Versão em texto deste daf: original e tradução
Zevachim 22a — o Talmud em português
Zevachim 22a do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Zevachim 22a
בין
שיש בהן
שיכולים אותם כלים להכיל
רביעית
מים,
בין שאין בהן רביעית
[כי לקידוש ידים ורגלים אין צורך ברביעית מים, לפי שלא נאמר שיעור זה אלא בנטילת ידים],
ובלבד שיהו
אותם כלים
כלי שרת!
ואילו רבי יוסי בר חנינא הצריך שיהא בכיור מים בשיעור כדי שיקדשו ממנו ארבעה אנשים, ובפחות מרביעית לא יתכן לקדש ידיהם ורגליהם של ארבע כהנים?
ומתרצינן:
אמר רב אדא בר אהבה
: בברייתא זו לא מדובר בשיעור של הכיור עצמו, ובאמת בכיור עצמו צריך להיות בו שיעור הראוי לארבעה כהנים. אלא הנידון
בקודח
דופנו של כיור, ותוחב
בתוכו
של הדופן כלי קטן, ויוצאים המים מהכיור אל הכלי הקטן שבדופן הכיור, וממנו מקדשים את ידיהם ורגליהם של הכהנים. וכלי זה אין צורך שיכיל אפילו לא שיעור רביעית .
ומקשינן על מה ששנינו בברייתא שכל כלי שרת ראויין לקדש מהם,
והא
"
ממנו
" [מן הכיור]
אמר רחמנא?!
ומתרצינן: כיון שנאמר פסוק נוסף "ובקרבתם אל המזבח
ירחצו
", לאחר שכבר נאמר "ורחצו ממנו", דרשינן שבא
לרבות
כל
כלי שרת!
ומקשינן:
אי הכי
, שפסוק זה מלמד ש"ממנו" לאו דוקא,
כלי חול נמי
יוכשרו לקדש מהם?
ומשנינן:
אמר אביי: כלי חול לא מצית אמרת
שיהיו כשרים לקידוש. כי יש מקור לפוסלן
מקל וחומר מכנו
של הכיור -
ומה כנו
של הכיור,
שנמשח עמו
ונתקדש במשיחתו כמו הכיור,
אינו מקדש
ידים ורגלים.
כלי חול, שאינו נמשח עמו, אינו דין שאינו מקדש?!
ומבארת הגמרא:
וכנו
גופיה
מנלן
שאינו מקדש?
דתניא: רבי יהודה אומר, יכול יהא כנו מקדש כדרך שהכיור מקדש? תלמוד לומר
"
ועשית כיור נחושת וכנו נחשת
". רק
ל
עשיית הכן מ
נחשת הקשתיו
את הכן לכיור,
ולא לדבר אחר!
שהרי אם היה הפסוק מקיש את הכיור לכנו לכל דיניו, לא היה צריך לומר "נחשת" בכנו, שהרי דין זה היה נלמד מהיקש. ובהכרח מכך שחזר הכתוב וכתב גם בכנו של הכיור "נחשת", הוא בא להשמיענו שרק לדין נחשת הושוו הכיור וכנו, ולא הוקשו ביניהם בדיני "היקש"! [ומה שאמרו "לנחשת הקשתיו", משמעותו "לנחשת דימיתיו"].
אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא
: אי אפשר ללמוד קל וחומר מכנו של הכיור לכלי חול, כי יש לפרוך:
מה לכנו
שפסול לקדש ממנו, משום
שאין
הוא
עשוי
כדי להכיל מים
לתוכו
, אלא רק לשמש כבסיס לכיור.
תאמר בכלי חול, שעשוי
להכיל מים
לתוכו
, ואם כן, יתכן שאפשר לקדש בהם?!
ומשנינן:
אלא
המקור לפסול קידוש בכלי חול נלמד מהכתוב "ורחצו
ממנו
" -
למעוטי כלי חול!
ומקשינן:
אי הכי
, ש"ממנו" מיעוט הוא, נמעט
כלי שרת נמי
, ולא יהיה קידוש ידים ורגלים כשר אלא מהכיור?
ומשנינן:
הא רבי רחמנא
שאר כלים, במה שנכתב "
ירחצו
", ודרשו שהוא מקרא מיותר המלמד ש"ממנו" לאו דוקא.
ועדין מקשינן:
ומה ראית
לרבות כלי שרת מהפסוק המיותר "ירחצו", ולמעט כלי חול מ"ממנו"? ומשנינן:
זה
, כלי שרת,
טעון משיחה כמוהו
של הכיור.
וזה
, כלי חול,
אין טעון משיחה כמוהו!
אמר ריש לקיש: כל
דבר
המשלים
בהצטרפותו
למי מקוה
להשלימם לשיעור של ארבעים סאה, שהוא השיעור של מקוה הראוי לטבול בו, הרי הוא
משלים למי כיור
שיהיה בהם השיעור הנדרש בהם, כדי קידוש ידים ורגלים לארבעה כהנים. אבל
לרביעית
מים הדרושים לנטילת ידים,
אינו משלים
כל דבר הראוי להשלים למי מקוה.
והוינן בה: כלל זה שקבע ריש לקיש, שיש דבר המשלים למי כיור ואינו משלים לנטילת ידים -
למעוטי מאי? אילימא
שכוונתו היא
למעוטי טיט הנדוק
, שהוא טיט רך מאד עד שניתן להריקו מכלי לכלי, והוא משלים לארבעים סאה של מקוה ואינו משלים לרביעית מים לנטילת ידים. הרי יקשה, ממה נפשך:
היכי דמי?
אי
מדובר בטיט שאינו עבה, אלא הוא דק כל כך עד
דפרה
יכולה להיות
שוחה ושותה ממנו
, הרי
אפילו לרביעית נמי
מצטרף, כי כל מים שלא נפסלו לשתיית בהמה, הרי הם כשרים לנטילת ידים.
