Text version of this daf: original and translation
Taanit 3b (ג:) — the Talmud in English
Taanit 3b (תענית ג:): אלא, הטעם הוא משום דלא מיעצר [שאין הטל נעצר לעולם מלרדת] , ולכן לא היה צריך הקדוש ברוך הוא להשיבו. תמהה הגמרא: וכי מאחר דלא מיעצר [אם כך, שהטל אינו נעצר לעולם], אליהו אשתבועי…
Original text — Taanit 3b (ג:)
אלא, הטעם הוא
משום
דלא מיעצר
[שאין הטל נעצר לעולם מלרדת] , ולכן לא היה צריך הקדוש ברוך הוא להשיבו.
תמהה הגמרא:
וכי מאחר דלא מיעצר
[אם כך, שהטל אינו נעצר לעולם],
אליהו אשתבועי למה ליה
[למה נשבע אליהו שלא ירד טל]?
ומבארת הגמרא: אמנם הטל לכשעצמו אינו נעצר לעולם. אבל אפשר שירד הטל, ולא יועיל להצמיח דבר. ו
הכי קאמר ליה
[וכך אמר לו] אליהו לאחאב: לא רק שהגשם לא ירד, אלא
אפילו טל דברכה
,
שאף הוא מצמיח מעט -
נמי לא אתי
[גם הוא לא יבוא] .
ומקשה הגמרא: אם כן, שאכן עצר אליהו את טל הברכה,
וליהדריה לטל דברכה
[שיחזיר עתה את טל הברכה! ומדוע לא אמר לו הקדוש ברוך הוא: "ואתנה טל ומטר"?!
ומבארת הגמרא: הטעם שלא הזכיר הקדוש ברוך הוא את הטל,
משום דלא מינכרא
מילתא
[שאין הדבר ניכר] שחזר טל ברכה, שהרי כל העת ירד טל, ואי אפשר להכיר איזהו טל של ברכה ואיזה אינו. ואם כן, אם היה אליהו אומר בשמו של הקדוש ברוך הוא "ואתנה טל ומטר", היה אחאב מקנתרו ואומר לו שלא נעצר הטל כלל, ואין צורך להשיבו .
אם כן, נתבאר לנו שטל אינו נעצר לעולם.
ועתה באה הגמרא לבאר, מנין לנו שהרוחות אינן נעצרות לעולם.
רוחות
-
מנא לן דלא מיעצרי
[מנין לנו שאינן נעצרות]?
אמר רבי יהושע בן לוי: דאמר קרא
שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל:
"כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאם ה'"
.
וצריך להבין,
מאי קאמר להו
. מה נתכוין הקדוש ברוך הוא לומר ישראל.
אילימא הכי קאמר להו הקדוש ברוך הוא לישראל
[אם נאמר שכך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל]:
דבדרתינכו בארבע רוחי דעלמא
[שפיזרתי אתכם בארבע רוחות העולם],
אי הכי
[אם כן], מהו לשון
"כארבע
רוחות", שמשמע שדימה הקדוש ברוך הוא את ישראל לארבע רוחות? הרי
"בארבע
רוחות השמים פרשתי וגו'"
מיבעי ליה
[היה צריך] לומר! דהיינו, שפיזר הקדוש ברוך הוא את ישראל בארבע רוחות השמים!
אלא הכי קאמר
הקדוש ברוך הוא:
כשם שאי אפשר לעולם
להתקיים
בלא
רוחות
,
כי הוא לא יתקיים מרוב הבל וחמימות
,
ורק על ידי הרוחות שמצננות את העולם - מתקיים,
כך אי אפשר לעולם
להתקיים
בלא ישראל
. כי אין העולם מתקיים אלא בשביל עם ישראל. כפי שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה - חקות שמים וארץ לא שמתי" .
אמר רבי חנינא: הלכך
[לכן]:
בימות החמה,
דהיינו, מחודש ניסן עד חג הסוכות, אם
אמר
אדם בתפילתו
"משיב הרוח" אין מחזירין אותו
,
שהרי בכל מקרה אין הרוחות נעצרות, ודבריו אינם מעלים ואינם מורידים.
