Yomá 57a — o Talmud em português

השתא ברי טמאים אתון

[עכשיו ודאי טמאים אתם] ועל כן אין שכינה שורה ביניכם,

ד

הא

כתיב: טומאתה

של כנסת ישראל -

בשוליה

בסופה, כלומר: עכשיו [רא"ל].

אמר ליה

רבי חנינא לאותו מין:

תא חזי

[בוא וראה]

מאי כתיב בהו

בישראל:

"השוכן אתם בתוך טומאותם

",

אפילו בזמן שהן טמאין, שכינה שורה ביניהן

.

וכאן חוזרת הגמרא לברייתא שהביאה, שלמדנו מ"וכן יעשה לאוהל מועד" על כל ההזאות של הפר והשעיר בפנים, שיעשה אותם אף באוהל מועד; ותמהינן:

וכי דבר הלמד בהיקש

היינו מנין הזאות למעלה בפר, שאינו כתוב בו עצמו והוא נלמד בהיקש מן השעיר, ומנין הזאות למטה בשעיר שאינו כתוב בו עצמו, והוא נלמד מן הפר בהיקש [כדלעיל נה א מ"כאשר עשה לדם הפר"] -

חוזר ומלמד

על מנין ההזאות בהיכל -

בהיקש

ד"וכן יעשה לאהל מועד"?!

והרי קיימא לן בקדשים: דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש.

ומשנינן:

האי

לימוד שלמדנו פר ושעיר זה מזה, הואיל ואינו מלמד את עיקר דין ההזאות [שהן הרי כתובים כל אחד בגופו], אלא את מנין ההזאות; לימוד זה נקרא:

הימנו

[מעצמו] הוא נלמד,

ו

עם סיוע היקש מ

דבר אחר הוא

[גוף ההזאה מעצמו, ומניינו ממקום אחר בהיקש],

ו

לימוד זה

לא הוי "היקש

", וחוזר ומלמד בהיקש.

ואכתי תמהינן:

הניחא למאן דאמר

: הימנו ודבר אחר

לא הוי היקש, אלא למאן דאמר: הוי היקש, מאי איכא למימר?!

ומשנינן:

"מקומות" הוא דגמרי מהדדי

-

כלומר: ההיקש הראשון - לענין מנין ההזאות - מקיש את גופי הפר והשעיר זה לזה שיהיה דינו של זה כדינו של זה, ואילו ההיקש השני מקיש את המקומות היינו - קודש הקדשים וההיכל - שיהיו ההזאות במקום אחד כשל מקום שני; ועל כן: הואיל ומקום קודש הקדשים לא למד דבר מן ההיקש, יכול הוא ללמד בהיקש על "מקום" אחר שיהיה דינו כמוהו.

איבעית אימא

: הזאות הנעשות ב

"חוץ

" [בהיכל]

מ"פנים

" [בקודש הקדשים]

בחדא זימנא

[בפעם ובבת אחת]

גמר

-

כלומר: הואיל ויכול אתה ללמוד חוץ מפנים לענין אותן ההזאות הכתובות בפנים בפירוש [שבע למטה בפר, ואחת למעלה בשעיר], שוב ממילא יכול אתה ללמוד ממנו בבת אחת גם את ההזאות שנלמדו בפנים מן ההיקש.

תנא: כשהוא מזה

בהיכל

אינו מזה על הפרוכת

ממש וכלשון המשנה,

אלא כנגד הפרוכת

.

אמר רבי אלעזר ברבי יוסי

על הפרוכת ממש הוא מזה, שהרי

אני ראיתיה

לפרוכת

ברומי, והיו עליה כמה טיפי דמים של פר ושעיר של יום הכפורים

.

ותמהינן:

ו

כי מנין לו שאותן טיפי דמים שראה, דמי פר ושעיר של יום הכפורים היו,

דילמא

דמי

פר העלם דבר של צבור ו

דמי

שעירי עבודה זרה

הוא ד

הוו?!

ומשנינן:

דחזא

רבי אלעזר

דעבידי כסדרן

שמונה הזאות זו תחת זו, ועל כרחנו של פר ושעיר דיום הכפורים הן.

ותניא נמי גבי פר העלם דבר של צבור

[

ושעירי עבודה זרה

, דק"ס]

כי האי גוונא, כשהוא מזה: לא היו נוגעין בפרוכת, ואם נגעו נגעו

.

אמר רבי אלעזר ברבי יוסי

: והרי

אני ראיתיה

לפרוכת

ברומי

,

והיו עליה כמה

טיפי דמים של פר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודה זרה

.

ותמהינן:

ודילמא דפר ושעיר של יום הכפורים נינהו?!

ומשנינן:

דחזנהו

רבי אלעזר

דעבידי שלא כסדרן

.

ועתה דנה הגמרא במקרים של עירוב דמים: א. אם

נתערבו לו

לכהן הגדול במזרק אחד

דמים

של פר

בדמים

של שעיר קודם שנתן מהם לפני ולפנים כלום , כיצד הוא עושה:

אמר רבא: נותן

מן התערובת הזאה

אחת למעלה ושבע

הזאות

למטה, ועולה לו לכאן ולכאן

, כי הרי דמי שניהם היו בהזאות שעשה.

אמרוה

לדברי רבא שהיה מבני בבל

קמיה דרבי ירמיה

שהיה מבני ארץ ישראל,

אמר

קרא עליו רבי ירמיה:

בבלאי טפשאי, משום דדיירי בארעא דחשוכא אמרי שמעתא דמחשכן

[בני בבל הטפשים, משום שהם גרים בארץ חשוכה בתוך בקעה, הרי הם אומרים שמועות חשוכות] !

כי:

הא

נמצא ד

קא יהיב

הזאה ש

למעלה דשעיר מקמי

[לפני] הזאה של

מטה דפר; ו

אין זה כשר, כי

התורה אמרה: וכלה מכפר את הקודש

, ומשמע: "כלה הכפרות כפי שהן אמורות בענין" [רש"י], ללמדך:

כלה דם הפר ואחר כך כלה דם השעיר

, וכפי שהסדר כתוב בתורה, [ראה הערה ].

א

לא אמר רבי ירמיה

, כך יעשה:

נותן

מן התערובת הזאה

אחת למעלה ושבע

הזאות

למטה לשם הפר, וחוזר ונותן

מן התערובת

אחת למעלה ושבע למטה לשם השעיר

.

ב. אם

נתערבו לו

במזרק אחד

דמים בדמים במתנות האחרונות

, כלומר: נתערבו אחר שכבר נתן מתנה אחת למעלה מן הפר, כיצד הוא עושה:

סבר רב פפא קמיה דרבא למימר

: הרי זה

נותן

מן התערובת

שבע למטה לשם פר ולשם שעיר, וחוזר ונותן

מן התערובת הזאה

אחת למעלה לשם שעיר

.

אמר ליה רבא: עד השתא קרו לן

בני ארץ ישראל:

"טפשאי

",

והשתא

יקראו לנו:

"טפשאי דטפשאי

",

ד

הרי

קא מגמרינן להו

[מלמדים אנחנו אותם]

ו

בכל זאת

לא גמירי

[אין הם לומדים]!

כי אף פתרון זה אינו פתרון נכון, כי

הא קא יהיב

הזאה של

מטה דשעיר מקמי

הזאה של

מעלה דשעיר, ו

הרי ה

תורה אמרה: תן

הזאות

למעלה ואחר כך

תן

למטה

, ואמרה תורה: "וכלה מכפר את הקודש", לעשות כסדר האמור בתורה.