Yomá 58b — o Talmud em português

מתניתין:

כתיב בפרשת אחרי מות אחר גמר ההזאות לפני ולפנים והיכל:

ויצא אל "המזבח" אשר לפני ה

' [וכפר עליו ולקח מדם הפר ומדם השעיר והזה על קרנות המזבח סביב] -

זה מזבח הזהב

, שהיה עומד בהיכל, והיה גבהו אמתיים, ורחבו אמה על אמה.

וכיצד היה נותן את המתנות על ארבע הקרנות:

התחיל

את ההזאות מן הקרן שהיתה סמוכה לו, ומקיף את המזבח ברגלו, ועל כל קרן וקרן

מחטא

ויורד

-

כלומר: דרך נתינת הדם היתה בדרך ירידה, שטובל את אצבעו בדם, ומחזיק את ראש אצבעו כלפי מטה ומושך את המתנה על הקרן מלמעלה למטה, כי אילו היה מחזיק ראש אצבעו כלפי מעלה ומושך את אצבעו על הקרן מלמטה למעלה, מתוך שסמוכה היד אליו והמזבח גבוה אמתיים והקרן למעלה מידו [רש"י לקמן נט א], היה הדם זב לתוך שרוול כותנתו.

מהיכן

מאיזה קרן

הוא מתחיל: מקרן מזרחית צפונית

, ואחריה מקיף את המזבח דרך ימין ונותן על קרן

צפונית מערבית, מערבית דרומית, דרומית מזרחית

.

מקום

קרן

שהוא מתחיל

בה

ב

זריקת דם

חטאת

של כל השנה

על מזבח החיצון

, דהיינו בקרן דרומית מזרחית,

שם היה גומר על מזבח הפנימי

, וכפי שאמרנו.

רבי אליעזר אומר

: לא היה מקיף את המזבח, אלא

במקומו היה עומד, ומחטא

.

ועל כולן

שלושת הקרנות שהיו רחוקות מן המקום בו הוא עומד בשעת הזאה,

היה נותן מלמטה למעלה

ואינו חושש שיפול הדם לתוך כותנתו הואיל והיד רחוקה ממנו

; חוץ מ

ן המתנה שהיה נותן על קרן

זו שהיתה לפניו

[הסמוכה לו],

שהיה נותן

עליה

מלמעלה למטה

, כדי שלא יזוב הדם לתוך כותנתו.

אחר שנתן מן הדם על קרנות מזבח הזהב,

הזה על טהרו

מקום מגולה ופנוי מגחלים ואפר [כן מסקינן בגמרא]

של מזבח

הזהב -

שבע פעמים

, שהרי כך אמרה תורה: והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים, וטהרו וקדשו מטומאות בני ישראל.

ושירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון, ו

אילו שיירי הדם מזריקות דם

של מזבח החיצון, היה שופך אל יסוד דרומי

של מזבח החיצון.

אלו

שיירי דמי הפר והשעיר

ואלו

שיירי דם קרבנות הניתנין על מזבח החיצון

מתערבין

באמה

תעלת מים העוברת בעזרה ורחבה אמה [ולפיכך נקראת אמה, רשב"ם],

ויוצאין

דרכה

לנחל קדרון

כלומר: עמק כמו "נחל איתן", [רש"י פסחים כב א] -

ונמכרין לגננין לזבל

לבעלי גנות שיזבלו בו את גנותיהם, כי הואיל ונתנו דמים נתחללה הקדושה ויצאו לחולין [מאירי].

ומועלין בהן

, כלומר: אם לא נתנו דמים יש בהם איסור מעילה מדרבנן, אבל אין חייבין קרבן מעילה ואין משלמין את החומש, [מאירי].

ואין מועלין בהן אלא אחר שיצאו לנחל קדרון, אבל קודם שיצאו אין מועלין בהן, משום שלא גזרו גזירות במקדש, ומעילה זו מדרבנן היא, [רש"י מעילה יא א].

גמרא:

תנו רבנן: "ויצא" אל המזבח

אשר לפני ה' וכפר עליו

מה תלמוד לומר

, והלא כבר יצא והיזה על הפרוכת שבהיכל [מאירי, וראה הערה ] ומה בא "ויצא" ללמדנו?

אמר רבי נחמיה

כדי ללמדך מקום עמידת הכהן בשעת ההזאות שעל הפרוכת:

לפי שמצינו בפר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור

[כהן משיח ששגג באחד מכל המצוות, וכן ציבור ששגגו בהוראת בית דין]

שכהן עומד חוץ למזבח

הזהב לצד העזרה,

ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה

-

יכול אף זה

פר ושעיר ביום הכפורים על הפרוכת -

כן

, עומד חוץ למזבח ומזה -

לפיכך

תלמוד לומר

אחר ההזאות שעל הפרוכת:

"ויצא" אל המזבח

, כלומר: שתהא הליכתו מן הפרוכת למזבח כעין יציאה, והוא שיהא עומד לפנים מן מזבח ויזה על הפרוכת, וכשישלים הזאותיו ימשך כלפי חוץ אצל המזבח [מאירי] -

הרי למדנו:

היכן היה

בשעת ההזאות שעל הפרוכת

לפנים מן המזבח

.

