בבא בתרא 47a — תלמוד אויף ייִדיש

א. בעל חוב גובה קרקע "בינונית" [טיב בינוני] מן הלוה, ואינו יכול לדחותו אצל קרקע זיבורית שיש לו.

ב. אין נפרעין מן הערב תחילה, אלא ילך אצל לוה עצמו, ואפילו אם לא היה ביד הלוה אלא קרקע זיבורית, ואילו ביד הערב קרקע בינונית מכל מקום לא ייפרע מן הערב תחילה.

ג. ברם חילוק יש בין "ערב סתם" ל"ערב קבלן" והוא ערב שקיבל את המעות מיד המלוה והוא מסרם ביד הלוה, כי ב"ערב קבלן" יכול המלוה לפרוע ממי שירצה.

קבלן: ערב

קבלן

שיכול המלוה לפרוע מן הערב תחילה ואינו צריך לתבוע מן הלוה תחילה, אם הוא מעיד ללוה על קרקע שלו כנגד מערער הטוען "שלי היא":

אמרי לה

, יש אומרים: כך שנינו בברייתא: הרי הוא

מעיד

לו, אם אך יש ללוה קרקע אחרת שייפרע ממנה המלוה, וכמו ערב סתם.

ואמרי לה

, ויש אומרים, כך שנינו בברייתא:

אינו מעיד

לו, ואף כשיש ללוה קרקע אחרת, וכדמפרש טעמא ואזיל.

ומבארת הגמרא את שתי השיטות:

אמרי לה מעיד

, משום ד

כערב דמי

שהוא מעיד ללוה כשיש לו קרקע אחרת, כמבואר לעיל.

ואמרי לה אינו מעיד

, משום

דניחא ליה

לערב קבלן

דלהוו בידיה

דלוה

תרוייהו

[שתי הקרקעות]: זיבורית [שיש לו עוד] ובינונית [שהוא מעיד עליה עכשיו],

דכי אתי בעל חוב מאי דבעי שקיל

[שהרי בעל החוב יכול ליטול מה שהוא רוצה].

כלומר, נוח לו לערב שיהיו בידי הלוה מלבד הקרקע הזיבורית שיש לו עוד, גם את הקרקע הבינונית עליה הוא מעיד עכשיו, כי היות והמלוה יכול ליפרע מן הערב הקבלן תחילה, הרי שאם יש לערב קרקע בינונית וללוה זיבורית בלבד, יגבה המלוה מן הערב את הבינונית שביד המלוה, ולכך נוח לו שגם ללוה יהיה קרקע בינונית, כי אז יאמר לו המלוה "אתן לך בינונית דלוה".

אמר רבי יוחנן

:

אומן

אכן

אין לו חזקה

, אבל

בן אומן

דהיינו שמת האומן והוריש לבנו שאינו אומן

יש לו חזקה

, ומפרש לה ואזיל.

אריס אין לו חזקה

, אבל

בן אריס יש לו חזקה

, וכדמפרש ואזיל.

גזלן

שהוחזק בגזלנות על שדה זו [ויש אומרים: שהוא הרוצח נפשות בשביל ממון, כדמפרש כל זה לקמן],

ו

אפילו

בן גזלן, אין להן חזקה;

אבל

בן בנו של גזלן יש לו חזקה

.

א. כל חזקה - בין חזקת מטלטלין ובין חזקת קרקעות שהיא בשלש שנים - שאין עמה טענה אינה חזקה. ב. "הבא משום ירושה", והיינו שהחזיק היורש וטוען "מאבי ירשתי", והוא אינו יודע אם של אביו הוא אם לא, אין הוא צריך טענה, אלא אנו טוענים לו שאכן של אביו הוא, וכאשר נתבאר במשנה שם.

ומקשינן עלה:

היכי דמי

[באיזה אופן אנו עוסקים]!?

אי דאתו בטענתא דאבוהון

[אם באים הבנים בטענת אביהם], כלומר, אם אנו עוסקים ביורשי אומן אריס וגזלן שהחזיקו, ומודים שהם לא קנו מן המערער, וטוענים הם "אבינו הורישה לנו" -

ואילו היו הם בניהם של שאר בני אדם, היתה חזקתם מועילה, כי אף שהם עצמם אין להם טענה, מכל מקום היינו אנו טוענים להם שאביהם קנה מן המערער, והשמיענו רבי יוחנן, שיש חילוק בין בנו של אומן או של אריס, שהם דינם כשאר יורשים, וחזקתם חזקה, ואילו בנו של גזלן אין לו חזקה -

כך הרי אי אפשר לומר, כי טעם הדין שבן גזלן אין לו חזקה באופן זה, הלוא הוא משום דכשם שאין לאב עצמו חזקה, כך לבן הבא מכחו אין לו חזקה, ואם כן:

אפילו הנך

[בן אומן ובן אריס]

נמי לא

יהיה להם חזקה!?

