בבא בתרא 36b — תלמוד אויף ייִדיש

ותמהינן עלה:

ותסברא

, וכי סבור אתה שאפשר לפרש כן את טעמיהם!? והרי אם כן

לרבי עקיבא, מאי איריא חודש

אפילו

ב

יום אחד נמי

יכול לעשות ניר!? ולמה הצריך רבי עקיבא חודש שלם בתחילה ובסוף!?

אלא:

דכולי עלמא

בין רבי ישמעאל ובין רבי עקיבא סברי -

ניר לא הוי חזקה; והכא

במשנתנו,

פירא רבא ופירא זוטא איכא בינייהו

, [יסוד מחלוקתם הוא, אם צריך שיאכל את הפרי כשהוא גמור, או שמא די באכילת התבואה כשהיא עדיין שחת]:

דרבי ישמעאל סבר: פירא רבא בעינן, ואך כעבור שלשה חדשים - תבואה [כגון שעורים, שבולת שועל ועדשים] נגמרת.

ורבי עקיבא סבר: אפילו אכל את התבואה כשהיא שחת שלא גדלה כל צרכה, אף זו הוי חזקה.

תנו רבנן: ניר אינו חזקה

.

ויש אומרים: הרי זה חזקה

.

ומפרשינן:

מאן יש אומרים?

אמר רב חסדא: רבי אחא היא, דתניא

:

נרה שנה

אחת [עשה ניר בשדה שנה אחת, ולא זרעה באותה שנה],

וזרעה שתים

שנים, או ש

נרה שתים

שנים

וזרעה שנה

אחת,

אינה חזקה

.

רבי אחא אומר: הרי זו חזקה

.

אמר רבי אחא: שאלית

[שאלתי את]

כל גדולי הדור, ואמרו לי: ניר הרי זה חזקה

.

אמר

שאל

ליה רב ביבי לרב נחמן

:

א.

מאי טעמא דמאן דאמר: ניר הוי חזקה?

אמר ליה רב נחמן לרב ביבי: משום ד

לא

עביד איניש דכריבו ליה לארעיה ושתיק

, [אין אדם רואה את חבירו עושה ניר בשדהו - ושותק].

ב.

ומאי טעמא דמאן דאמר: ניר לא הוי חזקה?

אמר ליה רב נחמן לרב ביבי: משום ד

מימר אמר

בעל השדה "

כל שיבא ושיבא דכרבו לעייל ביה

, [את כל שיני המחרישה יכניס בה] ", כלומר, הלואי ויחרוש הרבה עד שיפלו שיני המחרישה ותתרפה הקרקע, ואחר כך אטלנה ואזרענה אני.

שלחו ליה בני פום נהרא

[שם מקום]

לרב נחמן בר רב חסדא, ילמדנו רבינו

: האם

נירא

שעושה אדם יום אחד בבית הבעל בשנה ראשונה ושלישית

הוי חזקה

כאילו החזיק באותה שנה בכל השנה,

או לא הוי

חזקה?

אמר להו

רב חסדא:

רבי אחא וכל גדולי הדור אמרי: ניר הרי זה חזקה

.

אמר רב נחמן בר יצחק

: וכי

רבותא

היא

למיחשב גברי

[ומה גדולה יש בדבר למנות חכמים שאומרים כשיטה זו]!?

הא רב ושמואל בבבל, ורבי ישמעאל ורבי עקיבא בארץ ישראל אמרי: ניר לא הוי חזקה

, כדמפרש ואזיל.

ומפרשינן:

רבי ישמעאל ורבי עקיבא

שהם סוברים: ניר לא הוי חזקה -

מתניתין

[משנתנו] היא; שהרי אפילו רבי עקיבא לא די לו ביום אחד שבו יכול הוא לעשות חריש!

ו

רב, מאי היא

, היכן מצינו שאמר רב: ניר לא הוי חזקה?

דאמר רב יהודה אמר רב

על משנתנו:

זו דברי רבי ישמעאל ורבי עקיבא

, שהם אומרים בשדה הבעל שדי בחודש או בשלשה חדשים לשנה הראשונה והשלישית,

אבל חכמים

נחלקים עליהם ו

אומרים

:

חזקתה

של שדה הבעל, אף היא

שלש שנים מיום ליום

, כי טעם החזקה היא לדעתם, משום שעד שלש שנים נזהר אדם בשטרו, ולכן עד שלא החזיק שלש שנים שלמות אין זו חזקה.

והרי "

מיום ליום

"

למעוטי מאי?

וכי

לאו למעוטי ניר, דלא

הוי חזקה!? שהרי אפילו בחודש או שלשה חדשים שהוא אוכל פירא זוטא ופירא רבא אין זה מועיל לו כשנה שלימה, ולא כל שכן ניר של יום אחד, שאין די בו להיות כשנה שלימה.

עוד מפרשינן:

שמואל

שהוא סובר ניר לא הוי חזקה,

מאי היא

[היכן מצינו שאמר כן]?

דאמר רב יהודה אמר שמואל

:

זו

ששנינו במשנתנו "אמר רבי ישמעאל: במה דברים אמורים בשדה לבן, אבל בשדה אילן, כנס את תבואתו ומסק את זיתיו וכנס את קייצו הרי אלו שלש שנים"

דברי רבי ישמעאל ורבי עקיבא

היא, שאף רבי עקיבא מודה בזה, כשם שהוא סובר בשדה בית הבעל שדי בחודש אחד בראשונה ובאחרונה -

אבל חכמים

נחלקים עליהם ו

אומרים

: אין זו חזקה עד שיאכל את פירות השנה שלש פעמים, ואינה חזקה

עד שיגדור שלש גדירות

בשלש שנים,

ויבצור

[או יבצור]

שלש בצירות, וימסוק שלש מסיקות

.

ומפרשינן:

מאי בינייהו

, מה חילוק יש לדינא בין דברי רב אליבא דחכמים, לבין דברי שמואל אליבא דחכמים?

אמר אביי: דקל נערה

[דקל צעיר] שהוא טוען פירות יותר מפעם אחת בשנה -

איכא בינייהו

בין רב לשמואל אליבא דחכמים:

לדעת רב: לעולם אין חזקה אלא בשלש שנים, ואם יש פירות יותר מפעם אחת בשנה, צריך הוא לאוכלם; ואילו לשמואל: די בבצירת שלשה מחזורי פירות, ואפילו אכל שלש פעמים בשתי שנים.

שנינו במשנה:

אמר רבי ישמעאל: במה דברים אמורים בשדה הלבן

, אבל בשדה אילן, כנס את תבואתו, ומסק את זיתיו, וכנס את קייצו, הרי אלו שלש שנים:

אמר אביי

:

מד

ברי

רבי ישמעאל

שהוא אומר: בשלש לקיטות בשלשה מקומות בשדה אחת, הוי חזקה לכל השדה כאילו ליקט בכל השדה שלש פעמים -

נשמע לרבנן

:

שאם

היו לו שלשים אילנות

בבית שלש סאין

ממטע עשרה לבית סאה

[שהיה פיזור האילנות בתוכה, בכל בית סאה עשרה אילנות] -

ו

אכל עשרה

אילנות

בשנה זו, ועשרה

אילנות

בשנה זו, ועשרה בשנה זו, הרי זו חזקה

לכל השדה; ואף שבכל שנה לא אכל אלא את פירותיהם של שליש האילנות; וכגון שהיו עשרה האילנות שאכל בכל שנה מפוזרים בכל שטח השדה, שלשה אילנות בבית סאה זו ושלשה בבית סאה זו, וארבעה בבית הסאה השלישי, וכדמפרש לקמיה.