Versão em texto deste daf: original e tradução
Yomá 26b — o Talmud em português
Yomá 26b do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Yomá 26b
ואי משכחת תנא
אם ימצא תנא
דתני חמש
שסובר שהיו חמש פייסות בכל יום,
ההוא
תנא
דלא כרבי אליעזר בן יעקב ודלא כרבי יהודה
, אלא הוא סובר שהיה גם פייס למחתה וגם להעלאת אברים מהכבש למזבח.
מתניתין:
קרבן ה
תמיד קרב
לפעמים
בתשעה
כהנים. לפעמים
בעשרה
. לפעמים
באחד עשר
. לפעמים
בשנים עשר
.
לעולם
לא פחות
מתשעה
ולא יותר
משנים עשר.
כיצד?
הוא
עצמו
היה קרב בכל יום בשחרית
בתשעה
כהנים כמפורט לעיל במשנה [כה א] מהולכת אברים לכבש ואילך.
בחג
הסוכות נוסף עוד כהן, שהיה מעלה למזבח
ביד אחד צלוחית של מים
כדי לנסכם על המזבח בשעת הקרבת התמיד של שחר.
הרי כאן עשרה
כהנים.
בין הערבים
שבכל יום, היה התמיד קרב
באחד עשר
כהנים.
הוא עצמו בתשעה
כמו בתמיד של שחר,
ושנים
נוספים שמעלים
בידם שני גזירי עצים
להוסיף על עצי המערכה.
שכך היא המצוה להוסיף שני גזירי עצים בין בתמיד של שחר בין בתמיד של בין הערביים. אולם בעוד שבתמיד של שחר די בכהן אחד שיעלם על המערכה הרי בתמיד של בין הערבים צריך שני כהנים לכך. ובגמרא יליף לה מקרא.
בשבת
היה קרב התמיד של שחר גם כן
באחד עשר
כהנים.
הוא
עצמו בתשעה
כביום חול.
ושנים
נוספים ש
בידם שני בזיכי
[כפות]
לבונה של לחם הפנים
, להקטירם על גבי המזבח.
ובשבת שבתוך החג
הסוכות נוסף עוד כהן, שנושא
ביד אחד צלוחית של מים
לניסוך.
הרי כאן שנים עשר כהנים.
גמרא:
אמר רבי אבא, ואיתימא רמי בר חמא, ואיתימא רבי יוחנן
:
אין מנסכין מים בחג
הסוכות
אלא בתמיד של שחר.
ממאי
, היכן שנינו זאת?
מדקתני
מתניתין:
ובשבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית של מים
, ובכך נשלם המנין של שנים עשר כהנים.
ומשמע שדוקא בשבת. אבל בימות החול שבתוך החג לא יתכן שיגיע מספר הכהנים לשנים עשר.
ואי סלקא דעתך
ד
בתמיד של בין הערבים
נמי
מנסכין
מים, אם כן,
בחול
של חג הסוכות
נמי משכחת לה
שנים עשר בתמיד של בין הערביים, שהרי בכל יום היה קרב באחד עשר, והיום נוסף עוד כהן לניסוך המים.
אלא, ודאי, שלא היה ניסוך המים בתמיד של בין הערבים.
אמר רב אשי: אף אנן נמי תנינא
כן במשנה במסכת סוכה:
ו
לכהן ה
מנסך
את המים
אומר לו: הגבה ידך!
כדי שנראה שאתה נותן את המים לתוך הספל המיועד לכך בראש המזבח, ולא יחשדוך לצדוקי.
שפעם אחד נסך
הכהן את המים
על גבי רגליו
, שהיה מכת הצדוקים שאינם מודים במצות ניסוך המים,
ורגמוהו כל העם באתרוגיהן.
ולמה היתה צריכה המשנה להשמיענו שרגמוהו באתרוגים, אם לא כדי ללמדנו שניסוך המים אינו אלא בשעת נטילת לולב, דהיינו בתמיד של שחר.
ומסקינן:
שמע מינה
.
תניא: רבי שמעון בן יוחאי אומר: מנין לתמיד של בין הערבים שטעון שני גזירי עצים בשני כהנים?
שנאמר
"ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח
וערכו עצים
על האש", דהיינו סידור שני גזירי עצים על המערכה.
אם אינו ענין לתמיד של שחר, ד
כבר
כתיב
ביה סידור שני גזירי עצים
"ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה
העולה" -
תניהו ענין לתמיד של בין הערבים
.
ומכאן למדנו גם ששני כהנים צריכים לסדר את שני הגזירים של בין הערביים, שהרי כתיב "וערכו" בלשון רבים.
ומקשינן:
ואימא אידי ואידי
שני הכתובים מדברים
בתמיד של שחר, ואמר רחמנא עביד, והדר עביד
. שצריך לסדר פעמיים שני גזירי עצים בזה אחר זה?
ומתרצינן:
אם כן, נימא קרא "ובער" "ובער"
. שבשני הפסוקים היה צריך לכתוב בלשון שווה.
