בבא בתרא 31b — תלמוד אויף ייִדיש

באבהתא מי אתכחש!?

[אכן בפרט של אכילת שלש שנים הוכחשו העדים, אך באותו פרט שאנו צריכים לעדותם, דהיינו עדות האבות, אין מי שיכחישם]!?

שואלת הגמרא:

לימא רבא ורב נחמן בפלוגתא דרב הונא ורב חסדא קמיפלגי

[האם נאמר שמחלוקת רבא ורב נחמן תלויה במחלוקת רב הונא ורב חסדא]?

דאיתמר

:

שתי כתי עדים המכחישות זו את זו

בעדות כל שהיא:

אמר רב הונא

: מכאן ואילך:

זו באה בפני עצמה ומעידה

בעדויות אחרות,

וזו באה בפני עצמה ומעידה

בעדויות אחרות; ואף שאחת מהכתות פסולה היא לעדות, שהרי העידה עדות שקר; היות וספק הוא מי היא הכת השקרנית, יש לנו להעמיד כל אחת בחזקת כשרות.

ורב חסדא אמר

: אין מקבלים עדות משום כת, כי

בהדי סהדי שקרי למה לי

, הרי ידוע לנו שהכת האחת שקרנית היא, ואין לנו לקבל עדים ששיקרו אי פעם בעדותם!? ואם כן:

לימא רב נחמן

הסובר, שאין להתחשב במה שהוכחשו הכתות בעדות החזקה, ויש לקבל את עדות הכת האחת במה שהיא אומרת ששל אבותיו של זה היא -

דאמר כרב הונא

הסובר: לעדות אחרת יש לקבל את עדותה של כל כת, ומה שמעידים הם ששל אבותיו היא, הרי זה כעדות אחרת שכל אחת מהכתות נאמנת להעיד לשיטת רב הונא -

ו

אילו

רבא

הסובר שאין לקבל את עדותם גם באותו פרט שלא הוכחשו - דאמר

כרב חסדא

, הפוסל כת מוכחשת להעיד עדויות? ודחינן:

לא, אליבא דרב חסדא כולי עלמא לא פליגי

, כלומר, אכן אי אפשר לדחות ולומר שהן רבא והן רב נחמן סוברים כרב חסדא, כי ודאי שלשיטת רב חסדא אין אנו יכולים לקבל את עדותם ששל אבותיו היא, היות וידוע לנו שאחת הכתות שקרנית, ואין אנו יודעים מי היא, ונפסלו לכל עדויות שבעולם -

כי פליגי אליבא דרב הונא

, כלומר, אך יש לדחות ולומר, שהן רבא והן רב נחמן סוברים כרב הונא שלשאר עדויות הרי הם נאמנים, אלא שנחלקו רב נחמן ורבא אם אף באופן זה מכשיר אותם רב הונא!

רב נחמן

המכשירם לעדות ששל אבותיו היא -

כרב הונא

המכשירם לעדויות אחרות, והוא הדין שלדעתו כשרים הם לעדות זו!

ורבא

אמר לך:

עד כאן לא קאמר רב הונא

שיש להכשירם לשאר עדויות -

אלא לעדות אחרת

שאין קשר בין אותה לעדות לעדות שבה הוכחשו,

אבל לאותה עדות

, כלומר, על אותה קרקע - וכעדות אבות וחזקה -

לא

אמר רב הונא להכשירם!

הדר אייתי סהדי דאבהתיה היא

, לאחר שפסק רב נחמן שיש להעמיד את הקרקע ביד זה שהביא עדים ששל אבותיו היא; חזר אף השני והביא עדים הסותרים את עדות הראשונים, ואומרים: של אבותיו של זה היא השדה!

ואילו היו עדים אלו באים קודם שנפסקה ההלכה להעמיד את הקרקע בידי האחר, אין ספק שהיינו אומרים: היות ולשניהם עדי חזקה ועדי אבות, ואין לזה כח יותר מלזה, אם כן "כל דאלים גבר"; אך היות וכבר פסק בית הדין להעמיד את הקרקע ביד האחד, יש מקום לומר ששוב לא נוציאנו מידו, ומשום "זילותא דבי דינא", שנראין דברי בית הדין כחוכא ואיטלולא, שהם משנים את פיסקם חדשים לבקרים.

ומכל מקום

אמר רב נחמן

:

אנן אחתיניה, אנן מסקינן ליה

, [אכן אנו פסקנו להוריד את האחד אל הקרקע, מכל מקום היות ונשתנו הנסיבות, יש לנו להוציאו מן הקרקע], ו

לזילותא דבי דינא לא חיישינן

.

