Yomá 31a — o Talmud em português

כשיש על האדם חציצה בשעה שטובל, האם

חוצץ

ופוסל כמו בשאר טבילות.

או

כיון שאין טבילה זו באה כדי לטהרו מטומאה, אלא כדי לגרום לו להזכר בטומאה ישנה שיש עליו,

אינו חוצץ

, אין החציצה פוסלת בה?

אמר ליה

רב יוסף תשובה:

כל דתקון רבנן

כל תקנות שתקנו חכמים -

כעין דאורייתא תקון

. וכיון שבטבילה דאורייתא חציצה פוסלת, ממילא גם בטבילה זו, חציצה פוסלת.

אמר ליה אביי לרב יוסף

: יש להסתפק בענין טבילה זו:

האם

ביאה במקצת

, כאשר רק מקצת גופו בא לעזרה, שמכניס רק אחד מאבריו בלבד לעזרה -

שמה ביאה

וחייב לטבול.

או לא

שמה ביאה, ואין צריך לטבול?

אמר ליה

רב יוסף:

בהונות

המצורע

יוכיחו, שהן ביאה במקצת

שהמצורע ביום השמיני עומד בשער ניקנור ומכניס את בהונות ידיו ורגליו לעזרת ישראל ולא את כל גופו.

ותניא: מצורע טובל ועומד בשער ניקנור

. ומכאן שביאה במקצת שמה ביאה וחייב לטבול.

איבעיא להו

[נשאלה שאלה לבני הישיבה]:

השוחט את הקרבן, ורוצה לפטור את עצמו מלטבול לפני שנכנס לעזרה,

מהו שיעשה סכין ארוכה וישחוט?

האם יכול הוא לעשות סכין ארוכה ולעמוד מחוץ לעזרה, ולשחוט את בהמת הקרבן העומדת בעזרה בלא לטבול.

תיבעי

, יש לשאול שאלה זו בין

ל

שיטת

בן זומא,

שסובר שכל הנכנס לעזרה טובל.

ו

תיבעי

שאלה זו גם

לרבנן, דפליגי עליה דרבי יהודה

, וסוברים שהנכנס לעזרה אינו צריך לטבול [מלבד מצורע ביום השמיני שחייב לטבול משום שהתרגל בטומאה].

ומפרשינן את הספק:

תבעי לבן זומא

, כך יש להסתפק לדעת בן זומא שמחייב את הנכנס לעזרה לטבול:

שמא

עד כאן לא מחייב בן זומא

טבילה

אלא

את הנכנס

לגואי

לפנים העזרה,

אבל

זה שעשה סכין ארוכה ועומד

לבראי

מבחוץ

לא

חייב לטבול.

או, דילמא

שמא גם בזה חייב טבילה, מפני שאנו חוששים שמא

אתי לאימשוכי

, שמא יבוא להמשך לפנים העזרה, ולכן חייב לטבול.

תיבעי לרבנן, דפליגי עליה דרבי יהודה

, שכך יש להסתפק לדעת חכמים החולקים על רבי יהודה, וסוברים שהנכנס לעזרה אינו צריך לטבול: שמא

עד כאן לא קאמרי רבנן התם

[שם] שהנכנס לעזרה פטור מלטבול, אלא רק באדם

דלא קא עביד עבודה

שאינו עסוק בעבודת הקדשים.

אבל הכא

כאן

דקעביד עבודה

שעסוק בעבודת שחיטה

לא

פטרוהו חכמים מלטבול.

או, דילמא לא שנא

שמא אין העובד עבודה שונה משאר הנכנסים לעזרה. וכשם שכל הנכנס לעזרה פטור מלטבול, כך גם העובד עבודה פטור מלטבול.

ומסקינן:

תיקו

[תעמוד שאלה זו בספק].

שנינו במשנה:

חמש טבילות ועשרה קידושין טובל

כהן גדול ומקדש בו ביום, וכולן בקדש, על בית הפרוה, חוץ מזו [הראשונה] בלבד.