תניא אידך

גבי פר כהן משיח: כתיב: ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטורת הסמים

"לפני ה

'" אשר באהל מועד; והיה לו לומר: מזבח קטורת הסמים ותו לא, כי הרי יודעים אנו כי מזבח זה היה עומד לפני ה', ו

מה תלמוד לומר

: לפני ה':

אמר רבי נחמיה: לפי שמצינו בפר ושעיר של יום הכפורים שכהן עומד לפנים מן המזבח ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה, יכול אף זה

פר כהן משיח בשעת הזאות שעל הפרוכת -

כן

: לפיכך

תלמוד לומר

בפרשת פר כהן משיח: ונתן הכהן מן הדם על קרנות

מזבח קטרת הסמים לפני ה' אשר באהל מועד

, ללמדך:

מזבח

הוא שעומד

לפני ה

' - כלומר: שאין דבר מפסיק בינו לבין הפרוכת שלפני ה' -

ואין כהן

עצמו בשעה שמזה על המזבח עומד

לפני ה

' שהמזבח מפסיק בינו לבין הפרוכת -

ובאותו מקום עצמו היה עומד אף בהזאות שעל הפרוכת, שהרי לא נאמר: "ויצא" אל המזבח,

הא כיצד: עומד

אף בשעת ההזאות שעל הפרוכת מ

חוץ למזבח ו

משם הוא

מזה

.

שנינו במשנה:

התחיל מחטא ויורד

מהיכן הוא מתחיל מקרן מזרחית צפונית

וכו

':

תנו רבנן

:

שנינו לעיל נא ב לדעת חכמים, כי שתי פרכות היו בין הקודש ובין קודש הקדשים, ופיתחה של הפרוכת החיצונה היה בצד דרום; ולדעת רבי יוסי שם, פרוכת אחת בלבד היתה שם, ופיתחה היה מן הצפון.

ובמחלוקת זו נחלקו גם התנאים בברייתא זו, אם היה יוצא מקודש הקדשים מצד דרום כדעת חכמים, או שהיה יוצא מצד צפון וכדעת רבי יוסי, וכפי שיתבאר.

התחיל מחטא ויורד, מהיכן הוא מתחיל, מקרן מזרחית דרומית

ומקיף את המזבח לשמאלו ונותן על קרן

דרומית מערבית, מערבית צפונית, צפונית מזרחית, דברי רבי עקיבא

, שלא כתנא דמשנתנו.

וטעמו: כי כאשר סיים את ההזאות שעל הפרוכת, והיה צועד לכוון המזבח כדי להזות עליו, בקרן דרומית מערבית היה פוגע תחילה -

שהרי את ההזאות שלפני הפרוכת יש לעשות כנגד אמתיים וחצי של "מקום" אורך הארון [שהיה עומד - בבית ראשון - אורכו לרוחב הבית במרכז הבית], נמצא חלקו הדרומי של "מקום" הארון: אמה ורבע; וסובר רבי עקיבא: בבית שני מן הפתח הדרומי היה יוצא מקודש הקדשים; ומיד כשהיה מגיע אל תחילת השטח הדרומי המקביל ל"מקום" הארון, היה מזה על הפרוכת -

נמצא, שהיה עומד אמה ורבע דרומה מקו האמצע של ההיכל; ואילו צידו הדרומי של המזבח - שהיה רחבו אמה בלבד, וצידו הצפוני גובל עם קו האמצע של ההיכל - משוך מן הכהן כלפי הצפון רבע אמה; הרי לך, שאם היה הולך לכוון המזבח, היה פוגע תחילה בקרן דרומית מערבית של המזבח.

ולקמן יתבאר שהיה צריך "לעבור" את המזבח ולעמוד בצידו המזרחי ושם להתחיל להזות, והיה עובר מצידו הדרומי לכוון מזרח ופוגע ראשונה בקרן מזרחית דרומית ובה היה מתחיל, וחוזר דרך שמאלו לקרן דרומית מערבית ומקיף את המזבח; ולקמן יתבאר: למה מקיף משמאלו.

רבי יוסי הגלילי אומר

: מתחיל

מקרן מזרחית צפונית

ומקיף את המזבח לימינו, ונותן על קרן

צפונית מערבית, מערבית דרומית, דרומית מזרחית

, וכמשנתנו.

וטעמו: כי הוא סובר כרבי יוסי שמן הצפון היה יוצא מקודש הקדשים, והיה מזה על הפרוכת כנגד חלקו הצפוני של מקום הארון; וכשהולך אל המזבח שהיה בדרום ההיכל היה פוגע תחילה בקרן צפונית מערבית, ו"עובר" את המזבח מצד צפונו ופוגע תחילה בקרן צפונית מזרחית, ובה היה מתחיל, וחוזר דרך ימינו לקרן צפונית מערבית, ומקיף את המזבח.

