Text version of this daf: original and translation
Taanit 11b (יא:) — the Talmud in English
Taanit 11b (תענית יא:): והאמר [והרי אמר] רבי אלעזר: לעולם ימוד [יאמוד, יחשיב] ה אדם the עצמו ». . דהיינו, כאילו כל מעיו קדושים, ואסור להרעיבם ולהכחישם . שנאמר: "בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר" . "בקרבך…
Original text — Taanit 11b (יא:)
והאמר
[והרי אמר]
רבי אלעזר: לעולם ימוד
[יאמוד, יחשיב] ה
אדם
את
עצמו
כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו
. דהיינו, כאילו כל מעיו קדושים, ואסור להרעיבם ולהכחישם .
שנאמר: "בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר"
. "בקרבך קדוש" - היינו המעים שבתוכך קדושים, ולכן אסור להכחישם . רואים אנו, שרבי אלעזר סובר, שאסור לאדם להרעיב עצמו בצום!
ומתרצת הגמרא:
לא קשיא
.
הא,
מה שאמר רבי אלעזר שנקרא קדוש, היינו באופן
דמצי לצעורי נפשיה
[שהמתענה מסוגל לסבול את התענית].
ואילו
הא,
מה שאמר רבי אלעזר שאין ראוי לאדם לענות עצמו, היינו באופן
דלא מצי לצעורי נפשיה
[שאין המתענה מסוגל לסבול את צער התענית] .
הגמרא מביאה דעה נוספת בענין הגדרתו של המתענה.
ריש לקיש אמר
: המתענה
נקרא חסיד
.
שנאמר: "גמל נפשו איש חסד ועכר שארו וגו'"
.
והיינו, "גמל נפשו", המפריש נפשו ממאכל ומשתה ["גומל" לשון הפרשה הוא. כמו "ביום הגמל את יצחק", שנגמל מלינוק ] - "איש חסד", נקרא חסיד .
אמר רב ששת
האי בר בי רב דיתיב בתעניתא
[אותו תלמיד חכם היושב בתענית],
ליכול כלבא לשירותיה
[יאכל כלב את סעודתו] . כלומר, הרי הוא כאדם שמתענה מפני שאין לו מה לאכול, ואין תעניתו מועילה לו כלום.
ואמר רבי ירמיה בר אבא: אין
חומרי
תענית ציבור,
דהיינו, שאוכלין רק מבעוד יום, ואסורין בנעילת הסנדל,
בבבל אלא
בצום
תשעה באב בלבד
. אבל בתעניות הגשמים וכדומה, אוכלים כל ליל התענית, ואסורים רק באכילה ושתיה.
אמר רבי ירמיה בר אבא אמר ריש לקיש: אין תלמיד חכם רשאי לישב בתענית, מפני ש
נחלש על ידי התענית, ואינו יכול ללמוד, ו
ממעט במלאכת שמים
.
שנינו במשנתנו:
אוכלין ושותין משחשיכה כו'
.
אמר רבי זעירא אמר רב הונא: יחיד
שקיבל עליו תענית
בערב יום התענית, שאמר: הריני יושב בתענית למחר, אזי
אפילו
אם
אכל ושתה כל הלילה
שלאחר קבלת התענית, עד עלות השחר,
למחר
הוא מתפלל
בתפילת שחרית
תפילת תענית
["עננו"].
ואם
לן בתעניתו,
דהיינו, כגון שהתענה ביום א', ולא אכל כלל במוצאי התענית שהוא ליל יום ב', אלא לן כל אותו הלילה עד הבוקר לשם תענית ,
אינו מתפלל
בתפילת הבוקר של יום ב' תפילה
של תענית
.
אמר רב יוסף: מאי קסבר
[מה סובר]
רב הונא?
האם
סבירא ליה
ש
אין מתענין לשעות
,
כלומר, המקבל עליו תענית רק למספר שעות , ולא לכל היום, אין זה נחשב קבלת תענית, ויכול הוא לאכול. ולכן, היות ואדם זה לא חשב מתחילה להתענות כל הלילה שאחר תעניתו, כמשמעות הלשון "לן בתעניתו", שמשמע שלא נתכוין לכך לכתחילה, ובאמת סבר מתחילה לאכול בסיום יום התענית. ורק כשעבר מקצת הלילה, שעה או שעתים, נמלך והחליט להמשיך להתענות , אין זה נחשב תענית, ולכן אין מתפלל בבוקר תפילה של תענית.
