Versão em texto deste daf: original e tradução
Zevachim 12b — o Talmud em português
Zevachim 12b do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Zevachim 12b
ו
כן
שמע מינה
כי
יש
תורת
דיחוי
אפילו
ב
קדושת
דמים
.
שהרי כאן אין הקרבן מתקדש בקדושת הגוף להקרבה, כי אי אפשר להקריב חצי בהמה, ולא חלה בו אלא קדושת הגוף לדמים, שחייב למכור את הבהמה ולהביא בדמיה קרבן, ובכל זאת נחשב דחוי, ונדחית הבהמה לעולם, גם כשתהיה ראויה להקרבה לאחר שלוקח את המחצית השניה ומקדיש אותה.
אמר עולא אמר רבי יוחנן
: מי ש
אכל חלב
בשגגה,
והפריש קרבן
חטאת,
ו
לפני שהקריבו הוא
המיר דת
, ושוב אינו ראוי להקריבו, ונמצא שנדחה הקרבן מהקרבה עקב הפסול של בעליו,
ו
לאחר מכן
חזר בו
מההמרה ונהיה ראוי להקריבו, הקרבן פסול, כי
הואיל ונדחה
מהקרבה בזמן שהיו הבעלים מומר -
ידחה
לעולם!
איתמר נמי, אמר רבי ירמיה אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: אכל חלב, והפריש קרבן
חטאת,
ונשתטה
, ונפסל משום כך להקרבה [כי אין לשוטה כפרה בקרבן, שהרי אינו יכול להקריבו "לרצונו"],
וחזר ונשתפה
, הקרבן פסול, כי
הואיל ונדחה
הקרבן מהקרבה בשעה שהיה בעליו שוטה -
ידחה
לעולם!
וצריכי
, הוצרך רבי יוחנן לומר שני דינים אלו, גם במומר וגם בשוטה, כי יש חידוש נפרד בכל אחד מהם:
דאי אשמעינן קמייתא
בלבד, לגבי מומר, הוה אמינא כי הטעם שנדחה קרבנו של מומר לעולם, הוא רק
משום דהוא דחי נפשיה בידים
.
אבל הכא
, בשוטה,
דממילא אידחי
, אימא כישן
דמי
. וכשם שכל אדם הישן בלילה אין קרבנו נדחה, גם קרבן שוטה לא יחשב דחוי, קא משמע לן ששוטה אינו כישן, אלא כיון שהשתטה, הוא דחוי מהקרבה, ולכן גם קרבנו נדחה לעולם.
ואי אשמעינן הכא
, שקרבן שוטה נדחה לעולם, הוה אמינא דוקא קרבן שוטה נדחה
משום דאין בידו
של השוטה
לחזור
ולהבריא את עצמו.
אבל הכא
במומר,
דיש בידו לחזור, אימא לא
יחשב דיחויו דיחוי, קא משמע לן שאפילו מומר נחשב דחוי, ולפיכך
צריכא
ליה לרבי יוחנן להשמיע בשני דינים אלו שאם נדחה - ידחה לעולם.
בעי רבי ירמיה
: מי ש
אכל חלב והפריש קרבן
חטאת.
ו
לפני שהקריבו
הורו בית הדין
הגדול שבירושלים [בטעות]
שחלב
מסויים, כגון חלב הקיבה,
מותר
באכילה [משום שסברו שהוא שומן ולא חלב], ונדחה הקרבן מהקרבה, כי לאור הוראת בית הדין הגדול אין מביאים קרבן חטאת על אכילת חלב שכזה,
וחזרו בהן
בית הדין מטעותן,
מהו?
מי הוי דיחוי
, שהרי בשעה שהורו בטעות שחלב מותר נדחה הקרבן, כי אילו היה אוכל את החלב בשעה זו על פי הוראת בי"ד היה פטור מקרבן יחיד, אף אם יתברר שבי"ד טעו, ונמצא שאינו חייב קרבן.
או לא הוי דיחוי
, שהרי לא היה חסרון לא בבעל הקרבן ולא בקרבן עצמו, כי אכלו קודם שהתירו בי"ד, והפריש קרבנו כדין, אלא שעברה עליו שעה שלא יכלו להקריבו בגלל טעות הבי"ד, אך אין שעה זו גורמת לדחותו אלא אם כן היה זמן פטור בין הפרשת הקרבן להבאתו.
אמר ליה ההוא סבא
לרבי ירמיה:
כי פתח רבי יוחנן
את דבריו
ב
דיני
דחויין, מהא
, מהלכה זו שהמפריש חטאת חלב והורו בית דין שחלב מותר,
פתח
, ואמר שדיחוי זה הוא דיחוי גדול יותר מדיחוי של מומר ושוטה!
