Versão em texto deste daf: original e tradução
Zevachim 15b — o Talmud em português
Zevachim 15b do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Zevachim 15b
צריך
שוב
לאמטוייה
למזבח, ונמצא שההולכה השניה היא עבודת הולכה כאילו היתה הולכה ראשונה, ולפיכך פסלה בה הולכת זר.
אמר ליה רבינא לרב אשי: הכי אמר רב ירמיה מדיפתי: הא
ד"
צריך לאמטוייה
" מחשיב להולכה השניה כהולכה גמורה להפסל בזר,
מחלוקת רבי אלעזר ורבנן
היא.
דתנן, רבי אלעזר אומר: המהלך במקום שצריך להלך, מחשבה
פסולה
פוסלת
בו. אך אם מהלך ב
מקום שאין צריך להלך, אין מחשבה פוסלת!
ואמר רבא
בהסבר מחלוקתם של תנא קמא ורבי אלעזר:
הכל מודים
שאם
קבלו
לדם
בחוץ והכניסו בפנים
, שהיתה קבלת הדם מן המזבח ולהלן, ואחר כך הוליכו לכוון המזבח,
זהו הילוך שצריך להלך
, ולפיכך לדברי הכל מחשבה פוסלת בו.
וכן הכל מודים שאם
קבלו בפנים והוציאו לחוץ
, שקבלת הדם היתה לצד המזבח והוליכו לכוון המרוחק מהמזבח,
זהו הילוך שאין צריך להלך
, ולכן לדברי הכל אין מחשבה פוסלת בו.
לא נחלקו אלא כשהכניסו
בתחילה לכוון המזבח ,
וחזר והוציאו
והרחיקו מהמזבח,
וחזר והכניסו
לכוון המזבח, ובאותה הולכה אחרונה נחלקו אם אפשר לחשב בה מחשבה פסולה -
מר
, תנא קמא,
סבר
שגם הולכה אחרונה דינה כהולכה, כי
הא צריך לאמטוייה
ממקום שהרחיקו, ולפיכך אף שכבר נעשתה ההולכה הראשונה, אפשר לחשב באחרונה.
ומר
, רבי אלעזר,
סבר
, כיון שהילוך זה הוא מיותר, שהרי אם לא חזר והרחיקו לא היה צורך בו, לפיכך אי אפשר לחשב בו, כי
לאו כהילוך הצריך לעבודה דמי
.
איתיביה אביי
לרבינא: הרי שנינו,
רבי אלעזר אומר: המהלך
ב
מקום שצריך להלך, מחשבה פוסלת, כיצד? קבלו בחוץ והכניסו לפנים, זהו הילוך שצריך להלך
.
קבלו בפנים והוציאו לחוץ, זהו הילוך שאין צריך לילך
.
חזר והכניסו, הילוך שצריך להלך הוא!
ואיך אמרת שרבי אלעזר חולק וסובר שההילוך האחרון נחשב כהילוך שאין צריך להלך!?
אמר ליה
רבינא לרב אשי: אמנם מסברא אמרתי שלדעת רבי אלעזר אין מחשבה פוסלת בהילוך השני כי אינו נחשב הילוך לצורך עבודה, אולם
אי תניא
במפורש שרבי אלעזר מודה בהילוך אחרון לתנא קמא,
תניא
, ואין מחלוקת ביניהם. ורבי אלעזר לא בא אלא לחלוק על אביו, רבי שמעון, שאמר הולכה אינה עבודה ואין מחשבה פוסלת בה, וקא משמע לן רבי אלעזר שמחשבה פוסלת בהילוך במקום שצריך להלך, ואפילו בהוליך והרחיק וחזר והוליך!
