Yomá 61a — o Talmud em português

ומשנינן:

בקטורת לא קא מיירי

התנא של המשנה, אלא בדיני ההזאות עצמן, ולעולם צריך לחזור ולחפון ולהקטיר את הק טורת.

אמר עולא: שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר

לפני ולפנים,

לא עשה ולא כלום

, שהרי שחיטת השעיר שנויה אחר מתן דמו של פר לפני ולפנים, והרי היא מעכבתו.

תנן

במשנתנו:

הקדים דם השעיר לדם הפר

. וקא סלקא דעתיה דהגמרא לפרש: הקדים מתנות השעיר לפני ולפנים למתנות דם הפר -

יחזור ויזה מדם השעיר אחר דם הפר

.

ואם איתא

לדברי עולא, הרי כיון ששחט את השעיר קודם שהזה מדם הפר,

יחזור

וישחוט מבעי ליה

לתנא לומר, [ראה הערה ].

תרגמא עולא

למשנתנו:

במתנות

של שעיר ושל פר

שבהיכל

, ובהם הקדים מתן דם שעיר למתן דם הפר, אבל השעיר נשחט אחר המתנות שלפני ולפנים.

וכן אמר רב אפס: במתנות שבהיכל

.

שנינו במשנה: אם עד שלא גמר את המתנות שבפנים נשפך הדם, יביא דם אחר ויחזור בתחילה מבפנים,

וכן בהיכל וכן במזבח

הזהב שכולן כפרה בפני עצמן:

תנו רבנן

: טמא שנכנס למקדש, או שאירעה לו טומאה בהיותו במקדש ושהה כדי שיעור השתחואה, הרי זה חייב קרבן עולה ויורד אם היתה לו ידיעה בתחילה [שידע שנטמא] וידיעה בסוף, ואילו בשעת העבירה נעלמה ממנו הטומאה.

היתה לו ידיעה בתחילה ולא בסוף, אע"פ שאינו יודע שחטא יש לו לדאוג, שהרי אף השוגגין צריכין כפרה לכשידעו, הרי שאף קודם ידיעה ענושים הם; והזאות דמי הפר מכפרות לכהנים ודמי השעיר מכפרות לישראל - עם יום הכפורים עצמו - ומגינות מן היסורין, עד שיוודע להם ויתכפרו בקרבנם [שבועות ב א, וברש"י].

וזה הוא שאמר הכתוב בסוף פרשת עבודת יום הכפורים: וכפר את מקדש הקודש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר (\290):

וכפר

בהזאות דם הפר והשעיר

את מקדש הקודש: זה לפני ולפנים

, "על טומאה שאירעה לפני ולפנים אם [או] נכנס אדם שם בטומאה" [רש"י].

ואת

"אהל מועד

":

זה

טומאה שב

היכל

: ואת ה

"מזבח" כמשמעו

, על מי שעבד בטומאה במזבח בלא חיוב מקדש, כגון נטמא במקדש ועבד בלא שהייה, דאין כאן טומאת מקדש, דהיכא דנטמא בעזרה קיימא לן בשבועות הלכה למשה מסיני דלא מחייב עד שישהה כדי השתחוואה, [לשון רש"י חולין קלא ב, וראה בהערה ].

"יכפר" אלו

טומאות שב

עזרות

, על טומאה שאירעה בעזרה [רש"י חולין].

ומי הם המתכפרים על טומאת מקדש וקדשיו בדמי הפר והשעיר [ראה הערה ]:

ועל ה

"הכהנים" כמשמען

ששגגו ונכנסו טמאים לעזרה; ועל כל

"עם הקהל" אלו ישראל; "יכפר" אלו הלויים

, [דלאו "עם" מיקרו, והכא "עם הקהל" כתיב, גבו"א].

הרי ש

הושוו כולן

בהאי "יכפר" השני [רש"י] - כהנים לויים וישראלים

לכפרה אחת

, ובאיזה כפרה הושוו, שהרי אי אתה יכול לומר בכפרת דמי הפר והשעיר, כי הפר מכפר על הכהנים, והשעיר על לויים וישראלים -

הוי אומר:

שכולן מתכפרין ב

וידוי של

שעיר המשתלח בשאר עבירות, דברי רבי יהודה

.

