בבא בתרא 93b — תלמוד אויף ייִדיש

ב.

רבי יוסי אומר

:

נותן לו דמי זרע.

המוכר חייב להחזיר לקונה את הכסף ששילם עבור זרע הפשתן. משום שהולכים אחר הרוב, ורוב הפשתן שבעולם נקנה לזריעה, והרי זה מקח טעות.

ג.

אמרו לו

חכמים לרבי יוסי: אמנם רוב הפשתן בעולם נקנה לזריעה, אך

הרבה

אנשים

לוקחין אותו לדברים אחרים,

למאכל ולרפואה. וכנגד אדם אחד שקונה עשרה סאים לזריעה, יש מאה אנשים שקונים סאה אחת [ביחד] למאכל ולרפואה. והולכים אחר רוב האנשים ולא אחר רוב הפשתן. הלכך לא הוי מקח טעות בכך שלא היה ראוי לזריעה.

ועתה דנה הגמרא, ומבארת מי הם התנאים החולקים:

מאן תנאי?

מי הם התנאים שאמרנו זה עתה שהם חולקים במחלוקת של רב ושמואל, האם הולכים בממון אחר הרוב?

אילימא רבי יוסי ו

החכמים ש"

אמרו לו

", שרבי יוסי הולך אחר הרוב, וחכמים ש"אמרו לו" אינם הולכים אחר הרוב. אין זה נכון.

כי הרי

תרוייהו, בתר רובא אזלי.

שניהם סוברים שהולכים אחר הרוב, אלא שהם חולקים אחר איזה רוב הולכים:

מר,

חכמים ש"אמרו לו",

אזיל בתר רובא דאינשי,

הם סוברים שהולכים אחר רוב האנשים שקונים זרע פשתן, והם קונים אותו לאכילה. ולכן הם פוטרים את המוכר מלשלם לקונה עבור הפשתן שאינו ראוי לזריעה.

ומר,

רבי יוסי,

אזיל בתר רובא דזריעה.

הוא הולך אחר רוב הפשתן שמיועד לזריעה ולא לאכילה. ולכן הוא סובר שהמקח טעות.

אלא,

בהכרח, אלו הם התנאים החולקים ביניהם:

אי

או

תנא קמא ורבי יוסי.

אי

או

תנא קמא ו

"

אמרו לו

".

דהיינו, תנא קמא ודאי סובר שאין הולכים בכלל בממון אחר הרוב. [ואי אפשר לומר שלכן הוא פוטר את המוכר מלשלם משום שהולכים אחר רוב האנשים ולא אחר רוב הזריעה, שאם כן היינו "אמרו לו"].

ואילו רבי יוסי ו"אמרו לו", שניהם סוברים שהולכים בממון אחר הרוב, אלא שהם חולקים ביניהם מהו הרוב שהולכים אחריו.

תנו רבנן

: המוכר לחברו זרעוני גינה שאינן נאכלין כלל, וזרען ולא צמחו,

מהו נותן לו?

מה משלם המוכר לקונה?

דמי זרע.

הוא מחזיר לו רק את הכסף שהוא שילם עבור הזרעונים,

ולא הוצאה.

הוא אינו חייב לשלם לו עבור מה שהשקיע בחרישה ובשכר הפועלים. משום שזה רק גרמא בעלמא, שגרם לו הפסד, וגרמא בנזקין פטור.

ויש אומרים

: משלם לו

אף הוצאה.

גם על מה שהפסיד בהוצאות החרישה ושכר הפועלים.

והוינן בה:

מאן יש אומרים?

מי הוא התנא הסובר שצריך לשלם לו גם את ההוצאה?

אמר רב חסדא: רבן שמעון בן גמליאל היא

.

ודנה הגמרא:

הי רבן שמעון בן גמליאל?

איזה רבן שמעון גמליאל, כלומר היכן מצינו שרבן שמעון בן גמליאל סובר כן.

אילימא,

אם תאמר שהוא

רבן שמעון בן גמליאל דמתניתין

.

דתנן: המוכר פירות לחברו וזרען ולא צמחו, ואפילו זרע פשתן, אינו חייב באחריותן

.

ו

אימא סיפא,

שכתוב בסיפא של המשנה:

רבן שמעון בן גמליאל אומר: זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן

.

ולכאורה תקשי, הרי

תנא קמא נמי הכי קאמר,

גם הוא סובר כן, שהרי הוא אומר

זרע פשתן הוא דאינו חייב באחריותן,

משום שיש מיעוט ממנו שנקנה לצורך אכילה, ומשמע,

הא זרעוני גינה, שאינן נאכלין

כלל,

חייב באחריותן.

ובמה נחלקו התנא קמא ורבן שמעון בן גמליאל?

אלא לאו,

האם לא, בהכרח,

הוצאה איכא בינייהו.

המחלוקת ביניהם היא, האם המוכר צריך לשלם גם את ההוצאה, או לא.

מר

תנא קמא

סבר,

כי רק

דמי זרע

הוא משלם.

ומר,

רבן שמעון בן גמליאל,

סבר, אף הוצאה

.

הרי לנו שרבן שמעון בן גמליאל הוא התנא שסובר שמשלם גם עבור ההוצאה.

ודוחה הגמרא:

ממאי

, מנין לך שאכן כך היא דעתו של רבן שמעון בן גמליאל!?