אבל אם
אמר
בימות החמה
"מוריד הגשם" מחזירין אותו
. שהרי אכן יש זמנים שהגשם נעצר, ויש טעם לבקש על ירידת הגשמים. וכיון שביקש שלא כהוגן , שהרי גשמים בימות החמה סימן קללה הם, לכן מחזירין אותו .
ואילו
בימות הגשמים,
אם
לא אמר "משיב הרוח" אין מחזירין אותו,
שהרי אין זה מעלה ולא מוריד, כי בכל מקרה אין הרוחות נעצרות.
אבל אם
לא אמר
בימות הגשמים
"מוריד הגשם" מחזירין אותו,
שהרי שינה ממטבע שטבעו חכמים בתפילה, להזכיר את הגשמים בימות הגשמים.
ולא עוד, אלא אפילו אמר
בתפילתו
"מעביר הרוח
[שלא ינשב]
ומפריח הטל
[שלא ירד] ",
אין מחזירין אותו,
שהרי לעולם אינם נעצרים, ואין בדבריו כלום .
תנא
[שנינו בברייתא]:
בעבים
[עננים]
וברוחות, לא חייבו חכמים להזכיר
. כלומר, לא חייבו חכמים להזכיר בתפילה את העננים והרוחות.
אמנם,
ואם בא
מרצונו
להזכיר
את העבים והרוחות,
מזכיר
.
מאי טעמא?
למה לא חייבו חכמים להזכיר את העבים והרוחות?
משום דלא מיעצרי
[שאינם נעצרים] לעולם.
ותמהה הגמרא:
ולא מיעצרי
[וכי באמת אין העבים והרוחות נעצרים]?
והתני
[והרי שנה]
רב יוסף
בברייתא: "וחרה אף ה' בכם
ועצר את השמים",
היינו
מן העבים ומן הרוחות
.
ומבאר רב יוסף את דבריו, ובא לשלול אפשרויות אחרות בביאור המקרא:
אתה אומר
[כלומר, אנו אומרים] שהכוונה שיעצור ה' את השמים
מן העבים ומן הרוחות
.
או
שמא
אינו
[אין הכוונה]
אלא
שיעצור ה' את השמים
מן המטר?
אי אפשר לומר כך. כי
כשהוא
[המקרא]
אומר
בהמשך
"ולא יהיה מטר", הרי
שיעצור ה' את ה
מטר אמור
כבר.
הא מה אני מקיים
[אם כן, במה מתקיים ומתפרש המקרא]
"ועצר את השמים"
-
על כרחך שהכוונה
מן העבים ומן הרוחות
.
אם כן,
קשיא
מה ששנינו שאין חייב להזכיר את ה
רוחות,
משום שאין נעצרות
, א
האי [על זה] ששנה רב יוסף: "ועצר את השמים וכו' ומן ה
רוחות",
שמשמע שרוחות אכן נעצרות!
וכן
קשיא
מה ששנינו שאין חייב להזכיר את ה
עבים,
משום שאין נעצרין
, א
האי ששנה רב יוסף: "ועצר את השמים מן ה
עבים"!
מתרצת הגמרא:
עבים אעבים
[מה שהקשינו בענין עבים, שבמקום אחד משמע שנעצרים, ובמקום אחד משמע שאין נעצרים],
לא קשיא
.
כי
הא,
מה ששנינו שאין העבים נעצרים, מדובר
בחרפי
. דהיינו, העבים הבכירות והמקדימות, הבאים לפני המטר, שהם אינם נעצרים.
ו
אילו
הא,
מה שאמר רב יוסף שנעצרים, היינו
באפלי
,
בעבים מאוחרים , הבאים אחרי המטר , שהם כן נעצרים .
והיות ולא כל העבים נעצרים, לא חייבו חכמים להזכיר את העבים כלל .
וכמו כן,
רוחות ארוחות
[מה שהקשינו בענין הרוחות, שבמקום אחד משמע שנעצרים ובמקום אחד משמע שאין נעצרים],
לא קשיא
.