רבי שמעון אומר

: לא הושוו כהנים לויים וישראלים בכפרה על שאר העבירות -

אלא:

כשם שדם השעיר הנעשה בפנים

שאין בו וידוי

מכפר על ישראל בטומאת מקדש וקדשיו, כך דם הפר

לבדו בלא הוידוי שעליו

מכפר על הכהנים בטומאת מקדש וקדשיו;

ונשאר וידוי הפר כדי לכפר על דבר אחר -

וכשם שוידוי של שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות, כך וידוי של פר מכפר על הכהנים בשאר עבירות

.

תנו רבנן

: כתיב: "וכלה מכפר את הקודש, ואת אהל מועד, ואת המזבח":

"וכלה מכפר את הקודש

" -

זה

הזאות ש

לפני ולפנים

בין הבדים.

"ואת

אהל מועד

" -

זה

הזאות שב

היכל

לפני הפרוכת.

"ואת ה

מזבח

" -

כמשמעו

. הזאות שעל מזבח הזהב.

ולמה נאמר "את" בכל אחד מהם [ריטב"א], הרי זה

מלמד: שכולן כפרה כפרה בפני עצמן; מכאן אמרו

, שאם נשפך הדם אחר כפרה אחת אין צריך לחזור ולשנותה, וכדמפרש ואזיל:

א.

נתן מקצת מתנות שבפנים

[לפני ולפנים]

ונשפך הדם, יביא דם אחר ויתחיל בתחילה במתנות שבפנים; רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: אינו מתחיל אלא ממקום שפסק

.

ב.

גמר את המתנות שבפנים, ונשפך הדם, יביא דם אחר ויתחיל בתחילה במתנות שבהיכל

לפני הפרוכת, ואינו צריך לחזור ולהזות לפני ולפנים, הואיל וכולן כפרה כפרה בפני עצמן.

ג.

נתן מקצת מתנות שבהיכל ונשפך הדם, יביא דם אחר ויתחיל בתחילה בהיכל; רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: ממקום שפסק

משם

הוא מתחיל

.

ד.

גמר מתנות שבהיכל ונשפך הדם, יביא דם אחר, ויתחיל בתחילה במתנות המזבח

, ואין צריך לחזור על הכפרות שכבר עשה, שהרי כולן כפרה כפרה בפני עצמן.

ה.

נתן מקצת מתנות שבמזבח, ונשפך הדם, יביא דם אחר ויתחיל בתחילה במתנות המזבח

, ואין צריך לחזור על המתנות שלפני ולפנים ולא על המתנות שבהיכל.

רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: ממקום שפסק

משם

הוא מתחיל

.

ו.

גמר מתנות שבמזבח ונשפך הדם, דברי הכל

שפיכת שיריים

לא מעכבי

.

אמר רבי יוחנן: ושניהם

, רבי מאיר, ורבי אלעזר ורבי שמעון, שנחלקו אם חוזר ועושה מתחילת הכפרה, או ממקום שפסק הוא מתחיל -

מקרא אחד דרשו

:

דכתיב: וכפר אהרן על קרנותיו - של מזבח הפנימי -

"מדם חטאת הכפורים אחת בשנה"

יכפר עליו לדורותיכם.

רבי מאיר סבר: "חטאת" אחת

[בהמה אחת]

אמרתי לך

להתכפר כל כפרה,

ולא שתי חטאות

[שתי בהמות] לכפרה אחת, ולפיכך עושה כל הכפרה מהבהמה השניה.

רבי אלעזר ורבי שמעון סברי: "חטוי" אחד

[הזאה אחת]

אמרתי לך

במקום אחד,

ולא שני חטויין

, לא ישנה הזאה שני פעמים, אלא את המשך ההזאה בלבד יעשה מהבהמה השניה.

מצורע שנתרפא מצרעתו, אחר שהביא לטהרתו שתי צפרים ועץ ארז ואזוב ושני תולעת, ושחט הכהן את הציפור האחת מן הצפרים, והטביל את חברתה עם הארז והתולעת בדמה של הציפור השחוטה, והזה על המצורע שבע פעמים וגילחו והטבילו -

הרי זה סופר לו שבעה ימים, וביום השביעי מגלחו בשנית [וחוזר וטובל, רמב"ם]; וביום השמיני טובל פעם אחרת, ומביא קרבנותיו [כדי להכשירו לאכילת קדשים]: כבש לאשם, ומביא עם האשם לוג שמן, וכבשה נקבה לחטאת, וכבש לעולה, ומנחת הסולת.

