוא, והוי תולדה דקרן,

ולא אייעד. ובפלוגתא דרבי טרפון ורבנן קמיפלגי

רבנן ורבי אלעזר, דרבנן סברי שלעולם קרן תמה משלם חצי נזק מגופו, ורבי אלעזר סבר כרבי טרפון דמשונה בחצר הניזק נזק שלם משלם ומגופו.

וכיון שכך, אין לפשוט מברייתא זו את הספק אי צרורות מגופו משלם, וכן אין לפשוט את הספק אי יש העדאה לצרורות.

ופרכינן:

אימור דשמעת ליה לרבי טרפון

דקרן בחצר הניזק

נזק שלם

משלם.

מיהו דמשלם לה

מגופו, מי שמעת ליה!?

והרי שמא סבר רבי טרפון דבחצר הניזק שמשלם נזק שלם, מן העליה הוא דמשלם ולא מגופו, והיאך מוקמת לה לרבי אלעזר דאמר גבי כלב שנטל גחלת שמשלם נזק שלם מגופו בששינה וכרבי טרפון, והא לרבי טרפון מן העליה הוא דמשלם!? ומשנינן:

אין!

ודאי לרבי טרפון משלם מגופו.

כי

מהיכא מייתי לה

[מהיכן למד] רבי טרפון דמשונה בחצר הניזק נזק שלם משלם? הרי למד זאת מקל וחומר

מקרן ברשות הרבים.

[מה ברשות הרבים, שהקלה תורה בתשלומי שן ורגל, שפטורין בה, החמירה בה התורה בקרן שהזיקה שם, שמשלם חצי נזק, ברשות הניזק, שהחמירה תורה בשן ורגל לשלם נזק שלם, כל שכן שנחמיר בדין קרן שישלם נזק שלם]

הלכך נימא

דיו לבא מן הדין

[לנלמד מקל וחומר]

להיות כנידון

שממנו אתה למד:

ומה קרן ברשות הרבים, שמחומרתו ברשות הרבים אתה למד, אינו משלם אלא מגופו.

אף ברשות הניזק, שמשלם נזק שלם, אינו משלם אלא מגופו.

ופרכינן:

והא רבי טרפון

פליג אדרבנן, ו

לית ליה

האי כללא של "

דיו

לבא מן הדין להיות כנידון"!

כי אם אית ליה "דיו", לא ישלם ברשות הניזק אלא חצי נזק כקרן ברשות הרבים, כיון שמקרן ברשות הרבים אתה בא ללמוד, ושם, חצי נזק הוא משלם.

ומשנינן:

כי לית ליה

לרבי טרפון "

דיו

", הוא דוקא

היכא ד

על ידי שתאמר "דיו"

מפריך קל וחומר

לגמרי, כגון אי הוה אמרינן דיו לבא מן הדין להיות כנדון, ולא ישלם קרן בחצר הניזק אלא חצי נזק, שאז נמצא שעל ידי "דיו" לא אהני הקל וחומר מידי, שהרי חצי נזק ברשות הניזק משלם בלאו הכי [אף בלא הקל וחומר כי לא חילקה התורה בתשלומי קרן בין רשות הרבים לרשות הניזק].

אבל

היכא דלא מפריך קל וחומר,

כי הכא, דאמרינן דיו רק על כך שמשלם מגופו, ואכתי אהני קל וחומר לומר שמשלם נזק שלם ברשות הניזק, שפיר

אית ליה

"

דיו

".

ונמצא שאף לרבי טרפון, דסבר משונה בחצר הניזק נזק שלם משלם, מכל מקום, רק מגופו הוא משלם ולא מן העליה, ושפיר מוקמית לרבי אלעזר דאמר שמשלם נזק שלם מגופו כוותיה.

גופא: בעי רבא

: היכא דהזיק בצרורות שלש פעמים, האם

יש העדאה לצרורות או אין העדאה לצרורות.

וצדדי הספק הם:

האם

לקרן מדמינן ליה,

כיון שבצרורות משלם חצי נזק כקרן, הלכך בהועד משלם נזק שלם כקרן מועדת,

או דלמא,

כיון שבצרורות אף בפעם ראשונה הוי

תולדה דרגל,

דאורחה

הוא,

והזיקה מצוי, ומועדת מתחילתה היא, ואפילו הכי רק חצי נזק הוא שמשלם, הלכך אף אחר שלוש פעמים אינו משלם אלא חצי נזק.

ואתינן למיפשט האי בעיא:

תא שמע

: מצינו שנחלקו בזה בברייתא.