הדרן עלך פרק כל הזבחים
--- title: "חברותא - זבחים — פרק שני - כל הזבחים שקבלו דמן" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02366.html#HtmpReportNum0001L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0001L5" --- פרק שני - כל הזבחים שקבלו דמן
Оригинал главы פרק שני - כל הזבחים שקבלו דמן
מתניתין:
כל הזבחים שקבל דמן
אחד מהפסולים לעבודה , כמו
זר
, או
אונן
או
טבול יום
שטבל ועדיין חסר הערב - שמש לטהרתו, או
מחוסר כיפורים
, כגון זב ומצורע שכבר טבלו, והעריב שמשן, אלא שעדיין לא הביאו את קרבנות כפרתם,
וכן
מחוסר בגדים
, דהיינו כהן גדול ששימש בפחות משמונה בגדים או כהן הדיוט ששימש בפחות מארבעה בגדים, וכן כהן
שלא רחץ ידים ורגלים
מן הכיור בבואו שחרית לעבוד.
או שהיה הכהן
ערל
או
טמא
, וכן כהן שקיבל את הדם בהיותו
יושב
ולא עומד, או בהיותו
עומד על גבי כלים
ולא על גבי רצפת המקדש,
וכן אם עבד כשהוא עומד
על גבי בהמה
או
על גבי רגלי חבירו
, ונמצא שהיתה חציצה בין רגלו של הכהן לרצפת המקדש -
פסל
את הזבח!
וכן אם קיבל את הדם כשהוא מחזיק בכלי
ב
יד
שמאל
-
פסל
את הקרבן!
רבי שמעון מכשיר
אם התקבל הדם בשמאל!
גמרא:
זר
-
מנלן
שהוא פוסל בעבודתו?
דתני לוי
: נאמרה בפרשת אמור אזהרה לכהנים שלא יעבדו את עבודת הקרבנות כשהם טמאים: "
דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל
, ולא יחללו את שם קדשי. כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים - ונכרתה הנפש ההיא!"
ודנה הגמרא בלשון הכתוב קדשי "בני ישראל", האי "
בני ישראל
",
למעוטי מאי?
אילימא למעוטי
"בנות ישראל", וללמד שלא הוזהרו הכהנים הטמאים מלהקריב קרבן
נשים
,
הרי לא יתכן לפרש כן. כי קשה, איך עצם הקרבן בא בטומאה? והרי אף אם לא נאסרה ההקרבה לכהן, עדיין קשה, וכי
קרבן נשים, בטומאה קרב?
והרי אין כח בקרבן נשים לדחות את הטומאה?
אלא
, לא בא הכתוב "בני ישראל" אלא למעוטי קרבן
עובדי כוכבים
. שאם שלח עובד כוכבים קרבן עולה, יכול אפילו כהן טמא להקריבה.
ומקשינן:
השתא ציץ
, שנושא הכהן הגדול על מצחו, והוא מרצה בקרבנות ישראל על הדם שנטמא ונזרק בשוגג, וכן על החלב שנטמא שאפשר לזרוק את הדם, אולם הוא
לא מרצה
על קרבן עובד כוכבים,
דאמר מר
: דם שנטמא וזרקו, אם זרקו בשוגג הורצה ואם זרקו במזיד לא הורצה, אך
בעובדי כוכבים
שנטמא דם קרבנם וזרקו הכהן על המזבח הרי
בין
זרקו
בשוגג ובין במזיד לא הורצה
, ואם כן כיצד תעלה על דעתך ש
בטומאה
של הכהן הוא
קרב?
והרי כהן טמא אינו יכול להקריב אפילו קרבן של ישראל וכל שכן שלא יוכל להקריב קרבן עובד כוכבים, שהתמעט אפילו מריצוי ציץ?
ומתרצינן:
אלא
, מהכא ילפינן -
הכי קאמר
קרא "דבר אל אהרן ואל בניו לאמר:
וינזרו
שיתרחקו הכהנים כשהם טמאים
מקדשי
, מכל הקדשים! ואף
בני ישראל
י?נ?ז?רו? מהקדשים, שלא יעבדו בהם.
ולא יחללו
אותם בעבודתם בהם" ומכאן למדנו שעבודת הזר מחללת את הקרבן.
דבי רבי ישמעאל תנא
מקור אחר לפסול עבודת זר:
אתיא בקל וחומר מבעל מום
שפוסל את הקרבן בעבודתו -
ומה בעל מום
הקל,
שאוכל
קדשי קדשים, בכל זאת
אם עבד חילל
.