או דלמא
[או שמא] סובר רב הונא, שבאמת
מתענין לשעות,
והמקבל עליו תענית שעות, הרי זו נחשבת תענית, ואסור באכילה ושתיה.
ו
מכל מקום
המתענה לשעות
-
אינו מתפלל תפלת תענית,
לפי שאין תענית זו חשובה וחמורה כל כך כדי להתפלל תפלת עננו?
אמר ליה אביי
לרב יוסף:
לעולם קסבר רב הונא
ש
מתענין לשעות, ו
הוא סובר גם ש
המתענה לשעות
-
מתפלל תפלת תענית
.
ושאני הכא
[ושונה הנדון כאן], במקרה שלן בתעניתו,
דאיכא שעות דליליא דלא קביל עליה מעיקרא
[שאותה תענית שעות של הלילה, לא קיבלה עליו מתחילה], שהרי מתחילה קיבל עליו תענית יום, ורק בלילה נמלך בדעתו והחליט להמשיך ולהתענות.
מר עוקבא
איקלע לגינזק
[הזדמן למקום ששמו "גינזק"].
בעו מיניה
[שאלוהו] בני המקום: האם
מתענין לשעות, או אין מתענין לשעות?
לא הוה בידיה
[לא היתה בידו תשובה לשאלתם].
הוסיפו ושאלוהו עוד,
קנקנין של נכרים,
שמכניסין בהם יין נסך כדי שישתמר בהם, האם אותם קנקנים
אסורין
להשתמש בהם לאחר שרוקנו מהם את היין,
או מותרין?
לא הוה בידיה
[לא היתה בידו תשובה].
עוד שאלוהו: מצינו ששימש משה בעבודת משכן העדות בשבעת ימי המלואים [ויקרא פרק ח']. ועלינו לברר, אילו בגדים לבש כשעבד עבודת המשכן. כי לא מסתבר שלבש בגדי כהן גדול, שהרי באותו זמן ששימש משה, לבש אהרן את בגדי הכהונה. ואף לא מצינו כתוב שלבש משה בגדי כהונה. ומצד שני, לא מסתבר לומר שלבש את בגדי החול שרגיל ללבוש כשיוצא לשוק - כשעבד במקדש, שהרי אין ראוי לעשות כן .
אם כן,
במה
[באיזה סוג בגדים]
שימש משה כל שבעת
ימי המלואים?
לא הוה בידיה
[לא היתה בידו תשובה].
אזל ושאיל בי מדרשא
[הלך מר עוקבא, ושאל את שאלותיהם לחכמים שישבו בבית המדרש].
אמרו ליה
כך:
הלכתא
[הלכה למעשה]:
מתענין לשעות, ו
אף
מתפללין
באותה תענית
תפלת תענית
.
והלכתא: קנקנין של נכרים, לאחר שנים עשר חדש
שעמדו ריקים, ובלי כל שימוש -
מותרין
בלא כל הכשרה. כי טעם היין פג מהכלים לאחר שנים עשר חודש. אבל קודם שעברו על הקנקנים שנים עשר חודש, צריכין עירוי מים שלשה ימים מעת לעת .
ועל השאלה האחרונה:
במה שימש משה כל שבעת ימי המלואים,
ענו לו: משה לא שימש בבגדי כהונה, ואף לא בבגדי חול רגילים, אלא
בחלוק לבן
של פשתן, שנעשה במיוחד לשם כך .
רב כהנא מתני
[שנה] כך: משה שימש
בחלוק לבן שאין לו אימרא
[שאין לו שפה, מכפלת]. כלומר, שהיה תפור כולו באריגה ותפירה אחת, ולא כבגדים רגילים, שתופרים קודם את גוף הבגד לחוד, ואת בתי הידיים [השרוולים] לחוד, ואחר כך מחברים אותם בתפירה, ויוצא שישנם בבגד קפלים נסתרים, שאפשר להסתיר בהם דברים.