דלמא איפכא,

שמא התנא קמא הוא הסובר שחייב גם בהוצאה, ורבן שמעון בן גמליאל מחייב רק בדמי זרע. ואם כן, יתכן לומר שבברייתא דלעיל, התנא קמא הוא רבן שמעון בן גמליאל, והיש אומרים הם התנא קמא.

ומשנינן:

הא, לא קשיא.

משום ש

כל תנא בתרא, לטפויי מילתא קאתי,

הוא בא להוסיף על דברי קודמו. ואם כן, רבן שמעון בן גמליאל בא להוסיף על דברי התנא קמא שגם על ההוצאה חייב לשלם.

ועדיין מקשינן:

ודלמא

אין כאן מחלוקת כלל בין תנא קמא ורבן שמעון בן גמליאל, אלא

כולה,

כל המשנה,

רבן שמעון בן גמליאל היא,

ולא מדובר כלל בענין התשלום עבור ההוצאה.

וחסורי מחסרא, והכי קתני

:

המוכר פירות לחברו, וזרען, ולא צמחו אפילו זרע פשתן, אינו חייב באחריותן, דברי רבן שמעון בן גמליאל

.

שרבן שמעון בן גמליאל אומר: זרעוני גינה שאינן נאכלין, חייב באחריותן.

ומשמע כי דוקא זרעוני גינה שאינן נאכלין כלל.

הא זרע פשתן,

שראוי לאכילה,

אינו חייב באחריותן

.

ועדיין איננו יודעים היכן אמר רבן שמעון בן גמליאל שהמוכר זרעוני גינה חייב לשלם גם את ההוצאה.

ומשנינן:

אלא הא רבן שמעון בן גמליאל

.

דתניא: המוליך חטין

לטחנת הקמח

לטחון.

והדרך היא ללתות [להשרות] את החטים במים לפני הטחינה, ולכותשן במכתשת כדי להסיר את הקליפה החיצונה כדי שתהא סולת נקיה.

ו

הטוחן

לא לתתן

את החטים,

ועשאן סובין

שהקמח יצא גס וגרוע,

או מורסן,

קמח גס אך פחות גרוע מסובין.

או שנתן

קמח לנחתום

כדי שיאפה לו פת,

ואפאו פת ניפולין,

שמתפורר ונופל.

או שנתן

בהמה לטבח

לשוחט,

וניבלה

-

בכל אלו חייב לשלם לו

מפני שהוא כנושא שכר

[עיין בהערה ].

רבן שמעון בן גמליאל אומר

: מלבד התשלום על הנזק שנגרם לו,

נותן לו

גם

דמי בושתו,

שנתבייש בפני אורחיו על שהזמינם ואין לו מה להאכילם,

ודמי בושת אורחיו,

שהלכו כלעומת שבאו.

ואם כן, כל שכן שרבן שמעון בן גמליאל מחייב לשלם עבור ההוצאה שהלה הפסיד ממון בגללו.

וזהו אם כן, רבן שמעון בן גמליאל שמחייב על ההוצאה.

וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר: מנהג גדול היה בירושלים: המוסר סעודה לחבירו

שיכין לו את הסעודה לצורך אורחיו,

וקלקלה, נותן לו דמי בושתו ודמי בושת אורחיו

.

עוד מנהג גדול היה בירושלים: מפה

היתה

פרוסה על גבי הפתח

.

כל זמן שמפה פרוסה, אורחין נכנסין

. שזה סימן שבעל הבית חפץ שיכנסו אורחים.

נסתלקה המפה, אין האורחין נכנסין,

שזה סימן שבעל הבית אינו רוצה שיכנסו עתה אורחים. ותקנה טובה היא להכנסת אורחים שידעו היכן הם יכולים לאכול.

מתניתין:

המוכר פירות

[תבואה]

לחבירו, הרי זה

הקונה

מקבל עליו רובע

הקב

טנופת

[פסולת]

ל

כל

סאה

של תבואה שקנה. לפי שסתם תבואה יש בה פסולת ביחס של אחד לעשרים וארבע [הסאה היא ששה קבין].

וכן המוכר

תאנים

לחבירו,

מקבל עליו עשר

תאנים

מתולעות, ל

כל

מאה

תאנים, דהיינו עשירית, שהדרך להיות בהם כן.

וכן המוכר

מרתף של יין

לחבירו,

מקבל עליו עשר קוססות,

עשר חביות של יין מקולקל,

למאה

חביות.

וכן המוכר

קנקנים

כדים

בשרון

,

מקבל

עליו עשר פיטסות,

כדים רעועים,

למאה

.

גמרא:

תאני בר קטינא

: מה שנאמר במשנה שהקונה מקבל עליו רובע טנופת, אין הכוונה לרובע של עפרורית, שעל תערובת של עפרורית אין האנשים מוחלים, אלא

רובע קטנית לסאה,

שאם היה תערובת של קטניות בתבואה, הרי הקונה מקבל עליו עד רובע הקב לסאה תבואה.

ומקשינן:

ו

כי

עפרורית לא

מקבל עליו הקונה?

והאמר רבה בר חייא קטוספאה משמיה דרבה

: ה

בורר צרור מגרנו של חבירו,

שהוציא לו צרור [עפרורית] מתוך החטים שלו, וגרם לו נזק בכך, שהיה יכול למכור את החטים ביחד עם הצרור המעורב בהם,

נותן לו דמי חטין,

צריך לשלם לו כאילו הצרור היה חטים.

הרי שגם עפרורית מותר למכור עם החטה!