כי
הא,
מה ששנינו שאין הרוחות נעצרות, היינו
ברוח מצויה
. הרוח הרגילה שמצויה תמיד. שרוח כזו אכן אינה נעצרת לעולם.
ו
אילו
הא,
מה שאמר רב יוסף שהרוחות נעצרות, היינו
ברוח
חזקה,
שאינה מצויה
תדיר .
ומכל מקום, אף שרוח שאינה מצויה נעצרת, לא חייבו חכמים להזכיר את הרוחות, שהרי העולם יכול להתקיים ברוח מצויה בלבד.
ומקשה הגמרא: הרי
רוח שאינה מצויה חזיא לבי דרי
[ראויה לגורן]! כלומר, הרי צריכים אותה כדי לזרות את התבואה שבגורן, להפריד בין גרעיני החיטה לקש ולמוץ שבה! והיות וכך, שצריכים אותה, למה לא חייבו חכמים להזכירה?
ומבארת הגמרא: אמנם רוח שאינה מצויה נצרכת כדי לזרות את הגורן, אבל אין היא הכרחית אף לענין זה, כי
אפשר
להפריד את הגרעינים מהפסולת
בנפוותא
[על ידי נפה].
והיות ואין היא מוכרחת לצורך קיום האדם, לא חייבו להזכירה.
תנא
[שנינו בברייתא]:
העבים והרוחות, שניות למטר
הן. כלומר, הם מועילים כל כך, כמעט כמו המטר עצמו. ולשון "שניות" הוא לשון חשיבות ומעלה, כמו "משנה למלך", שהוא השני בחשיבות ובדרגה אחרי המלך.
שואלת הגמרא:
היכי דמי?
באיזה עבים ורוחות מדובר, שהם מועילים כל כך?
אמר עולא ואיתימא רב יהודה
[ויש אומרים שרב יהודה אמר את הדברים]: מדובר בעבים ורוחות
דבתר מיטרא
[הבאים אחר המטר].
ותמהה הגמרא:
למימרא, דמעליותא היא!
יוצא מדברי עולא, שרוחות הבאות אחר המטר, מעלה וחשיבות יש בהן!
והכתיב
[והרי כתוב בפסוק]:
"יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר", ואמר עולא ואיתימא
[ויש אומרים] ש
רב יהודה
אמר את המימרא, שהכוונה היא ל
זיקא דבתר מטרא
[רוח הבאה לאחר המטר], שהיא מזיקה, לפי שהגשם היורד ומכה בחוזק בקרקע - מעלה אבק מהעפר, והרוח מנשבת ומדביקה את האבק בתבואה הלחה, ומזיקה לה!
ומתרצת הגמרא:
לא קשיא
. כי
הא,
מה שאמרנו שהרוח שאחר הגשם מועילה, היינו
דאתא ניחא
[כשיורד המטר בנחת].
ואילו
הא,
מה שאמרנו שאותה רוח מזיקה, היינו באופן
דאתא רזיא
[שהגשם יורד בכח] .
וממשיכה הגמרא ומבארת:
הא,
כשיורד הגשם בכח
, דמעלה אבק,
ולכן הרוח הבאה לאחר מכן - מזיקה לתבואה.
ואילו
הא,
כשהגשם יורד בנחת
, דלא מעלה אבק
. ואז לא זו בלבד שאין הרוח מזיקה, אלא שהיא גם מביאה תועלת .
ואמר רב יהודה: זיקא דבתר מיטרא, כמיטרא
[רוח שאחר המטר מועילה כמטר עצמו].
עיבא דבתר מיטרא, כמיטרא
[ענן שאחר המטר מועיל כמטר עצמו].
שימשא דבתר מיטרא, כתרי מטרי
[שמש שאחר המטר, כשני ממטרים].
שואלת הגמרא: אם כן, יוצא שכל דבר שבא אחר המטר מועיל הוא כמטר עצמו. ולשם מה מנה רב יהודה את כל הדברים הללו, רוח עננים ושמש, בפירוט?
