טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
בבא בתרא 51b — תלמוד אויף ייִדיש
בבא בתרא 51b פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — בבא בתרא 51b
ובעל אוכל פירות
כשאר נכסים של האשה שהוא אוכל פירותיהם -
ברם, רבי אבא ורבי אבהו וכל גדולי הדור אמרו
, שאין הוא אוכל פירות; כי
במתנה ביקש ליתנו לה
ואין הבעל אוכל פירות ממתנה שנתן לאשתו,
ולמה כתב לה לשום מכר: כדי ליפות את כחה
, שאם יבוא מערער לומר שאין השדה שלו, יפצנה!
מיתיבי
לרב הונא בר אבין שאמר: קנתה, ואין אומרים לגלויי זוזי הוא דבעי, מהא דתניא:
לוה מן העבד ושחררו, מן האשה וגרשה, אין להן עליו כלום
ו
מאי טעמא!?
וכי
לאו משום דאמרי: לגלויי זוזי הוא דבעא!?
ומשנינן:
שאני התם, דלא משוי איניש נפשיה
"
עבד לוה לאיש מלוה
", וכמבואר כל זה לעיל.
אמר רב
:
המוכר שדה לאשתו, קנתה
ואין אומרים "לגלויי זוי הוא דבעי",
והבעל אוכל פירות
כשאר נכסי מלוג.
אבל הנותן שדה לאשתו
במתנה: קנתה, ואין הבעל אוכל פירות
, ומשום שהנותן בעין יפה הוא נותן, ועל מנת שלא לאכול פירות.
ורבי אלעזר אמר: אחד זה ואחד זה, קנתה, ואין הבעל אוכל פירות
, ומשום שבמתנה ביקש ליתנו לה, ולמה כתב לה לשום מכר כדי לייפות את כחה; וכמבואר לעיל בשם רבי אבא ורבי אבהו וכל גדולי הדור.
עבד רב חסדא עובדא
[עשה רב חסדא למעשה]
כרבי אלעזר
באיש שמכר שדה לאשתו, שאין הבעל אוכל פירות.
אמרו ליה רבנא עוקבא ורבנא נחמיה בני בנתיה
[בני בנותיו]
דרב חסדא, לרב חסדא
:
וכי
שביק מר רברבי ועביד כזוטרי
[מניח אתה את הגדולים הוא רב, ועושה כמו הקטנים הוא רבי אלעזר]!?
שהרי רב גדול הוא מרבי אלעזר, שהוא קדם לרבי יוחנן שהיה רבו של רבי אלעזר.
אמר להו רב חסדא לבני בנותיו:
ואנא נמי כרברבי עבדי
[אף אני כגדולים אני עושה]
! דכי אתא רבין
[כאשר בא רבין מארץ ישראל לבבל]
אמר
בשם
רבי יוחנן
חבירו של רב:
אחד זה ואחד זה, קנתה, ואין הבעל אוכל פירות
.
אמר רבא: הלכתא: המוכר שדה לאשתו, לא קנתה
משום דלגלויי זוזי הוא דבעי,
והבעל אוכל פירות
.
ותמהינן עלה:
תרתי
[הרי שני דינים אלו סותרים זה את זה], כי "לא קנתה" משמע שאין לה בשדה כלום, ואילו "הבעל אוכל פירות" משמע שיש לה קנין בגוף הקרקע והוא אינו אוכל אלא פירות!?
ומשנינן:
לא קשיא
:
כאן
כלומר, מה שאמר רבי יוחנן: המוכר שדה לאשתו לא קנתה - בכגון שקנתה
במעות טמונין
שלא היו ידועים לבעל, ובזה אכן יש לומר דלגלויי זוזי הוא דבעי.
כאן
מה שאמר רבי יוחנן: קנתה, אלא שהבעל אוכל פירות - בכגון שקנתה
במעות שאין טמונין
, שהיו מעות אלו ידועים ומפורסמים לבעל, ולא שייך לומר בזה: לגלויי זוזי הוא דבעי.
דאמר רב יהודה
: קנתה אשה מבעלה ב
מעות טמונין: לא קנתה;
אבל אם קנתה ממנו ב
מעות שאינן טמונין: קנתה
.
תנו רבנן
:
אין מקבלין פקדונות
:
לא מן הנשים
שמא גנבו מבעליהן, ונמצא מסייע בידי עוברי עבירה, שאם לא יקבל מהם, מסתמא יחזירום למי שגנבו מהם.
ולא מן העבדים
שמא גנבו מאדוניהם.
ולא מן התינוקות
, שמא גנבו מבית בעל הבית שהם גרים שם! ומכל מקום אם עבר ו
קיבל מן האשה, יחזיר לאשה
ולא לבעל, שאין לנו להחזיקה כגנבת, אלא תולים אנו שקיבלה מעות על מנת שאין לבעלה רשות בה וכיוצא בזה;
ואם מתה
האשה
יחזיר לבעלה
, שהרי בין כך ובין כך של הבעל הם, כי הוא יורש אותה.
ואם עבר ו
קיבל מן העבד, יחזיר לעבד; ואם מת
העבד
יחזיר לרבו
, דמסתמא כל מה שקנה עבד קנה רבו.