Zevachim 63a — o Talmud em português

אמר רמי בר חמא: כל כבשי כבשים

[שהם הכבשים הצדדיים שהובילו לכבש של המזבח] היה השיפוע שלהם ביחס של

שלש אמות

אורך

לאמה

גובה.

חוץ מכבשו של מזבח

שעשו את שיפועו יותר נמוך כיון שהיו הכהנים נושאים עליו איברין כבדים ולפיכך עשו את שיפועו נמוך שיהיה נוח לעלות עליו,

שהיה

שיפועו ביחס של אמה גובה ל

שלש אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע בזכרותא

באורך.

[באמה יש ששה טפחים ובכל טפח יש רוחב של שש אצבעות רגילות או ארבע אגודלים. כשהיו משתמשים במידת האגודל למדידת רוחבו של טפח היה זה נקרא שמודדים במידת אצבע של "זכרותא"].

וכך הוא החשבון: בתחילה נכפיל את שלשת האמות והמחצה של האורך בתשע אמות של הגובה ונקבל שלשים ואחד ומחצית האמה. וכשנכפיל את תוספת האצבע בתשע נקבל תשע אצבעות וכשנכפיל את תוספת שליש האצבע בתשע נקבל שלש אצבעות וביחד שתים עשרה אצבעות. וכיון שהמדובר באגודלים, שהם ארבעה בטפח, נמצא שיש בידינו שלשה טפחים שהם חצי אמה.

וכשנצרף את חצי האמה הזאת לשלשים ואחת ומחצית האמה נקבל שלשים ושתיים אמות אורך לעומת תשע אמות גובה!

מתניתין:

המנחות

אע"ג דדינן כקדשי קדשים, וקדשי קדשים נשחטין בצפון דווקא, וקמיצה במנחות הרי היא כשחיטה בזבחים, אפילו הכי

היו נקמצות בכל מקום בעזרה

ולאו דווקא בצד צפון.

ונאכלות לפנים מן הקלעים

בתוך קלעי חצר אהל מועד שבמשכן, וכיוצא בו בבית המקדש בתוך העזרה,

לזכרי כהונה, בכל מאכל

ולאו דווקא צלי כקרבן פסח. זמן אכילתן של המנחות מדאורייתא הוא

ליום ולילה

, וחכמים עשו סייג שיהיה זמן אכילתן בלילה

עד חצות

ותו לא כדי להרחיק את האדם מן העבירה.

גמרא:

אמר רבי אלעזר: מנחה ש

לא קמצה הכהן בעזרה כדינה אלא

קמצה בהיכל

בפנים הרי היא

כשירה, שכן מצינו

שקמיצה כשרה בהיכל

בסילוק בזיכין

של הלבונה מעל שולחן לחם הפנים העומד בהיכל, דסילוק הבזיכין חשיב כקמיצה במנחות, משום דמתיר את לחם הפנים לאכילה כשם שקמיצת הקומץ מתירה את שיירי המנחה לאכילה.

מתיב רבי ירמיה

: אמאי כשרה קמיצה בהיכל, הא תניא בברייתא: כתיב בהבאת קרבן מנחה "והביאה [הזר המביא את הקרבן] אל בני אהרן הכהנים

וקמץ משם

מלא קומצו", וילפינן שמקום הקמיצה הוא

ממקום שרגלי הזר עומדות

דהיינו בעזרה. דברי תנא קמא.

בן בתירא אומר

וילפינן מהאי קרא - "וקמץ משם".

מנין שאם קמץ בשמאל

שאע"ג שהקמיצה אינה כשרה, המנחה לא נפסלה ודינו

שיחזיר ויקמוץ בימין, תלמוד לומר "משם"

-

ממקום שקמץ כבר,

וקא סלקא דעתין דתנא קמא בעזרה דווקא קאמר, ששם מקום דריסת רגלי ישראל, ולמעוטי היכל ואולם שישראל היו אסורין ליכנס שם, והוי תיובתא דרבי אלעזר.

ומשנינן:

איכא דאמרי: הוא,

רבי ירמיה,

מותיב לה, והוא מפרק לה.

ו

איכא דאמרי: אמר ליה רבי יעקב לרבי ירמיה בר תחליפא אסברא לך

הברייתא כדי דלא תקשי לרבי אלעזר.

לא נצרכה

הילפותא ד"משם"

אלא להכשיר כל העזרה כולה

לעבודת הקמיצה ולא תיפוק מיניה דקמיצה בתוך ההיכל פסולה. דלולי קרא

סלקא דעתך אמינא: הואיל ועולה קדשי קדשים ומנחה קדשי קדשים מה עולה טעונה

שחיטתה

צפון אף מנחה טעונה

בקמיצתה, הדומה לשחיטה,

צפון

.

ופרכינן: כיצד סלקא דעתך למילף קמיצת מנחה משחיטת עולה שצריכה להעשות בצפון, הא איכא למיפרך:

מה לעולה שכן

היא מוקטרת

כליל

לה' ואין בה חלק הנאכל מה שאין כן במנחה ששייריה נאכלין!?

ומשנינן: אלא קא סלקא דעתין למילף מנחה

מחטאת

הנשחטת בצפון.

ופרכינן: גם מחטאת לא מצי סלקא דעתך דהא איכא למיפרך:

מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות

שוגגין!?

ומשנינן: אלא סלקא דעתין למילף

מאשם

ששחיטתו בצפון.

ופרכינן: מהא נמי לא סלקא דעתך, שהרי

מה לאשם שכן מיני דמים,

שעבודתו נעשית בדם ועיקר הכפרה בדם היא, וליכא למילף מיניה למנחה שאין מעשיה בדם.