ומבארת הגמרא:
מאי טעמא
דיחוי זה חמור משאר הדיחויים?
התם
, במומר ובשוטה, רק
גברא אידחי
מהקרבה, אבל
קרבן
חטאת חלב בכללו,
לא אידחי
, שהרי מי שאינו מומר או שוטה יכולים להקריבו. אבל
הכא
, כשהורו בית דין שחלב מותר, עצם
קרבן
חטאת חלב
נמי אידחי
בכללו, שאין זה דיחוי המתייחס לאדם מסוים או לקרבן מסוים בלבד, אלא שתורת חטאת חלב נעקרה כולה בזמן הוראת בית דין, ולכן נחשב לדיחוי גדול הפוסל את הקרבן.
שנינו במשנה:
אמר שמעון בן עזאי, מקובלני מפי שבעים ושנים זקן
שכל הזבחים הנאכלין שנזבחו שלא לשמן כשרין, אלא שלא עלו לבעלים משום חובה חוץ מן הפסח והחטאת.
ומבארת הגמרא:
למה לי למתנא שבעים ושנים
"
זקן
" ולא "זקנים"? להשמיענו
דכולהו, בחדא (שיטתא) שעתא הוו קיימי
, שישבו בישיבה אחת והחליטו על כך כאחד.
שנינו במשנה:
לא הוסיף בן עזאי אלא העולה
.
אמר רב הונא: מאי טעמא דבן עזאי?
משום שנאמר "
עולה הוא אשה ריח ניחוח לה
'", ודרשינן "
היא
" -
לשמה כשרה, שלא לשמה פסולה!
ומקשינן: אם כן,
אשם נמי כתיב ביה
"
הוא
", ונדרוש מכך שאם עשאו שלא לשמו פסול?
ומתרצינן:
ההוא
"הוא",
לאחר הקטרת אימורים הוא דכתיב
. שאז לא חל בו פסול, כי אפילו אם לא יקטיר אימוריו כלל, גם יהיה הקרבן כשר.
ופרכינן:
האי
"הוא" שנאמר בעולה,
נמי, לאחר הקטרת אימורים הוא דכתיב
, וכיצד למדו ממנו לפסול?
ומתרצינן:
תרי
"
הוא
"
כתיב
בעולה, ומה"הוא" השני דרשו שאם אינו ענין לאחר הקטרת אימורים תנהו ענין לפניהם, לפסול את העבודות שנעשו בעולה שלא לשמה.
ועדיין מקשינן:
גבי אשם נמי תרי
"
הוא
"
כתיבי
, ולמה לא דרשו את ה"הוא" השני כמו בעולה, שבא ללמד ב"אם - אינו - ענין" שאשם שנשחט שלא לשמו פסול?
אלא
, אין הדרשא מיתור "הוא" השני שנאמר לאחר הקטרת אימורים ו
בן עזאי בקל וחומר
מחטאת
מייתי לה
לפסול עולה שנשחטה שלא לשמה, וכך למד:
ומה חטאת
, שיש בה קולא,
שאינה
מוקטרת
כליל
על המזבח, אם
שחטה שלא לשמה
הרי היא
פסולה
.
עולה
, שהיא חמורה הימנה בכך
שהיא
מוקטרת
כליל, לא כל שכן
ששחיטה שלא לשמה תפסול בה!
ואם תפרוך,
מה לחטאת, שכן
יש בה מצד אחר חומרא שאין בעולה, שחטאת
מכפרת
ואילו עולה אינה מכפרת -
פסח יוכיח
, שאינו מכפר, ובכל זאת שחיטה שלא לשמה פוסלת בו.
ואם תטען על כך:
מה לפסח, שכן זמנו קבוע
, ואי אפשר להוכיח ממנו לפסול עולה, שאין זמנה קבוע -
חטאת תוכיח
, שאין זמנה קבוע ובכל זאת שלא לשמה פוסל בה.
וחזר הדין, לא ראי זה כראי זה, ולא ראי זה כראי זה
.
הצד השוה שבהן שהן קדשים, ושחטן שלא לשמן פסול
.
אף אני אביא עולה, שהיא קדשים, ושחטה שלא לשמה פסולה!
ומקשינן:
מה להצד השוה שבהן, שיש בהן צד כרת
, שהמבטל מצות קרבן פסח חייב כרת, וחטאת באה על שגגת כרת, תאמר בעולה, שאין בה צד כרת?