ואי אין פרה שוחה ושותה ממנו
משום שהוא טיט עבה, אם כן, הרי
אפילו למקוה נמי אין משלים
, שהרי אין זה "טיט הנדוק"?!
אלא, למעוטי יבחושין אדומין
, שהם כמין יתושין הנבראים והגדלים במים, שהם משלימים את מי המקוה לארבעים סאה, אך אינם משלימים לרביעית מים לנטילת ידים.
ומקשינן: אם הכוונה ליבחושין אדומין, למה אמר ריש לקיש "כל המשלים למי מקוה"? והרי
אפילו
היו כל הארבעים סאה עשויים מאותם יבחושין כשהן
בעינייהו
[ולא בתערובת עם מי המקוה],
נמי
כשרה אותה המקוה לטבול בה!
דהא תניא: רבי שמעון בן גמליאל אומר, כל
דבר
שתחילת ברייתו מן המים
[בהיותו במים],
מטבילין בו
. ויבחושין אדומין תחילת ברייתן היא בהיותן במים.
ואמר רב יצחק בר אבדימי מטבילין בעינו של דג!
והיינו בשומן עינו של דג גדול, משום שתחילת ברייתו של דג היא במים. ואם כן יקשה, אם כוונת ריש לקיש לדין יבחושין, למה הכשירם רק בהשלמתם למי מקוה, ולא בטבילה בהן עצמן?
אלא, אמר רב פפא
: למעוטי
נתן סאה
של מי פירות, שאינם ראויים לטבילה בהם, לתוך מקוה שיש בה ארבעים סאה מים ראויים לטבילה,
ונטל סאה
מתוך אותם ארבעים ואחת סאין, שביחס לדין טבילה במקוה כשירה אותה המקוה לטבול בה, על אף שעתה מעורבים במים חלק קטן של מי פירות. כי משנפלה הסאה של מי הפירות למקוה שיש בה ארבעים סאה מים הכשרים לטבילה, בטלה אותה סאה של מי פירות בהם. ולכן היא יכולה להשלים לארבעים סאה כשניטלה הסאה הארבעים ואחת מהמקוה.
דתנן
במסכת מקוואות:
מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות, נתן סאה
ממי פירות לתוך מי המקוה,
ונטל סאה
מהמים המעורבים במי הפירות,
הרי זה כשר
לטבול בארבעים הסאה הנותרים. על אף שמי הפירות שהתערבו בהם מקודם, משלימים עתה את מי המקוה לארבעים סאה.
ואמר רב יהודה בר שילא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן
: יכולים לערב מי פירות במקוה על ידי נתינת סאה ונטילת סאה
עד רובו
[והיינו במקוה שיש בה ארבעים סאה - עד עשרים סאה מי פירות!].
ובאופן זה בא ריש לקיש למעט ולומר, שברביעית מים של נטילת ידים הדין שונה. שאם היתה רביעית מים, והוסיפו לה רובע - רביעית של מי פירות, ולאחר מכן הוציאו מהתערובת רובע - רביעית ונשארה רביעית מים, נמצא שמי הפירות משלימים את המים לרביעית, וכאן הדין הוא שאין נוטלים ידים ברביעית מים זאת.
אמר רב פפא: אם קדח בו
, בדופנו של מקוה שיש בה מ' סאה, מקום שנמשכו אליו מי המקוה, אפילו בשיעור קטן של
רביעית
מים בלבד, וניתקו רביעית המים שבאותו מקום ממי המקוה ואינם מחוברים אליהם עוד -
מטבילין בו מחטין וצינוריות
לטהרם מטומאת כלים, על אף שעתה יש באותו מקום רק רביעית מים,
הואיל ומהכשירא דמקוה אתיא!
אמר רבי ירמיה אמר ריש לקיש: מי מקוה
, אפילו אותם שאינם מים חיים הנובעין ממעיין,
כשירים למי כיור!
ומקשינן:
למימרא, דלא מים חיים נינהו
ואף על פי כן הם כשרים להיות מי - כיור?
והתניא
, "והקרב והכרעים ירחץ במים", ודרשינן:
במים
-
ולא ביין
.
במים
-
ולא במזוג!
שמזיגת חלק אחד יין בשני חלקי מים נותנת למזיגה המעורבת כולה שם יין, ונמצא שאינו רוחץ את הקרב והכרעיים במים אלא ביין.
ומאידך דרשינן:
במים
-
לרבות שאר מים, וקל וחומר למי כיור!
והיינו, מים הראויים למי כיור, כשרים לרחוץ בהם את הקרב והכרעים.
ודייקינן:
מאי
"
קל וחומר למי כיור
"?
לאו, דמים חיים נינהו
, ולכן עשו בהם קל וחומר משאר מים שהם כשרים, ומשמע שמי כיור צריכים להיות מים חיים מהמעיין!?
ודחינן:
לא
. אין הקל וחומר משום שרק מי מעיין ראויין למי כיור. אלא משום
דקדשי
, כי מי כיור ממש התקדשו בקדושת כלי שרת של הכיור, ובודאי הם ראויים לרחוץ בהם את הקרב והכרעיים, מקל וחומר ממים שאינם מקודשים.
ומקשינן:
ו
כי מים
קדישי, מעליותא היא
לגבי רחיצת הקרב והכרעיים!?
והא תנא דבי שמואל
בהאי ברייתא, לאחר שהתרבו כל מים: יכול שאני מרבה אף מי - תותים? תלמוד לומר "מים", ודרשינן:
מים שאין להם שם לווי
, הם המים שהוכשרו לרחוץ בהם, יצאו מי תותים, לפי שיש להם שם לווי!