ובתחילת כפרתו, שוחט את האשם [וזורק את דמו על המזבח, ואחר כך] מזה מדמו על תנוך האוזן של המצורע ועל בהונות ידו ורגלו הימניים, ואחר כך לוקח את השמן, ויוצק הכהן על כפו השמאלית של כהן אחר, ומזה בפרוכת נגד בית קדשי הקדשים שבעה הזאות, ואחר כך מזה ממנו במקום שהזה מן הדם על התנוך והבהונות הימניים, והנותר בכף נותן הכהן על ראש המיטהר, ומקריב החטאת והעולה והמנחה, [הקדמת המאירי].

תניא: אמר רבי: לי חלק רבי יעקב בלוגין

שמן של מצורע -

כלומר: לי נתן רבי יעקב חילוק במתנות לוג שמן של מצורע שלא הושוו למתן דמים של יום הכפורים, ושנה לי: אף רבי אלעזר ורבי שמעון מודים בו, שאין אומרים ממקום שפסק הוא מתחיל; ואם הביא לוג אחר באמצע מתן שמן בפנים, הרי זה חוזר מתחילת המתנות, וכן במתן בהונות -

והטעם: כי "לוג אחד" שמן אמרתי לך להיות הכפרה בו, ולא שני לוגין לכפרה אחת, הואיל ואין לדרוש כאן "חיטוי אחד אמרתי לך ולא שני חיטויין".

ותמהינן:

ו

כי אטו

לא

נחלקו רבי אלעזר ורבי שמעון אף בלוג שמן של מצורע לאמר: ממקום שפסק הוא מתחיל?!

והתניא

בהזאות לוג שמן של מצורע, כעין מה שאמרו בפר ושעיר של יום הכפורים:

א.

נתן

מן השמן

מקצת מתנות שבפנים, ונשפך

הלוג; יביא לוג אחר, ויתחיל בתחילה במתנות שבפנים

, כלומר: מאותן מתנות שהחל בהן.

רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: ממקום שפסק הוא מתחיל

, ואין צריך להתחיל מתחילה; כי אף שלא נאמר בו לשון "חטאת" לדרוש לשון "חיטוי", מכל מקום ילפינן ליה ממתנות יום הכפורים [ריטב"א].

ב.

גמר מתנות שבהיכל

[לפני הפרוכת]

ונשפך הלוג, יביא לוג אחר, ויתחיל בתחילה במתנות שבבהונות

, ואין צריך לחזור על המתנות שבפנים.

ג.

נתן מקצת מתנות שבבהונות ונשפך הלוג, יביא לוג

[

אחר

],

ויתחיל בתחילה במתנות שבבהונות; רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: ממקום שפסק הוא מתחיל

, ואין צריך להתחיל מתחילת המתנות שבבהונות.

ד.

גמר מתנות שבבהונות ונשפך הלוג, דברי הכל: מתנות הראש לא מעכבות

.

ומשנינן:

אימא

, כך אמר רבי:

לי שנה רבי יעקב

את המחלוקת הזו אף

בלוגין

.

אמר מר: מתנות הראש אין מעכבות; מאי טעמא?

אילימא משום דכתיב: "והנותר" מן השמן

אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר, והואיל וקראו הכתוב בלשון "שיריים" שמע מינה דשיריים לא מעכב [רא"ל].

אלא מעתה

, גבי מנחה דכתיב: וקמץ הכהן וגו'.

"והנותרת מן המנחה

" לאהרן ולבניו,

הכי נמי דלא מעכבי

, ומשום דקראו הכתוב "נותר" כאילו הוא דבר טפל ושיריים בעלמא [ריטב"א]?! והרי למדנו: שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה, אין מקטירין את הקומץ עליהן.

ומשנינן:

שאני התם

גבי מצורע

דכתיב

: וטבל הכהן את אצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו וגו'.

ומיתר

השמן אשר על כפו יתן הכהן על תנוך וגו',

והנותר

בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר -

הרי שמה שנותן על ראש המטהר הוא "הנותר מן היתר", ומשמע דלא הוי שירים ממש, אלא שיירי שיריים דלא מעכבי [רא"ל].

אמר רבי יוחנן

: