Text version of this daf: original and translation
Shabbat 16a — the Talmud in English
,  should they not become impure through impurity that touches their backs . , ? As we learned: Earthenware vessels and vessels of natron - their impurity is…
Original text — Shabbat 16a
ותו מקשינן: ומאחר דשוינהו לכלי זכוכית ככלי חרס,
אלא מעתה,
לא ליטמו
מטומאה הנוגעת ב
גבן
[מצידם החיצוני]. כדין כלי חרס, שאין נטמאין אלא אם נכנסה הטומאה לתוכן.
אלמה
, ומדוע לא קיימא לן הכי?
דהתנן: כלי חרס וכלי נתר
[שאופן עשייתן הוא ככלי חרס, אלא שנעשים ממין אדמה לבנה] -
טומאתן שוה
זה לזה.
שניהם
מיטמאין
[מקבלים טומאה],
ו
שניהם
מטמאין
אחרים
מאויריהן
. שאף אם לא נגעה הטומאה, כגון השרץ, בדפנותיהם, אלא היא תלויה בתוך חלל אוירן, הרי הם טמאים.
וכן לאחר שנטמאו כלי החרס וכלי הנתר, אם תלוים אוכלין בתוך אוירם, נטמאים האוכלים מהם, אף על פי שלא נגעו בדפנותיהם. כדכתיב "אשר יפל מהם אל תוכו". ודין זה נתחדש בכלי חרס וכלי נתר בלבד. אבל שאר הכלים אינם נטמאים ואינם מטמאים אלא במגע דפנותיהם בלבד.
ו
כן שוים הם, במה ש
מיטמאין מאחוריהן
. שאם נכנסה טומאה לתוך חלל אחוריהם [שחוקקים להם למטה, בבית מושבם], הרי הם נטמאים. שנחשבים אחורי הכלי כתוכו משום שיש להם בית קיבול . וכל שכן, שמטמאין אחרים מאחוריהם [תוספות] .
אבל,
אין
הם
מיטמאין מגביהם!
כדנפקא לן בחולין כה א, מכלי חרס המוקף צמיד פתיל, שאינו מיטמא באוהל המת. והיינו משום דאינו מיטמא אלא מתוכו. וכיון דהכיסוי חוצץ על תוכו מפני טומאת המת, אינו נטמא. ואף שגבו פתוח לטומאה.
ודוקא לענין קבלת הטומאה בעינן בכלי חרס שיקבל את הטומאה מתוכו. אבל לאחר שנטמא כלי החרס מתוכו, הרי הוא מטמא אחרים אף אם יגעו בגבו.
ו
כן שוים הם, שלשניהם אין טהרה במקוה, אלא
שבירתן
בלבד
מטהרתן!
ואסיק לקושיין: משמע, דוקא
כלי נתר וכלי חרס, הוא דטומאתן שוה
במה שאין מיטמאין מגבן.
אבל מידי אחרינא
ככלי זכוכית,
לא
שוה לכלי חרס בזה. אלא מקבל טומאה אף מגבו. וקשיא לרבי יוחנן וריש לקיש דאמרי "שוינהו רבנן ככלי חרס"!
ומשנינן:
אמרי, כיון
דדמו נמי לכלי מתכות,
ד
הא
כי נשתברו יש להם תקנה
ככלי מתכת, להתיכן ולחזור ולעשותן כלים [מה שאין כן כלי חרס. שאי אפשר לחזור ולעשות מהם כלים] -
שוינהו
רבנן נמי
ככלי
מתכות
, לטמאותם מגבן.
ושוב מקשינן:
אלא מעתה
, שאף דין טומאת כלי מתכות איכא בהו - אם נטמאו ונשברו ופרחה טומאתן, ואחר כך חזר ותיקנם -
יחזרו לטומאתן
ה
ישנה
ככלי מתכות .
דתנן: כלי מתכות
-
פשוטיהם
[שאין להם בית קיבול]
ומקבליהם
[שיש להם בית קיבול]
טמאין
.
ואם
נשברו, טהרו
מטומאתן מאחר שבטל מהם תורת כלי.
ואם לאחר שנטמאו ונשברו
חזר ועשה מהן כלים
-
חזרו לטומאתן
ה
ישנה
. ולקמן מפרש טעמא.
ואילו
גבי
כלי זכוכית
, לא קיימא לן הכי.
דהא
תנן: כלי עץ, וכלי עור, וכלי עצם, וכלי זכוכית
-
פשוטיהן טהורין, ומקבליהן טמאין
. דאיתקש כלי עץ ועור לשק, כדכתיב "מכל כלי עץ או בגד או עור או שק". מה שק מטלטל מלא וריקן [שיש לו בית קיבול], אף כל כלי מכל הכלים האלו אינו מקבל טומאה אלא כשהוא מטלטל מלא וריקן.
