בבא בתרא 155a — תלמוד אויף ייִדיש

הכי קאמר ליה,

כך הקשה

רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש: בשלמא לדידי,

זה טוב לשיטתי,

דאמינא ראיה בקיום השטר, היינו דמשכחת לה,

לכן אפשר להעמיד

דנחתי לקוחות לנכסים,

שהלקוחות מוחזקים בנכסים, כפי שבארנו לעיל, שהם מוחזקים, והיורשים רוצים להוציא מהם, כיון שהם קיימו את השטר, או כחכמים שאין צריך לקיימו.

אלא לדידך, דאמרת ראיה בעדים,

שהלקוחות, כדי להיות מוחזקים צריכים להביא עדים כדי להוציא מהיורשים,

היכי

משכחת לה דנחתי לקוחות בנכסים?

איך יתכן שהם מוחזקים בלי עדים .

אמר ליה,

מתרץ ריש לקיש:

מודינא לך בערער דבני משפחה דלאו ערער הוא,

כאן אני מודה שהערעור של היורשים לא מספיק חזק להוציא מהלקוחות.

כי

מאי קאמרי?

מה הם טוענים,

קטן היה

בשעת מכירה, ואין זו טענה, כי

חזקה אין העדים חותמים על השטר אלא אם כן נעשה גדול.

יש אומדנא שהוא היה גדול, כיון שהעדים לא חותמים בלי לברר אם המכירה טובה, וצריך להוסיף שזה לא סתם חזקה כפי שסברנו לעיל, אלא זה כמו אנן סהדי שכך היה, ולכן הלקוחות מוחזקים בנכסים מכח חזקה זו .

הקדמה

קטן יכול למכור מטלטלין כשהוא בן שש או שבע, והדבר תלוי במידת חריפותו. מן התורה, קטן אינו יכול להקנות, אלא שתיקנו חכמים שיוכל למכור, משום כדי חייו. שאם צריך הקטן כסף למחייתו, הוא יוכל למכור מנכסיו המטלטלים, ולהתפרנס מהם. אבל בקרקעות לא תקנו, כיון שדעתו של קטן קרובה לכסף, חששו חכמים שמא ימכור קרקע יקרה שלו בדמים מועטים. אבל במטלטלין אין חשש, כי דעתו קרובה גם למטלטלין. ועוד, כיון שהקרקע דמיה מרובים, יכול הוא להפסיד הרבה. מה שאין במטלטלין, שאפילו ימכור בפחות מהשווי שלהם, לא יהיה ההפסד גדול.

איתמר: מאימתי מוכר בנכסי אביו?

מאיזה גיל יכול הבן למכור קרקע שירש מאביו. ודוקא קרקעות שירש מאביו, אבל קרקעות שקנה בעצמו, הוא יכול למכור מיד כשהגיע לי"ג שנים. וכן מטלטלין, יכול למכור כשהגיע לעונת הפעוטות, מבן שש או שבע, תלוי בחריפותו.

אמר

רבא אמר רב נחמן: בן שמונה עשרה שנה,

כשמלאו לו י"ח שנה ויום אחד, יכול הוא למכור.

רב הונא בר חיננא אמר רב נחמן: מבן עשרים שנה.

רק משעה שמלאו לו עשרים שנה ויום אחד יכול למכור.

מתיב רבי זירא

לרב הונא, מ

מעשה בבני ברק, באחד שמכר בנכסי אביו, ומת.

והנכסים היו מוחזקים ביד הלקוחות.

ובאו בני המשפחה,

היורשים שלו,

וערערו לומר, קטן היה בשעת מיתה,

בשעת מיתת אביו ומכירת הקרקע, היה קטן, לפי שלא הביא סימני גדלות. ולכן, על אף שהגיע לגיל שתקנו חכמים למכירת נכסי האב, כיון שהיה קטן מחמת שלא הביא סימני גדלות, אין מכירתו מכירה, ולכן הנכסים מגיעים להם מדין ירושה.

ובאו ושאלו את רבי עקיבא, מהו לבודקו

לאחר מיתתו אם הביא סימני גדלות, כי אם לא הביא, הרי אף על פי שהיה בגיל שיכול למכור, כיון שלא הביא סימני גדלות יש לו דין של קטן.

אמר להם: אי אתם רשאין לנוולו!

אין רשות לבני המשפחה להוציאו מקברו ולנוולו בכך, כדי לבדוק אם יש לו סימנים.

ועוד,

וכמו כן יש סיבה נוספת שאין לבדוק אם יש לו סימנים או לאו, כי

סימנין עשויין להשתנות לאחר מיתה,

ואי אפשר לסמוך על הבדיקה, כי יתכן שהוא היה גדול והביא סימנים, אלא שהם נשרו לאחר מיתה.

ומכאן מקשה רבי זירא לרב הונא:

בשלמא למאן דאמר,

לפי מי שסובר כי

בן שמונה עשרה שנה

יכול למכור בקרקעות,