טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
בבא בתרא 119a — תלמוד אויף ייִדיש
בבא בתרא 119a פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — בבא בתרא 119a
ומתרצת הגמרא:
לעולם בתי אבות קא חשיב, ו
מכל מקום השמיענו גם כן את חלק בנות צלפחד, ו
הא קא משמע לן, דבנות
צלפחד נטלו חלק בכורה.,
אף על פי שאביהן לא ירש בפועל את חלקו, ולכאורה הוי "ראוי", ואין הבכור נוטל פי שנים ב"ראוי", מכל מקום, ארץ ישראל נחשבת כ"מוחזקת" מיציאת מצרים, אף קודם שירשוה, ובכור נוטל בה פי שנים.
אלמא: ארץ ישראל מוחזקת היא.
ולקמן בסמוך יתבאר ענין זה בגמרא.
אמר מר
: שנינו בברייתא לעיל (קיז - ב),
"והבנים
[של המרגלים],
נטלו בזכות אבי אביהם ובזכות אבי אמותיהן
".
ומקשה הגמרא:
התניא
בברייתא, שבני המרגלים נטלו חלק בארץ
בזכות עצמן?
ומתרצת הגמרא:
לא קשיא, הא
דאמרינן "בזכות אביהם: ",
כמאן דאמר "ליוצאי מצרים
נחלקה הארץ
",
ו
הא
דאמרינן "בזכות עצמם",
כמאן דאמר "לבאי הארץ
נחלקה ה ארץ
".
ואיבעית אימא: הא והא
כמאן דאמר,
"לבאי הארץ
נחלקה הארץ"
, ולא קשיא: הא דהוה בן עשרים
בכניסתו לארץ, ואז נוטל בזכות עצמו.
הא דלא הוה בן עשרים בכניסתו
לארץ,
ובמקרה זה נוטל בזכות אבי אביו .
שנינו במשנה: בנות צלפחד נטלו חלק בכורה של אביהן,
"ושהיה בכור נוטל שני חלקים"
:
ומקשה הגמרא:
אמאי?
והא
ראוי הוא,
שהרי חפר עדיין לא ירש את חלקו בארץ ישראל,
ואין הבכור נוטל בראוי כבמ וחזק!
אמר רב יהודה אמר שמואל
: אכן לא נטלו פי שני בנחלת חפר, אלא רק
ביתדות אהלים.
[כלומר, במטלטלי חפר שהיו בשעת מותו במדבר].
מתיב רבה, "רבי יהודה אומר: בנות צלפחד נטלו ד' חלקים, שנאמר
(יהושע י"ז) ויפלו חבלי מנשה עשרה",
ומבואר שנטלו חלק בכורה של צלפחד בנחלת חפר בארץ ישראל?
אלא אמר רבה: ארץ ישראל מוחזקת היא
ליוצאי מצרים. דכתיב: "ונתתי אותה לכם מורשה", כלומר, אני נתתיה לכם כירושה .
ומקשה הגמרא:
מיתיבי, אמר רבי חידקא: שמעון השקמוני היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא, וכך היה רבי שמעון השקמוני אומר: יודע היה משה רבינו שבנות צלפחד יורשות הן
,
אבל לא היה יודע אם נוטלות חלק בכורה אם לאו,
ו
אל תאמר, אילולי שבאו בנות צלפחד לפני משה, לא היתה מתחדשת בתורה פרשת ירושתן,
ד
ראויה היתה פרשת נחלות ליכתב על ידי משה,
אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן.
ויודע היה משה רבינו שהמקושש במיתה, שנאמר
: (שמות ל"א)
מחלליה מות יומת, אבל לא היה יודע באי זו מיתה הוא ימות
,
ו
אל תאמר, אילולי שבא המקושש לפני משה, לא היתה מתחדשת בתורה פרשת חיוב מיתת המחלל שבת,
ד
ראויה היתה פרשת מקושש שתכתב ע"י משה, אלא שנתחייב מקושש ונכתבה על ידו.