בבא בתרא 39a — תלמוד אויף ייִדיש

ולמחר תבענא ליה לדינא

[פלוני גזלן הוא, שהרי אוכל הוא את פירות קרקעי בגזלנות, ולמחר אתבענו לדין] ", הוא ד

הויא מחאה

עוד דנה הגמרא בכמה אופני מחאה שלא בפניו, אם מועילים הם לבטל את חזקתו של המחזיק:

אם

אמר

המערער דברים אלו, והוסיף: "

לא תימרו ליה

[אל תספרו זאת למחזיק] ",

מאי

, האם מחאה כעין זו מחאה היא?

אמר רב זביד

: אינה מחאה, ד

הא קאמר

"

לא תימרו ליה

", ומן הסתם לא יאמרו לו.

רב פפא אמר

: מכל מקום מחאה היא, שהרי רק

לדידיה

אמר ד

לא תימרו ליה

, אבל

לאחריני אימרו להו

, והרי

חברך

-

חברא

אית ליה

, ו

חברא דחברך

נמי

חברא אית ליה

, [לא הזהירם אלא שלא יאמרו למחזיק עצמו, אבל לאחרים תאמרו, ומתוך כך תישמע המחאה למחזיק, שהרי הם יספרו לחבירם, וחבירם יספר לחבירו].

ואם לא אמר להם שלא יאמרו למחזיק, ברם הם עצמם חזרו אצל המערער ו

אמרו ליה

"

לא אמרינן ליה

למחזיק שמחית בו", והוא לא טרח לחזור ולמחות בפני אחרים, נחלקו רב זביד ורב פפא אם נתבטלה חזקתו של המחזיק מכח המחאה הראשונה:

אמר רב זביד

: חזקתו של המחזיק חזקה היא, ד

הא קא אמרו ליה

למחזיק: "

לא אמרינן

ליה", והיה לו למחות עוד בפני אחרים, ואם לא עשה כן, הפסיד!

רב פפא אמר

: חזקתו נתבטלה מכח המחאה הראשונה, כי לא היה לזה למחות שוב בפני אחרים, משום שמשמעות דבריהם היא:

לדידיה

[למחזיק עצמו]

לא אמרינן ליה

, אבל

לאחריני אמרי להו

, ואם כן הרי

חברך חברא

אית ליה, וחברא דחברך חברא אית ליה

, ותגיע המחאה לאזני המחזיק, ואינו צריך למחות שוב.

אם

אמר להו

המערער לאלה שמיחה בפניהם: "

לא תיפוק לכו שותא

[אל תוציאו הגה], כלומר: אל תספרו את המחאה לאף אדם":

אמר רב זביד

: אין זו מחאה, ד

הא קאמר: לא תיפוק לכו שותא

, ומחאה כזו לעולם לא תגיע לידי המחזיק; ומודה לו רב פפא בזה.

ואם לא אמר להם שלא יספרו, ברם הם עצמם חזרו אצלו ו

אמרו ליה: לא מפקינן שותא

, לא הוצאנו הגה ולא סיפרנו מחאתך לאף אדם; והוא לא טרח למחות עוד בפני אחרים:

אמר רב פפא

: לא נתבטלה חזקת המחזיק, ד

הא קאמרי ליה לא מפקינן שותא

, והיה לו למחות בפני אחרים.

רב הונא בריה דרב יהושע

נחלק על רב פפא ו

אמר

:

אפילו הכי לא היה צריך למחות עוד, ומשום ד

כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש

שלא לאומרו,

אמר לה ולאו אדעתיה

[מי שאינו חייב להמנע מלומר איזה דבר, פעמים שאומרו ואינו זוכר שאמרו], והיות שעל אף דבריהם אפשר שסיפרו את הדבר, שהרי לא הטיל עליהם שלא לספר, שוב לא היה צריך המערער למחות מחאה אחרת, ובטלה חזקת המחזיק.

אמר רבא אמר רב נחמן

:

מחאה

שמחה המערער

שלא בפניו

של מחזיק

הויא מחאה

לבטל את חזקת המחזיק, ואין צריך המערער לשלוח שליח, שיבוא בפני המחזיק ויודיע לו על מחאת המערער!

איתיביה רבא לרב נחמן

, ממה ששנינו במשנתנו:

אמר רבי יהודה: לא אמרו שלש שנים, אלא כדי שיהא באספמיא ויחזיק שנה, וילכו ויודיעוהו שנה, ויבא לשנה אחרת

-

ואי סלקא דעתך: מחאה שלא בפניו הויא מחאה, למה לי למיתי

[לשם מה צריך הוא לבוא ולמחות]!?

ליתיב התם אדוכתיה ולימחי

[ישב במקומו אשר באספמיא ושם ימחה]!?

ומשנינן:

התם

במשנתנו שאמר רבי יהודה "ויבוא לשנה אחרת",

עצה טובה

למערער

קא משמע לן

רבי יהודה,

דניתי

המערער אצל המחזיק

ונשקול ארעא ופירי

[כדי שיטול את הקרקע ואת דמי כל הפירות שאכל המחזיק שלא כדין].

ומקשינן: משמע

מדקא מותיב ליה

[היות והקשה]

רבא לרב נחמן

על שיטתו ש"מחאה שלא בפניו הויא מחאה",

מכלל ד

רבא

לא סבירא ליה

כרב נחמן

דמחאה שלא בפניו הויא מחאה

, אלא סובר: לא הויא מחאה, ואם כן תיקשי:

והאמר רבא

לעיל לח ב:

מחאה שלא בפניו הויא מחאה!?

ומשנינן:

בתר דשמעה מרב נחמן סברה

, אחר ששמע רבא מרב נחמן את שיטתו ואת ישובו על הוכחת רבא שמחאה שלא בפניו לא הויא מחאה, קיבל רבא את שיטתו של רב נחמן, שמחאה שלא בפניו הויא מחאה; וזה הוא שאמר לעיל: מחאה שלא בפניו הויא מחאה.

אשכחינהו

[מצאם]

רבי יוסי ברבי חנינא לתלמידיו דרבי יוחנן

, ו

אמר להו

:

מי אמר לכו רבי יוחנן מחאה

בכמה

[האם שמעתם מרבי יוחנן בפני כמה צריך המערער למחות]?

ונחלקו תלמידיו מה אמר רבי יוחנן:

רבי חייא בר אבא אמר

בשם

רבי יוחנן: מחאה בפני שנים

.

רבי אבהו אמר רבי יוחנן: מחאה בפני שלשה

.

לימא

, האם נאמר, דרבי חייא בר אבא ורבי אבהו

בדרבה בר רב הונא קא מיפלגי?

דאמר רבה בר רב הונא: כל מילתא

של גנאי

דמתאמרא

מפי ראובן על שמעון

באפי תלתא

[הנאמרת בפני שלשה],