דתניא:

הידוס

[ריקוד התרנגול] על גבי כלים

אינו מועד

ומשלם חצי נזק.

ויש אומרים הרי זה מועד.

ותקשי, וכי על

הידוס

גרידא

סלקא דעתך

שיש מאן דאמר שמשלם חצי נזק?

והא בגופו הזיק ורגל מעליא הוא.

אלא

אימא

הידוס והתיז

, שבהידוסו התיז צרורות על גבי הכלים ונשברו דהוה ליה צרורות.

מאי לאו,

מיירי

כגון דעבד

כן התרנגול

תלתא זימני. ובהא קמיפלגי

בברייתא:

מר

דאמר הידוס והתיז הוי מועד,

סבר יש העדאה

לצרורות, הלכך משלם נזק שלם.

ומר

דאמר אינו מועד,

סבר אין העדאה

לצרורות והלכך אף שעשה כן שלוש פעמים אינו מועד ומשלם חצי נזק.

ודחינן:

לא

מיירי

ב

עשה כן שלש פעמים, אלא רק ב

חד זימנא, ובפלוגתא דסומכוס ורבנן קמיפלגי.

מאן דאמר אינו מועד סבר כרבנן דצרורות משלם חצי נזק. ומאן דאמר מועד סבר כסומכוס דצרורות משלם נזק שלם, והלכך אין לפשוט מכאן את השאלה אם יש העדאה לצרורות או לא.

תא שמע

: דתניא:

בהמה שהטילה גללים לעיסה

[והיזק זה צרורות הוא דהא בכחה הזיקה ולא בגופה]

רבי יהודה אומר

: הרי זה

משלם נזק שלם ורבי אלעזר אומר: חצי נזק

הוא דמשלם.

מאי לאו,

מיירי

כגון דעבד

כן

תלתא זימני, ובהא קמיפלגי

רבי יהודה ורבי אלעזר:

מר

[רבי יהודה]

סבר יש העדאה

לצרורות הלכך נזק שלם משלם.

ומר

[רבי אלעזר]

סבר אין העדאה

לצרורות הלכך אף אחר שלש פעמים משלם חצי נזק, ונמצא שבשאלתו של רבא נחלקו תנאים.

ודחינן:

לא

בהא פליגי, אלא מיירי

ב

הטילה גללים רק

חדא זימנא.

ובפלוגתא דסומכוס ורבנן קמיפלגי

שנחלקו אי צרורות משלם חצי נזק או נזק שלם.

ופרכינן:

והא

הטלת גללים לעיסה

משונה הוא

שאין דרכה בכך, ותולדה דקרן היא, ולכולי עלמא חצי נזק הוא דבעי לשלומי כדין קרן, ומדוע סבר רבי יהודה שמשלם נזק שלם?

ומשנינן: הכא מיירי

דדחיק ליה עלמא.

שעומדת הבהמה במקום צר, ואין זה משונה שמטילה גלליה על העיסה, כיון שאין לה אפשרות לזוז משם, ושפיר חשיב צרורות כי אורחייהו.

ומקשינן: אי רבי יהודה ורבי אלעזר נחלקו בפלוגתא דסומכוס ורבנן, תיקשי:

ולימא רב יהודה הלכה כסומכוס? ולימא

רבי אלעזר הלכה כרבנן?

ואמאי העמידו מחלוקתם בגוונא דבהמה שהטילה גללים לעיסה.

ומשנינן: דינא ד

גללים איצטריכא ליה

לאשמועינן, ד

סלקא דעתך אמינא הואיל ו

גללים

בתר גופיה

דבהמה

גרירין,

שהרי בגופה היא נושאת אותן,

כ

הזיקה ב

גופיה דמי

ולא הוי צרורות כלל ולכולי עלמא משלם נזק שלם,

קא משמע לן

שאף גללים צרורות הן, ושייכא בפלוגתא דסומכוס ורבנן.

ומביאה הגמרא עוד ראיה, למיפשט בעיא דרבא, אי יש העדאה לצרורות:

תא שמע: דתני רמי בר יחזקאל: תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית, ותקע בו

בקולו

ושברו

, שנבקע הכלי מחמת הקול והוי צרורות, דבכחו הזיק, הרי זה

משלם נזק שלם

.

ו

מאידך מצינו ד

אמר רב יוסף: אמרי בי רב

: [בישיבתו של רב]

סוס שצנף

[תקע בקולו]

וחמור שנער ושיבר את הכלים

בקולו,

משלם חצי נזק

.

מאי לאו,

תרוייהו מיירי

כגון דעבד,

שתקע

תלתא זימני

.