והטעם שלבש דווקא בגד שנתפר כך, כדי שלא יחשדוהו שמא הסתיר באותם קפלים מעות קודש המצויים במשכן, כדי לקחתם לעצמו .
לקיים את מה שנאמר [במדבר לב, כב]: "והייתם נקיים מה' ומישראל" . דהיינו, שאדם צריך לדאוג שיהיה נקי מחשד לא רק כלפי הקדוש ברוך הוא, היודע צפונות לב, אלא אף מישראל. ולכן עליו לעשות הכל כדי שלא יהיה חשש כל שהוא שיחשדוהו שנוהג שלא כשורה .
Translation
the
».
Or perhaps
[or perhaps] Rav Huna actually holds that
one fasts for hours,
and one who accepts upon himself a fast for hours is considered to have undertaken a fast and is forbidden to eat and drink.
But
nevertheless,
one who fasts for hours
does not recite the prayer of a fast,
because this fast is not sufficiently significant and stringent for him to recite the Anenu prayer?
Abaye said
to Rav Yosef:
Rav Huna may actually hold
that
one fasts for hours, and
he also holds that
one who fasts for hours
recites the prayer of a fast.
But here it is different
[and the case here differs], in the case of one who slept through his fast,
because there are nighttime hours that he did not accept upon himself from the outset
[for he did not initially accept upon himself that fast for hours at night]. Initially, he accepted upon himself a daytime fast, and only at night did he reconsider and decide to continue fasting.
Mar Ukva
happened to arrive in Ginzak
[he happened to come to a place called “Ginzak”].
They asked him
[the people of the place asked him]:
Does one fast for hours, or does one not fast for hours?
He had no answer
[he had no answer to their question].
They asked him another question:
Jars belonging to gentiles,
into which they put wine that was used for idolatrous libation so that it would be preserved in them—are those jars
forbidden
to use after the wine has been emptied from them,
or are they permitted?
He had no answer
[he had no answer].
They asked him further: We find that Moses performed the service of the Tabernacle during the seven days of the inauguration [Leviticus, chapter 8]. We must clarify what garments he wore when he performed the service of the Tabernacle. It is not plausible that he wore the garments of the High Priest, since at the time Moses served, Aaron wore the priestly garments. Nor do we find it written that Moses wore priestly garments. On the other hand, it is also not plausible to say that he wore ordinary garments, of the type he normally wore when going out to the marketplace, while serving in the Temple, since it is improper to do so .
If so,
in what
[what type of garments]
did Moses serve throughout the seven
days of the inauguration?
He had no answer
[he had no answer].
He went and asked in the beit-midrash
[Mar Ukva went and presented their questions to the Sages sitting in the beit-midrash].
They said to him
as follows:
The halakha is
[the practical halakha]:
One fasts for hours, and
also
recites
during that fast
the prayer of a fast.
And the halakha is: Jars belonging to gentiles, after twelve months
during which they remained empty and unused,
are permitted
without any preparation. The taste of the wine dissipates from the vessels after twelve months. But before twelve months have passed for the jars, they require water immersion for three consecutive days .
And concerning the final question:
What did Moses wear when he served throughout the seven days of the inauguration,
they answered him: Moses served neither in priestly garments nor in ordinary garments, but
in a white tunic
of linen, made especially for this purpose .
Rav Kahana taught
[he taught] as follows: Moses served
in a white tunic without a hem
[without a border or folded hem]. That is, it was sewn entirely as a single woven and stitched garment, unlike ordinary garments, in which the body of the garment is sewn separately, the arm openings [sleeves] separately, and they are then joined by stitching, leaving hidden folds in the garment in which things could be concealed.
The reason he wore specifically a garment sewn in this manner was so that he would not be suspected of having hidden in its folds sacred funds kept in the Tabernacle, in order to take them for himself .
This was in fulfillment of what is stated [Numbers 32:22]: “And you shall be free of guilt before the Lord and before Israel” . That is, a person must ensure that he is free of suspicion not only before the Holy One, blessed be He, who knows the secrets of the heart, but also before Israel. Therefore, he must do everything possible so that there will be no concern whatsoever that people might suspect him of acting improperly .