ו

אי דלא אתו בטענתא דאבוהון, אלא בטענתא דנפשייהו

, [ואם אנו עוסקים באופן שהם עצמם מחזיקים בחפץ או שהחזיקו בקרקע שלש שנים, וטוענים הם "אנחנו קנינו ממך את החפץ או את הקרקע"], אף כך אי אפשר לומר, כי:

אם כן

אפילו בן גזלן נמי

יהא לו חזקה!?

ואם כן, באיזה אופן מחלקת הברייתא בין בני האומן והאריס, לבן הגזלן!? ומשנינן:

לא צריכא, דקא אמרי עדים

[הכא במאי עסקינן בכגון שבאו עדים והעידו]:

בפנינו הודה לו

המערער לאומן ולאריס או לגזלן ששלו הוא, ולפיכך יש חילוק ביניהם:

הנך

בן אומן או אריס -

איכא למימר קושטא קא אמרי

[יש לומר: אכן אומרים הם אמת] בטענתם שהם אומרים "אבינו לקחה ממך" - אבל

האי

בן גזלן -

אף על גב דאודי

המערער

נמי לא מהימן

בנו של הגזלן -

כדרב כהנא! דאמר רב כהנא

בענין הודאה לגזלן, שאינה הודאה:

כי

אי לאו דאודי ליה, הוה ממטי ליה לדידיה ולחמריה לשחוור

[אם לא שהיה מודה לו הנגזל לגזלן, היה מוסר אותו ואת חמורו לפקיד, כלומר, לאדם אלים], שהרי סתם גזלן אדם אלים הוא, ואין הודאתו הודאה.

וכך הוא פירוש דברי רבי יוחנן:

אומן אין לו חזקה, כשאינו מביא עדים שהודה; אבל בן אומן יש לו חזקה כשמביא עדים שהודה בפני אביו; אריס אין לו חזקה כשלא הודה, ובן אריס יש לו חזקה כשהודה; גזלן ובן גזלן אין להם חזקה אפילו כשהודה; בן בנו של גזלן יש לו חזקה, כשטוען ירשתיו מאבי, וטוענים ליורש שאביו קנה אותו, שהרי אם היה בא אביו בטענת עצמו היה נאמן. ו

אמר רבא: פעמים שאפילו בן גזלן

יש לו חזקה

, ואפילו שאינו בא בטענת עצמו, שהוא קנהו.

ומפרשינן:

היכי דמי?

כגון דקא אתי בטענתא דאבא דאבוה

, [כגון שטוען בן הגזלן: אבי אבי קנהו ממך, והורישה לאבי, ואבי הורישה לי], והוא נאמן בטענה זו, מיגו שהיה אומר: אני קניתיה ממך, שהוא נאמן. מבארת הגמרא:

היכי דמי גזלן

שאין לו חזקה?

אמר רבי יוחנן: כגון שהוחזק על שדה זו בגזלנותא

, אבל על שאר שדות שאין ידוע שבאו אליו בגזלנות הרי הוא נאמן.

ורב חסדא אמר: כגון דבית פלוני

[בית של אדם מסוים, שנקב רב חסדא בשמו],

שהורגין נפשות על עסקי ממון

, ואינו נאמן על שום שדה, ומשום שאנשים יראים למחות בהם.

תנו רבנן

:

א.

אומן אין לו חזקה

, אבל אומן ש

ירד מאומנותו

ושוב מחזיק בה,

יש לו חזקה

.

ב.

אריס אין לו חזקה

, אבל אריס ש

ירד

מאריסותו, יש לו חזקה

.

ג. אף על פי ששנינו לעיל מב א: "לא לאיש חזקה בנכסי אשתו, ולא לאשה בנכסי בעלה; ולא לאב בנכסי הבן, ולא לבן בנכסי האב", מכל מקום:

בן שחלק

[התרחק] מאביו ואינו סמוך על שולחנו וכגון שנשא אשה ואין משתדל עוד בנכסי אביו,

ואשה שנתגרשה

מבעלה:

הרי הן כשאר כל אדם

, ויש חזקה לאב בנכסיו, ולו בנכסי אביו; ויש לבעל חזקה בנכסיה, ולאשה בנכסיו.

ומקשינן:

בשלמא

"

בן שחלק

"

איצטריך

להשמיענו שיש לבן חזקה בנכסי אביו: כי

סלקא דעתך אמינא: אב לבן אחולי אחיל גביה

[אב מוחל לבנו כשמחזיק בנכסיו, ולפיכך לא מחה] ולא תהא לבן חזקה בנכסי אביו -

קא משמע לן דלא

, ויש לו חזקה!

אלא

"

אשה שנתגרשה

", הרי

פשיטא

שהם כשני אנשים זרים שיש להם חזקה זה על זה!?