תנו רבנן

:

חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום

,

וכולן בקודש

בעזרה

בבית הפרוה, חוץ מראשונה שהיתה בחול

מחוץ לעזרה, שבנו שם לשכה ובה מקוה, והיתה צמודה לחומת העזרה

על גבי שער המים

.

ובצד לשכתו

של הכהן הגדול

היתה

לשכה זו.

ומדברי הברייתא, שמבואר בה שבנו מקוה מעל שער המים, למד אביי דבר נוסף, כדלהלן.

במסכת זבחים [דף נד ב] אמר רבא, שרצו לבנות את בית המקדש בעין עיטם מפני שהוא המקום הגבוה ביותר בארץ ישראל, ונאמר [דברים יז] "וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה'" [שהוא בית המקדש]. ולמדו מכאן שבית המקדש יהיה במקום הגבוה ביותר.

אך לא בנו את בית המקדש שם, אלא בירושלים, שהיא נמוכה מעט מעין עיטם, משום שנאמר: [דברים לג] "ובין כתפיו שכן". שהשכינה שורה בגובה הכתפיים, שהן נמוכות מעט מגובה הראש.

ומנין למדנו שעין עיטם גבוה יותר מירושלים?

אמר אביי: שמע מינה

, מדברי הברייתא שהבאנו לעיל [שבנו מקוה מעל שער המים] ש

עין עיטם

, שהוא המעין שממנו זרמו המים ובאו למקוה שמעל שער המים שבבית המקדש, היה

גבוה מקרקע

ה

עזרה

.

שהרי המים לעולם אינם עולים לכיוון מעלה אלא יורדים. וכיון שהמים שבעין עיטם היו מגיעים למקוה שמעל שער המים, בהכרח שעין עיטם גבוה ממקוה זו [וכל שכן שעין עיטם גבוה יותר מקרקע העזרה].

וכמה היה עין עיטם גבוה מקרקע העזרה?

עשרים ושלש אמות.

דתנן: כל הפתחים שהיו שם

בעזרה,

גובהן עשרים אמה, ורחבן עשר אמות, חוץ מ

פתחו

של אולם

שגבהו ארבעים ורחבו עשרים.

ולמדנו מכאן שגובה שער המים היה עשרים אמה,

ותניא

: נאמר [ויקרא טו, טז] בענין טומאת בעל קרי: "ורחץ במים את כל בשרו". ודרשו את הפסוק כך:

"ורחץ בשרו במים"

. מכך שהאות ב בתיבת "במים" נקודה בפתח, ולא בשו"א, הרי היא באה במקום ה"א הידיעה, ומשמע "מים המיוחדים" שכבר נקוו ועמדו כאן מתחילה מעצמם, והיינו

במי מקוה,

ולא ישאוב מים ויביא עכשיו ויטבול בהם.

ולמה נאמר

"כל בשרו"

[והרי המלה "כל" מיותרת]? ללמדך, שצריך שיטבול ב

מים שכל גופו עולה

[מתכסה]

בהן

בבת אחת.

וכמה

מים

הן?

אמה על אמה ברום

[בגובה]

שלש אמות

שבשיעור זה נכנס האדם ומתכסה כולו במים.

ושיערו חכמים

[נתנו חכמים שיעור קבוע]:

מי מקוה ארבעים סאה

[בין אם הם אמה על אמה, ברום שלש. ובין אם הם אמה על אמה וחצי, ברום שתים, וכדומה].

וכיון ששיעור גובה המקוה שלש אמות, וגובה שער המים עשרים אמה, נמצא ששניהם יחד גבוהים עשרים ושלש אמות. ומכאן שעין עיטם היה גבוה מקרקע העזרה 23 אמות [וקצת יותר, כדי שיהיה מורד מעין עיטם למקוה שבשער המים, והמים נשפכין ממנו למקוה, ר"ח].