טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
עבודה זרה 2a — תלמוד אויף ייִדיש
עבודה זרה 2a פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — עבודה זרה 2a
מתניתין:
בימים אשר
לפני אידיהן
, חגאותיהם
של עובדי כוכבים,
שהם
שלשה ימים
הקודמים לחגא שלהם,
אסור לשאת ולתת עמהם
, למכור להם, או לקנות מהם.
וכן אסור
להשאילן
בהמה או כלים,
ולשאול מהן
.
וכן אסור
להלוותן
מעות,
וללוות מהן.
וכן אסור
לפורען
חוב שחייב הישראל להגוי.
ולפרוע מהן
חוב שחייב הגוי לישראל.
והטעם בכל אלו, משום שהגוי "אזיל ומודה", לפי שמרוב שמחתו בכל הדברים הללו, הוא הולך ביום אידו, ומודה על כך לאלילים.
רבי יהודה אומר: נפרעין מהן
, מותר לגבות מהם חוב שהם חייבים לנו
, מפני שמיצר הוא לו
, שפריעת החוב מצערת אותו.
אמרו לו
חכמים לרבי יהודה:
אף על פי
שמיצר הוא לו עכשיו,
בשעת הפרעון, בכל זאת,
שמח הוא לאחר זמן
, למחרתו, על שירד מעליו עול חובו לבעל חובו.
גמרא:
המשנה מכנה את האלילים "אידיהן". והגמרא מבררת את גירסת המשנה, ומבארת אותה.
נחלקו בכך
רב ושמואל
.
חד
, אחד משניהם [לא נתפרש מיהו]
תני
, שנה בגירסתו, "
אידיהן
", באל"ף, כמו שיבואר.
וחד,
והשני
תני,
שנה בגירסתו, "
עידיהן
" בעי"ן, כמו שיבואר.
ואומרת הגמרא:
מאן דתני "אידיהן", לא משתבש,
אין גירסתו משובשת, כי יש מקום ופירוש לגירסא זו.
ומאן דתני "עידיהן",
גם הוא
לא משתבש.
מאן דתני "אידיהן" לא משתבש
, כי כינוי גנאי כזה נאמר בתורה כלפי אלילים,
דכתיב
בשירת האזינו [דברים לב]
"כי קרוב יום אידם".
ו"איד" הוא לשון "שבר", וכך מאחל להם הכתוב.
ומאן דתני "עידיהן" לא משתבש
, כי לשון זה מיוסד על לשון המקרא,
דכתיב
[ישעיה מג]
"יתנו עידיהם, ויצדקו".
וכך נאמר שם "כל הגוים נקבצו יחדיו, ויאספו לאומים. מי בכם מגיד זאת, וראשונות ישמיעונו, יתנו עידיהם, ויצדקו. וישמעו, ויאמרו אמת".
ומה שנאמר "יתנו עידיהם ויצדקו", אמור על אומות העולם עובדי כוכבים, שכאשר ידון אותם הקב"ה ביום הדין הגדול בעתיד, הוא יאמר להם בלשון תמיה ולעג: אתם בטחתם והאמנתם באלילים, ואם כן, יבואו נא האלילים עתה, ויעידו עליכם כדי להצדיק אתכם.
לכן נקט התנא לשון "עידיהם", והוא כינוי לעג לאלילים.
ומאן דתני "אידיהן"
-
מאי טעמא
מה הטעם
לא תני
אינו שונה "
עידיהן
"?
אמר לך
: לשון "אידיהן", שמשמעותו הוא "
תברא
", שבר -
עדיף
.
ומאן דתני "עידיהן"
-
מאי טעמא לא תני "אידיהן"?
אמר לך: מאן קא גרים להו תברא,
מה גורם להם את שברם? -
עדות שהעידו
האלילים
בעצמן
ביום הדין, שאכן עבדו להם הגוים.
הלכך
לשון
"עדות" עדיפא
, שהיא סיבת ומקור ה"שבר".
ומקשה הגמרא על מאן דאמר "עידיהן":
ו
כי
האי
קרא
"יתנו עידיהם ויצדקו"
-
בעובדי כוכבים כתיב,
שאומות העולם יביאו אליליהם לעדות?! -
הא
, הרי
בישראל כתיב!
שה"עדות" תהיה לזכות ולטובת בני ישראל! -
דאמר רבי יהושע בן לוי: כל
מצוות שישראל עושין בעולם הזה
-
באות ומעידות להם
לעולם הבא, שנאמר "יתנו עידיהם, ויצדקו"
-
אלו ישראל
. ומסיים הפסוק
"ישמעו ויאמר אמת"
-
אלו עובדי כוכבים.
שהגוים ישמעו את העדות, ויאמרו "אמת", דין צדק הוא! כי ראויים הם בני ישראל לקבל שכר עולם הבא.
הרי ש"עידיהם" אין משמעותו אלילים, אלא, אדרבה, מצוות!
ומתרצינן: אכן, "עידיהם" הוא כינוי גנאי לאלילים. אך יש לדרוש זאת ממקרא אחר -
אלא, אמר רב הונא בריה דרב יהושע: מאן דאמר "עידיהן"
דורשו
מהכא
, מפסוק זה [ישעיה מד] "
יוצרי פסל, כולם תוהו. וחמודיהם, בל יועילו. ועידיהם המה
".
דברי הכתוב "ועידיהם המה", משמעותם היא, שהאלילים יבואו ויעידו על עובדיהם כדי לחייבם. הרי שהפסוק מכנה את האלילים בשם גנאי, "עידיהם" המה.
ועתה הגמרא מביאה מאמר ארוך, המתאר את יום הדין לעתיד לבוא, כשיבוא הקב"ה לתת שכר לבני ישראל, ויבואו אומות העולם לבקש גם הם שכר, ולקטרג על בני ישראל.
והמאמר נסוב על המקרא הנזכר, "כל הגוים נקבצו יחדיו ויאספו לאומים, מי בכם מגיד זאת וראשונות ישמיעונו, יתנו עידיהם ויצדקו, וישמעו ויאמרו אמת".
דרש רבי חנינא בר פפא, ואיתימא,
או שדרש כן
רבי שמלאי
:
לעתיד לבוא, מביא הקדוש ברוך הוא ספר תורה, ומניחו בחיקו,
ואומר "כל מי שעסק בה
בתורה,
יבוא ויטול שכרו".
מיד מתקבצין ובאין
אומות העולם
עובדי
כוכבים,
בערבוביא
, כשהם מעורבים יחד, ולא כל אומה ואומה בפני עצמה.
שנאמר "כל הגוים נקבצו יחדו
", בערבוביא.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: אל תכנסו לפני בערבוביא, אלא תכנס כל אומה ואומה
בפני עצמה,
וסופריה
, חכמיה".