מתיב

על כך

רבא

לרב נחמן,

ואיתימא רבי זעירא

[יש אומרים רבי זעירא הוא שהקשה], מהא דתניא:

שנים

עדים

אומרים

"

מת

בעלה של זו ומותרת היא לינשא",

ושנים

אחרים

אומרים

"

לא מת

בעלה של זו" -

או

שנים אומרים

"

נתגרשה

אשה זו מבעלה שמת, ומותרת היא לשוק, ואינה זקוקה ליבם",

ושנים אומרים

"

לא נתגרשה

ממנו, וזקוקה היא ליבם":

היות וספק הוא אם הותרה האשה להינשא לשוק,

הרי זו לא תנשא

, ומשום שאנו מעמידים אותה בחזקת אשת איש -

ו

מכל מקום

אם

עברה ו

נשאת לא תצא

.

רבי מנחם ברבי יוסי אומר

: אפילו אם נשאת -

תצא

.

אמר רבי מנחם ברבי יוסי: אימתי אני אומר

ש

תצא, בזמן שבאו

ה

עדים

האוסרים אותה להנשא,

ואחר כך

עברה ו

נשאת

, היות ובאיסור נישאת, שהרי אם היתה באה לבית דין היו אומרים לה שלא תינשא מספק.

אבל

אם

נשאת

כאשר לא באו אלא עדים המתירים אותה להנשא, שבהיתר נישאת,

ואחר כך באו

ה

עדים

האוסרים, אף אני מודה ש

הרי זו לא תצא

, ומשום שחוששים אנו לזילותא דבי דינא; ותיקשי לרב נחמן שאמר: לזילותא דבי דינא לא חיישינן!?

אמר ליה

רב נחמן למי שהקשה מן הברייתא:

אנא סברי למעבד עובדא

, ומיהו

השתא דאותיבתן את, ואותבן

נמי

רב המנונא בסוריא, לא עבדינן בה עובדא

, [מתחילה הייתי סבור לעשות מעשה כפי דעתי שאין חוששין לזילותא דבי דינא, ואולם מאחר שהשבת עלי תשובה נכונה מן הברייתא, וכן השיבני גם רב המנונא בסוריא, חוזרני בי ולא אעשה מעשה כשיטתי].

ומכל מקום

נפק

רב נחמן ו

עבד עובדא

, [יצא רב נחמן ועשה מעשה כשיטתו] ולא חש לזילותא דבי דינא!

מאן דחזא, סבר: טעותא היא בידיה

, [מי שראה את רב נחמן עושה כן, היה סבור שטעות היא בידו, שהרי שכח את תשובתם של החכמים, ואף את דברי עצמו שאמר "לא אעשה מעשה"]!

אך מבארת הגמרא,

ולא היא

כאשר היה סבור אותו רואה שטעות היתה בידו של רב נחמן,

אלא

לכך עשה רב נחמן מעשה,

משום

שמצא רב נחמן

דתליא באשלי רברבי

[שדין "חיישינן לזילותא דבי דינא" תלוי באילנות גדולים], כלומר, תנאים הם שנחלקו בדבר, ויש מן התנאים החולקים על רבי מנחם ברבי יוסי, ואין חוששים לזילותא דבי דינא, ועשה רב נחמן מעשה כשיטת החולקים על רבי מנחם ברבי יוסי.

ד

הרי

תנן

במסכת כתובות כג ב:

רבי יהודה אומר

:

אין מעלין

אדם

לכהונה

להרשותו באכילת תרומה ולעבוד עבודה ולישא את כפיו -

על פי עד אחד

המעידו שהוא כהן, [וכולה מתניתין מפרש בהמשך הסוגיא].

אמר רבי אלעזר

לפרש את דברי רבי יהודה:

אימתי

אין מעלין לכהונה על פי אחד -

בזמן שיש עליו

עדים

עוררין

שהוא פסול לכהונה [ובהמשך הסוגיא מתבאר יותר] -

אבל במקום שאין עוררין

אלא קול פסול בעלמא הוא שיצא עליו,

מעלין לכהונה

אפילו

על פי עד אחד

.

רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן

:

מעלין לכהונה על פי עד אחד

במקום שאין עוררין, [ומפרש ואזיל מה בינו ובין רבי אלעזר].

ומקשינן:

רבן שמעון בן גמליאל היינו רבי אלעזר

, כי שניהם הרי דבר אחד אמרו, שמעלין לכהונה על פי עד אחד כשאין עוררין!?

וכי תימא

ליישב:

ערער חד

[עד אחד המערער על כהונתו],

איכא בינייהו

אם כ"עוררין" ייחשב שלא להעלות כהן על פי עד אחד המכחיש את המערער:

ד

רבי אלעזר סבר

: אף

ערער חד

[עד אחד שהעיד על פסלותו] חשוב "עוררים" לבטל את עדותו של המכשיר.