ומשנינן: אלא קא סלקא דעתין דנילף למנחה

מכולהו

קדשי קדשים, מעולה מחטאת ומאשם ונימא דחזר הדין - מה להצד השווה שהן קדשי קדשים וטעונין צפון אף מנחה שהיא קדשי קדשים טעונה צפון.

ופרכינן: אי אפשר למילף מכולהו ד

מה לכולהו שכן מיני דמים

מה שאין כן מנחה.

אלא

דבעל כרחך הא דבעי קרא ד"וקמץ משם" להכשיר כל העזרה לקמיצת מנחה לאו משום דקא סלקא דעתך דמקדשי קדשים ילפינן דבעינן צפון דווקא אלא

איצטריך

קרא משום ד

סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב "והגישה אל המזבח"

ובתר הכי כתיב

"והרים ממנו בקומצו"

וקא סלקא דעתך דנימא

מה הגשה

שנאמרה במנחה שהיה הכהן מוליכה קודם קמיצה ומגיע אותה למזבח, נעשית

בקרן מערבית דרומית

של מזבח

אף קמיצה

תיעשה דווקא

בקרן מערבית דרומית

ולא בשאר העזרה,

קא משמע לן

קרא דכל העזרה כשרה לקמיצה.

אמר רבי יוחנן: שלמים,

שדינן להישחט בעזרה,

ששחטן בהיכל

-

כשרים!

שנאמר: "ושחטו פתח אהל מועד",

ומהא דקרא הכתוב לעזרה "פתח אהל מועד" שמע מינה דאהל מועד הוא העיקר, והעזרה טפל, ומשום הכי מכשרינן היכל לשחיטת שלמים,

ו

סברא היא ד

לא יהא

עזרה שהיא

טפל חמור מן

ההיכל שהוא

העיקר.

מיתיבי: רבי יהודה בן בתירא אומר: מנין שאם הקיפו עובדי כוכבים את כל העזרה

להלחם עליה, ואי אפשר לאכול שם קדשי קדשים

שהכהנים נכנסים להיכל ואוכלין שם קדשי קדשים

ושירי מנחות

[וכשירה אכילתם שם, ואין הבשר נפסל ביוצא משום דגם ההיכל הוא מקום אכילתן - רש"י מנחות ח - ב],

תלמוד לומר "בקדש הקדשים תאכלנו",

לרבות היכל.

ותיקשי:

ואמאי

בעי ריבוייא מקרא להכשיר היכל לאכילת קדשים,

נימא

מדכתיב

"בחצר אהל מועד יאכלנה"

שמעינן דחצר טפל ואהל מועד עיקר, וגם בלי ילפותא נכשיר היכל לאכילת מנחה משום הסברא ד

ולא יהא טפל חמור מן העיקר?!

ומשנינן:

הכי השתא

דאינו דומה כלל דין שחיטה בפנים לדין אכילה בפנים.

התם

בשחיטה

עבודה

היא, וכיון

דאדם עובד במקום רבו

ואין סברא למעט היכל,

אמרינן

לרבות היכל מטעמא ד

לא יהא טפל חמור מן העיקר,

אבל

אכילה

אי לאו קרא לרבויי קא סלקא דעתך דאין אוכלים בפנים משום

דאין אדם אוכל במקום רבו

דאין זה דרך כבוד ומשום הכי קא סלקא דעתך דלענין אכילה לא אמרינן ד

לא יהא טפל חמור מן העיקר,

קא - משמע - לן קרא "בקדש הקדשים" דאוכלים שם.

מתניתין:

חטאת העוף היתה נעשית

הזאתה ומיצוי דמה

על קרן דרומית מערבית

של המזבח.

ובכל מקום

במזבח שהיו מולקים אותה

היתה כשירה

.

מקום מליקתה במזבח הוא בין למעלה מחוט הסיקרא ובין מתחתיו,

אלא

שבהזאת דמה של חטאת העוף נאמר ש

זה היה מקומה

מחוט הסיקרא ולמטה וזה מעכב!

ושלשה דברים היתה אותה קרן

דרומית מערבית

משמשת מלמטה

מחוט הסיקרא,

ושלשה

דברים היתה משמשת קרן זו

מלמעלה

מחוט הסקרא,

ושלשה

דברים היו נעשין בה

מלמעלה

מחוט הסיקרא.

ואלו הן השלשה שנעשו למטה מחוט הסיקרא:

א.

חטאת העוף,

שהיה דם חטאת העוף מוזה על הקרן הדרומית מערבית למטה מחוט הסיקרא.

ב.

והגשות

של המנחות, שלפני הקמיצה היו מגישים את המנחה לאותה קרן למטה מחוט הסיקרא.

ג.

ושירי הדם

של חטאת בהמה הנעשית בחוץ לאחר שניתן מהדם על ארבע הקרנות נשפכים על יסוד קרן זו למטה.

ואלו הן

שלשה

דברים שהיתה משמשת הקרן הזו מחוט הסיקרא

ומלמעלן

: א. ל

ניסוך היין

מפני שהיו בה השיתין למעלה, בראש המזבח, שלתוכם נכנס היין של הנסכים.

ב.

ניסוך המים

בחג הסוכות.

ג.

עולת העוף

שעיקר מקום עבודת מליקתה ומיצוי דמה הוא בקרן דרומית מזרחית. אך כשהיו הרבה כהנים עסוקין בעולות בקרן המזרחית, ולא היה מקום לכהן זה הבא למלוק עולה לעמוד שם בסובב, היה מולקה בקרן דרומית מערבית למעלה.