טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
בבא בתרא 37b — תלמוד אויף ייִדיש
בבא בתרא 37b פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — בבא בתרא 37b
אבל אילנות
דקמכחשי בארעא
, עצם מציאות שרשי האילנות בקרקע מכחישים אותה, וגם מעכבים את המחרישה, הרי בהכרח ד
שיורי שייר
לעצמו זכות בקרקע,
דאי לא שייר, לימא ליה
"
עקור אילנך שקול וזיל
", שהרי אם לא השאיר לעצמו בקרקע כלום, יתבענו קונה הקרקע לעקור את אילנו; והיות ובהכרח שייר לעצמו זכות בקרקע, אם כן שייר לעצמו את כל הקרקע הנצרכת לאילנות.
ואם
מכר
שני
אילנות ושייר
המוכר
קרקע לפניו
בפירוש, שכך אמר לו "האילנות אני מוכר לך, ואילו את הקרקע אני מעכב לעצמי".
הרי דין הקרקע, תלוי ב
פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן
בעלמא, אם מוכר בעין יפה מוכר או לא!
לרבי עקיבא דאמר
בעלמא "
מוכר בעין יפה מוכר
",
אית ליה
לבעל האילנות זכות בקרקע ליטע אחרים במקומם אם יבשו.
ואילו
לרבנן
דאמרי בעלמא: מוכר בעין רעה מוכר,
לית ליה
לבעל האילנות זכות בקרקע אלא לקיים שם את אילנותיו, ואולם לכשיבשו האילנות, יכול לומר לו המוכר: "עקור אילנך שקול וזיל".
מוסיפה הגמרא ומבארת:
א.
לרבי עקיבא אית ליה
לבעל האילנות זכות בקרקע,
ואפילו לרב זביד דאמר
בעמוד א, שאם מכר אילנות לזה וקרקע לזה
אין לו
לבעל האילנות כלום בקרקע,
הני מילי
התם
גבי שני לקוחות
, שמכר לזה את האילנות ולזה את הקרקע, ומשום
דאמר ליה
בעל הקרקע לבעל האילנות:
"
כי היכי דלדידי לית לי באילנות, לדידך נמי
לית לך בקרקע
, [כשם שאני אין לי זכות באילנותיך, כך לך אין זכות בקרקעי] " -
אבל הכא
כשמכר את האילנות, ולא מכר לאחר את הקרקע, אלא שייר אותה לפניו אמרינן ד"מוכר בעין יפה מוכר".
ב.
לרבנן לית ליה
לקונה האילנות זכות כל שהיא בקרקע ואף לא ליטע במקומו,
ואפילו לרב פפא דאמר
גבי שני לקוחות:
יש לו
לבעל האילנות זכות בקרקע,
הני מילי גבי שני לקוחות, דאמר ליה
בעל האילנות לבעל הקרקע "
כי היכי דלדידך זבין בעין יפה, לדידי נמי זבין בעין יפה
, כלומר: כשם שלך מכר את הקרקע בעין יפה והרי היא שלך לעולם היא ופירותיה, כך כשמכר לי את האילנות בעין יפה מכר לי, ונתן לי גם זכות בקרקע".
אבל הכא
שאת האילנות הוא שמכר ואילו את הקרקע שייר לפניו ולא מכר לאחר, כל לגבי עצמו "
מוכר בעין רעה מוכר
" כדי לשייר לעצמו.
הדין הבא של הגמרא, שב ועוסק בדיני חזקת שלש שנים, והמשך הוא למה שאמר אביי לעיל לו ב: היו לו שלשים אילנות ממטע עשרה לבית סאה, אכל עשרה בשנה זו ועשרה בשנה זו ועשרה בשנה זו הרי זו חזקה.
אמרי נהדרעי
:
אכלן
לשלשים האילנות שבשדה האילן, כשהן נטועין
רצופין
[צפופים], דהיינו שהיו נטועים יותר מעשרה אילנות בבית סאה,
אין לו חזקה
כלל באותה שדה ואפילו אם אכלן כולן, משום שאין זו חזקה כדמחזקי אינשי, שאין הם עומדים לאכילה אלא לעוקרם ולשרשם!
מתקיף לה רבא
לדברי נהרדעי:
אלא מעתה, האי מישרא דאספסתא
[ערוגת אספסתא] שהיא זרועה בצפיפות,
במאי קני לה
[באיזו חזקה יקנה אותה]!?
אלא אמר רבא
: אם יש מה לחדש דין בנטיעות שהם נטועים בצפיפות, הרי שדין זה הוא, ולענין דין מי שקנה שלש אילנות שקנה קרקע שביניהם:
מכרן
לאילנות שבשדה האילן כשהם נטועין
רצופין
יותר מעשרה לבית סאה,
אין לו
לבעל האילנות זכות ב
קרקע
, כי אין זה "שדה האילן" שהרי לעקור ולשרש הם עומדים.
אמר רבי זירא
: מה שאמר רבא דבאופן שהם נטועים רצופין לא קנה כלל
כתנאי
היא, במחלוקת תנאים הוא שנוי; דתנן:
כרם שהוא נטוע על פחות מארבע אמות
, כלומר, כרם שהוא נטוע בצפיפות עד שאין בין שורה של גפנים לשורה הסמוכה לה ארבע אמות לפחות:
רבי שמעון אומר: אינו כרם
, והזורע בתוכו אינו עובר על "לא תזרע כרמך כלאים" ואף מותרים הם באכילה.
וחכמים אומרים
: אף שנטוע הוא בצפיפות יתירה
הרי זו כרם, ורואין את האמצעיים
המיותרים
כאילו אינן
והרי יש בין שורה לשורה ארבע אמות.
והוא הדין שנחלקו לגבי שדה אילן הנטוע בצפיפות, אם שם "שדה אילן" עליו, להיות לבעל האילנות זכות בקרקע, או לא.
ועוד
אמרי נהרדעי
:
האי מאן דזבין דקלא לחבריה
[המוכר לחבירו דקל יחידי], אף שאין לו זכות בקרקע כמי שמוכר שלש אילנות, שיש לו תחתיהן וביניהן כמלא אורה וסלו, מכל מקום
קני ליה
לקרקע שמתחת האילן
משפוליה עד תהומא
, [משולי האילן היינו תחתיתו ועד עומק הקרקע בתהום].
ונפקא מינה בזה:
א. אם יבש האילן, יטע אחר במקומו.
ב. אין בעל הקרקע יכול לחפור תחת אילנו של זה ואפילו בעומק אלף אמה, כי הקרקע שתחת האילן קנויה לבעל האילן.