מקום

קרן מזרחית צפונית

שרבי יוסי הגלילי מתחיל

ממנה,

שם רבי עקיבא פוסק; מקום

קרן דרומית מזרחית

שרבי עקיבא מתחיל

ממנה,

שם רבי יוסי הגלילי פוסק

.

ומפרשינן:

דכולי עלמא מיהא

מצד מזרח הוא מתחיל, אבל

בההוא קרן

שבצד מערב

דפגע ברישא

[פוגע בתחילה] כשבא מן הפרוכת שבמערב -

לא עביד

[אין מזה עליה].

מאי טעמא

, והרי אין מעבירין על המצוות; ואף בלא טעם זה, למה חייב הוא להעביר עליה [ריטב"א]?

אמר שמואל

: כיון

דאמר קרא: ויצא אל

המזבח

, ומשמע:

עד דנפיק מכוליה מזבח

[עד שיעבור את כל המזבח לצד מזרח].

ותמהינן:

ולרבי עקיבא

, למה מקיף את המזבח לשמאלו,

נקיף דרך ימין?!

לימא

רבי עקיבא הסובר: שמקיף לשמאלו, ורבי יוסי הגלילי הסובר: מקיף לימינו -

בדרמי בר יחזקאל קא מיפלגי?

[

דתני

, רש"ש]

רמי בר יחזקאל

:

ים

של נחושת

שעשה שלמה

[מקוה גדולה של מים "לרחצה לכהנים בו"]:

"עומד על שנים עשר בקר

[דמויי בקר],

שלשה פונים

צפונה, ושלשה פונים ימה

[מערבה],

ושלשה פונים נגבה

[דרומה],

ושלשה פונים מזרחה, והים עליהם מלמעלה, וכל אחוריהם ביתה

[כלומר: למרכז] " -

הא למדת: שכל פינות

[

פונות

, בכל הדפוסים הישנים, ובראשונים]

שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח

[ביאור לשון "למזרח" ראה בהערה ]. ולכן פונה הכתוב בחשבונו מן הצפון למערב, שהוא דרך ימינו של המקיף את הים [רש"י].

מר

רבי יוסי הגלילי

אית ליה דרמי בר יחזקאל

, וחייב להקיף דרך ימין,

ומר

רבי עקיבא

לית ליה דרמי בר יחזקאל

, ואין קפידא להקיף דרך ימין, ולקמן מפרש למה דוקא דרך שמאל.

ודחינן:

לא, דכולי עלמא

בין רבי יוסי הגלילי ובין רבי עקיבא -

אית להו דרמי בר יחזקאל, והכא בהא קא מיפלגי

:

מר

רבי יוסי הגלילי

סבר: ילפינן פנים

מזבח הפנימי

מחוץ

ממזבח החיצון, שהרי בנתינה על קרנות מזבח החיצון, קיימא לן שהיה מקיף דרך ימין וכמו ששנינו בזבחים, ומשום דרמי בר יחזקאל, וילפינן מינה למזבח הפנימי [רא"ל] -

ומר

רבי עקיבא

סבר: לא ילפינן פנים מחוץ

.

ו

אכתי תמהינן ל

רבי עקיבא: נהי דלא יליף פנים מחוץ

לחייבו להקיף דרך ימין, מכל מקום

אי בעי הכי

דרך ימין

נעביד

, ו

אי בעי הכי

דרך שמאל

נעביד

, ולמה אמר רבי עקיבא שיקיף דוקא דרך שמאל?!

ומשנינן:

אמר לך רבי עקיבא

: הרי

מדינא

[מעיקר הדין]

בההוא קרן דפגע ברישא

[באותה קרן שפוגע לראשונה] בבואו מן הפרוכת, שהיא הקרן הדרומית מערבית לדעת רבי עקיבא,

בההוא עביד ברישא

[בה היה צריך לעשות בראשונה] -

ד

הרי

אמר ריש לקיש: אין מעבירין על המצוות

, הפוגע במצוה לא יעבור ממנה, [ונפקא לן במכילתא, מ"ושמרתם את המצות" ודרשינן: "ושמרתם את המצוות", לא תמתין לה עד שתחמיץ ותתיישן, רש"י לעיל לג א] -

ואמאי לא עביד

, והטעם שאינו עושה כן אינו אלא

משום דכתיב: "ויצא אל המזבח

", ולמדנו:

עד דנפיק מכוליה מזבח

, שיצא אף מכנגד המזבח, ויגיע למזרחו -

ו

לפיכך:

כיון דיהיב בההוא קרן

, אחר שנתן דם באותה קרן שמעבר למזבח היא הקרן המזרחית דרומית,

הדר אתי לההוא קרן דאיחייב למיתב ברישא

, חוזר הוא לאותה קרן דרומית מערבית שהתחייב מתחילה לתת עליה; ולפיכך סדר הזאותיו היה: מזרחית דרומית, דרומית מערבית.