למעוטי מאי
[מה הוא בא למעט, שאינו מועיל כמטר]? מבארת הגמרא: רב יהודה בא
למעוטי
למעט שני דברים:
א
.
גילהי דליליא
[ברק שבא אחר הגשם. ונקטה הגמרא "גילהי דליליא", ברק הלילה, לפי שהברק בא ונראה בדרך כלל בלילה],
ב
.
ו
ביום -
שמשא דביני קרחי
[שמש שנראית בין העבים. שנראה במקום אחד אור, ובמקום אחד מעונן. כמו אדם קירח, שבמקום אחד יש לו שערות, ובמקום אחר נראית קרחה ]. שדברים אלו אינם מועילים אם הם באים לאחר המטר.
אמר רבא: מעלי תלגא לטורי, כחמשה מטרי לארעא
[השלג מועיל להרים, כמו התועלת שמביאים חמשה ממטרים לארץ].
והטעם, כי מצד אחד, אין הגשמים מועילים להרים כמו לבקעה, כי הגשמים יורדים למטה, ואין קרקע ההר שותה מהם. ומצד שני, השלג מועיל יותר להרים מאשר לבקעה, כי השלג שבבקעה נמס והולך, מפני החום ששולט שם. מה שאין כן השלג שבהרים, שאינו נמס במהרה, ולכן הוא מועיל יותר .
אמנם, צריך עדיין להבין. אכן מסתבר שהשלג מועיל מאוד להרים. אבל מנין לנו שהוא מועיל כל כך כמו שמועילים חמשה גשמים לארץ?
ומביא רבא ראיה לכך מהפסוק.
שנאמר: "כי לשלג יאמר הוא
ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עזו"
. וכך אנו דורשים את המקרא: כאשר ייאמר לשלג שיהיה בארץ, אזי: "גשם", "מטר", "וגשם", "מטרות", הרי כאן חמשה ממטרים .
ואמר רבא: תלגא
-
לטורי
[השלג מועיל להרים], כפי שנתבאר לעיל.
מטרא רזיא
-
לאילני
[מטר שיורד בחוזק מועיל לאילנות]. כי האילן צריך השקייה במים מרובים, ומטר חזק מימיו מרובים. אבל לתבואה אינו מועיל, אלא מזיק.
מטרא ניחא
-
לפירי
[מטר שיורד בנחת מועיל לפירות]. לתבואת הארץ.
Translation
[teach]
in a baraita: “The anger of the Lord will be kindled against you
which implies that winds do in fact cease!
,
which come after the rain ,
which do cease .
And likewise, regarding
the winds [the difficulty we raised concerning the winds: in one place it indicates that they are halted, while in another place it indicates that they are not halted],
what we challenged concerning the winds: in one place it implies that they are halted, while in another place it implies that they are not halted ],
it is not difficult.
Because
this—what we learned, that the winds are not halted—refers to
what we learned—that the winds are not stopped—refers to
a common wind.
The ordinary wind that is always present. Such a wind is indeed never halted.
But
if
this—what Rav Yosef said, that the winds are halted—refers to
what Rav Yosef said—that the winds are stopped—refers to
a wind
that is strong,
that is not common
on a regular basis.
Nevertheless, although an uncommon wind is halted, the Sages did not obligate one to mention the winds, for the world can exist with only a common wind.
The Gemara raises an objection: behold,
an uncommon wind is fit for the threshing floor [fit for the granary]!
That is, it is needed in order to winnow the grain at the threshing floor, separating the wheat kernels from the straw and chaff! And since this is so, and it is needed, why did the Sages not obligate one to mention it?
The Gemara explains: Indeed, an uncommon wind is needed to winnow the threshing floor, but it is not indispensable even for this purpose, because
it is possible
to separate the kernels from the waste
with a sieve [a sieve].
by means of a sieve.
And since it is not indispensable for human existence, the Sages did not obligate one to mention it.
The tanna [we learned in a beraita]:
that we learned in a beraita:
The clouds and the winds are second to rain.