וכלי עצם איתקש לעץ ועור, כדכתיב "כל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עזים וכל כלי עץ". ודרשינן מ"כל מעשה עזים", כל הבא מן העזים, לרבות כלים הנעשים מן הקרנים ומן העצמות ומן הטלפים. הילכך כולם אין מטמאין אלא כשיש להם בית קיבול. וטעמא דכלי זכוכית מפרש לקמן.
ואם
נשברו טהרו
משום שבטל מהם תורת כלי.
ואם
חזר ועשה מהן כלים
הרי הם
מקבלין טומאה
, אם יגעו בטומאה
מכאן ולהבא
.
ואסיק לקושיין: משמע, דוקא
מכאן ולהבא, אין
, מקבלים הם טומאה. אבל
למפרע, לא
חוזרת עליהן טומאתן הישנה.
וקשיא, הא שוינהו ככלי מתכות, ומאי שנא כלי זכוכית מכלי מתכות?
ומשנינן:
טומאת כלי זכוכית
, כל עיקרה אינו אלא
מדרבנן
.
ו
גם חזרת
טומאה ישנה
אינה אלא
מדרבנן
. ודוקא בכלי מתכות וכדומה, שנטמאו
בטומאה דאורייתא
קודם שנשברו,
אחיתו בה
הורידו בה
רבנן
שוב את ה
טומאה
דאורייתא הישנה, לאחר שנשברו וחזר ועשאם כלי.
אבל כלי זכוכית, שמדאורייתא אין בהם שום קבלת טומאה, ואף מתחלה קודם שנשברו לא נטמאו אלא
בטומאה דרבנן
,
לא אחיתו לה רבנן
שוב את ה
טומאה
הישנה, לאחר שנשברו ושוב חזר ועשאן כלי.
ושוב מקשינן:
פשוטיהן
של כלי זכוכית,
מיהא, ליטמא
ככלי מתכות!?
ובזה לא מצית לשנויי כדשנינן לעיל גבי טומאה ישנה.
דהא פשוטי כלי מתכות
מ
דאורייתא
בני קבלת טומאה
נינהו
. ומאחר דשוינהו רבנן לכלי זכוכית ככלי מתכות, הרי כל דיני הטומאה דמדאורייתא דאיתא במתכות ליהוו בכלל הך גזירה!?
ומשנינן: מאחר וטומאת כלי זכוכית היא דרבנן ואין שורפין את התרומה והקדשים על טומאה דרבנן [מלבד ו' ספקות דשנינו לעיל] -
עבדי בהו רבנן היכרא
, בינם לבין טומאה דאורייתא, בכך שאינם נטמאין בפשוטיהן.
כי היכי
דיבחינו בהם שאינם טמאים מדאורייתא, ו
לא
יבואו
לשרוף עלייהו תרומה וקדשים
.
Translation
,
should they not become impure through impurity that touches
their
backs
.
,
?
As we learned: Earthenware vessels and vessels of natron
-
their impurity is equal
.
Both
become impure
,
and
both
render
others impure
.
.
.
And
they are likewise equivalent in that
.
. .
,
they do not
become
impure through their outer sides!
.
.
And
they are likewise equivalent in that neither of them can be purified in a mikveh, but
their breaking
alone
purifies them!
And we conclude the objection: It follows that specifically
vessels of natron and earthenware vessels have equal impurity
.
But something else
,
does not
!
:
They said: Since
,
for
when these
break, they can be repaired
-
they also made them equivalent
the Sages
to
,
].
:
,
-
should they return to their
old
impurity
.
-
their flat ones
[which do not have a receptacle]
and their receptacles
[which do have a receptacle]
.
And if
they break, they become pure
.
And if, after they became impure and broke,
-
they return to their
old
.
.
Whereas
with regard to
,
.
For
-
.
.
.
And if
they break, they become pure
.
And if
-
they
,
if they come into contact with impurity
.
And we conclude the objection: It follows that specifically
from that point onward, not
do they receive impurity. But
retroactively, no:
.
?
:
,
is, in its entirety, only
.
And
the return of
old impurity
is also only
.
But specifically with regard to metal vessels and the like, which became impure
with Torah impurity
,
the Sages imposed upon it
they restored to it
the Sages the old
impurity
of Torah origin after they broke and he again made them into a vessel.
.
with
,
the Sages did not impose upon it
again the old
impurity
.
:
flat ones
,
at least, should become impure
!?
.
For the flat ones of metal vessels
are,
by Torah law,
fit to receive impurity;
.
!?
-
,
.
So that
one will recognize through them that they are not impure by Torah law, and
will not
come
.