That is, they are so beneficial, almost like the rain itself. The expression “second” denotes importance and superiority, as in “deputy to the king,” who is second in importance and rank after the king.
The Gemara asks:
What are the circumstances?
Which clouds and winds are being discussed, such that they are so beneficial?
Ulla said, and some say Rav Yehuda
[and some say that Rav Yehuda said this]: The reference is to clouds and winds
that come after rain
[that come after the rain].
The Gemara expresses astonishment:
Is this to say that it is an advantage!
It follows from Ulla’s words that winds that come after rain possess an advantage and importance!
But it is written
[in the verse]:
“The Lord will make the rain of your land dust and ashes,” and Ulla said, and some say
[and some say that]
Rav Yehuda
said the following statement: The reference is to
the wind that comes after rain
[a wind that comes after the rain], which is harmful, because the rain that falls and strikes the ground forcefully raises dust from the earth, and the wind blows and causes the dust to adhere to the damp grain, thereby damaging it!
The Gemara resolves:
It is not difficult.
Because
this—what we said, that the wind after rain is beneficial—refers to
what we said—that the wind after the rain is beneficial—refers to a situation
when it falls gently [when the rain falls gently].
when the rain falls gently.
But
this—what we said, that that wind is harmful—refers to the circumstance
what we said—that this wind is harmful—refers to a situation
when it falls forcefully [when the rain falls forcefully].
when the rain falls with force .
The Gemara continues and explains:
This—when the rain falls forcefully,
when the rain falls forcefully
, raising dust,
and therefore the wind that comes afterward damages the grain.
But
this—when the rain falls gently,
when the rain falls gently
, not raising dust.
Then not only does the wind cause no harm, but it also brings benefit.
And Rav Yehuda said: Wind that comes after rain is like rain
[a wind that comes after rain is beneficial like the rain itself].
A cloud that comes after rain is like rain
[a cloud that comes after rain is beneficial like the rain itself].
Sunshine that comes after rain is like two rains
[sunshine that comes after rain is like two rainfalls].
The Gemara asks: If so, it follows that everything that comes after rain is beneficial like the rain itself. Why, then, did Rav Yehuda enumerate all these things—the wind, clouds, and sun—in detail?
To exclude what?
[What did he intend to exclude, as not being beneficial like rain?] The Gemara explains: Rav Yehuda intended
to exclude
two things:
A.
Flashes of the night
[lightning that comes after rain. The Gemara uses the expression “flashes of the night,” the lightning of the night, because lightning generally comes and is visible at night],
B.
And
during the day—
sunshine between bald patches
[sunshine that appears between the clouds. In one place light is visible, while in another place it is cloudy, like a bald person, who has hair in one place while baldness is visible in another]. These phenomena are not beneficial when they come after rain.
Rava said: Snow is beneficial for the mountains like five rains for the earth
[snow is beneficial to the mountains like the benefit that five rainfalls bring to the earth].
The reason is that, on the one hand, rain is not as beneficial to mountains as it is to a valley, because rain falls downward and the mountain soil does not absorb it. On the other hand, snow is more beneficial to mountains than to a valley, because snow in a valley melts and disappears due to the heat that prevails there. This is not so with snow in the mountains, which does not melt quickly, and is therefore more beneficial.
Nevertheless, this still requires explanation. It is indeed logical that snow is very beneficial to mountains. But from where do we know that it is so beneficial, like five rains are beneficial to the earth?
Rava brings proof of this from the verse.
As it is stated: “For to the snow He says
‘Be earth, and rain, abundant rain, His strength’”.
And this is how we expound the verse: When the snow is told to be upon the earth, then: “rain,” “rainfall,” “and rain,” “abundant rains”—here are five rainfalls.
And Rava said: Snow—
for the mountains
[snow is beneficial to mountains], as explained above.
Forceful rain—
for trees
[rain that falls forcefully is beneficial to trees]. For a tree requires irrigation with abundant water, and forceful rain contains abundant water. But it is not beneficial for grain; rather, it damages it.
Gentle rain—
for fruits
[rain that falls gently is beneficial to fruit], to the produce of the earth.