אלא ודאי שניהם אינם מדברים בענין אחד. אלא פסוק אחד מדבר בתמיד של שחר, והשני בתמיד של בין הערביים.
ואכתי מקשינן: לעולם שני הפסוקים מדברים בתמיד של שחר. ולכך שינה בלשונו, משום ד
אי כתב רחמנא
גם בפסוק השני
"ובער"
-
הוה אמינא: חד, אין
, כן.
תרי לא
.
והיינו, שאת שני הסידורים יעשה כהן אחד בלבד.
קמשמע לן
בהא דשינה הכתוב לשונו וכתב בפעם השניה "וערכו" בלשון רבים -
דנעביד חד
. שאת הסידור ראשון יעשה כהן אחד בלבד.
ונעביד תרי
. שאת הסידור השני יעשו שני כהנים!?
ומתרצינן:
אם כן, נימא קרא
בפסוק אחד
"ובער
" בלשון יחיד, ובפסוק השני
"ובערו
" בלשון רבים.
אי נמי
, יכתוב בפסוק אחד
"וערך
", ובפסוק השני
"וערכו
", שזה באותו לשון.
מאי "ובער" "וערכו"
, למה שינה הכתוב בלשונו?
אלא,
שמע מינה כדקא אמרינן
, שהפסוק השני מדבר בענין אחר לגמרי, בתמיד של בין הערביים, ולכן שינה בלשונו.
תני רבי חייא
: ה
פייס
שעשו על עבודת התמיד.
פעמים
זכו בו
שלשה עשר
כהנים. כאמור במשנה דלעיל [כה א] בפייס השני שבכל יום.
פעמים
זכו בו
ארבעה עשר
כהנים. בחג הסוכות, שנוסף עוד כהן שמנסך את המים כאמור במשנתנו.
פעמים
זכו בו
חמשה עשר
כהנים. בשבת, שנוספו שני כהנים לבזיכי לחם הפנים.
פעמים
זכו בו
ששה עשר
כהנים. בשבת שבתוך החג, שנוסף כהן לניסוך המים, ושני כהנים לבזיכי לחם הפנים.
ומקשינן:
והתניא
: פעמים שזכו בו
שבעה עשר
כהנים?
ומתרצינן:
ההיא
ברייתא -
דלא כרבי אליעזר בן יעקב
, שאמר לא היה פייס נפרד להעלאת אברים מן הכבש למזבח.
אלא כרבי יהודה
, הסובר שלא היה פייס למחתה, וממילא הוא מוכרח לסבור שהיה פייס להעלאת אברים מן הכבש למזבח [כדי שלא יחסר מארבע הפייסות שבכל יום]. וכדעת משנתנו [לעיל כו, א] שזה היה הפייס הרביעי.
ולדעתו הרי שבכל יום זכו ארבעה עשר כהנים בעבודת התמיד, שכן נוסף עוד כהן להעלאת האברים מהכבש למזבח.
ואם כן, בשבת שבתוך החג, זכו שבעה עשר כהנים.
ואילו הברייתא דרבי חייא סוברת כרבי אליעזר בן יעקב, שהכהן שזכה בהעלאת האיבר לכבש הוא מעלהו אח"כ למזבח. ולכן לא מנה אלא שלשה עשר בכל יום. ולכל היותר יתכנו ששה עשר כהנים.
מתניתין:
המשנה הקודמת מדברת בקרבן תמיד, שבא רק מהכבשים בני שנתם.
אבל
איל
, שהוא בן שתי שנים, אם הוא קרבן עולה - היה
קרב באחד עשר
כהנים.
כיצד?
הבשר
, כלומר, האברים השונים
בחמשה
כהנים כמו בכבש [א. הראש והרגל. ב. שתי הידיים. ג. העוקץ והרגל. ד. החזה והגרה. ה. שתי הדפנות].
הקרביים
שהם כבדים באיל מבכבש,
והסולת והיין
של המנחה הבאה עם הקרבן, שאף הם היו מרובים באיל מבכבש, שהסולת בכבש עשרון אחד ובאיל שני עשרונים, והיין בכבש רביעית ההין ובאיל שלישית ההין -
בשנים שנים
.
שני כהנים היו מעלים כל אחד מהם למזבח. הרי כאן ששה כהנים, וביחד אחד עשר כהנים.
פר
עולה היה
קרב בעשרים וארבעה
כהנים, לפי שאבריו כבדים ביותר. ואף הסולת והיין היו מרובים בו מבאיל.
כיצד?
הראש והרגל
היו טעונים שלשה כהנים.
הראש באחד והרגל בשנים
.
העוקץ והרגל
טעונים ארבעה.
העוקץ בשנים והרגל בשנים.
החזה והגרה
בארבעה.
החזה באחד והגרה בשלשה.
שתי ידים
-
בשנים.
ושתי דפנות
-
בשנים.
הקרביים והסולת והיין
-
בשלשה שלשה
כהנים, כל אחד.
במה דברים אמורים
שהיו צריכים כל כך הרבה כהנים לכל בהמה ושעבודתם נקבעה על ידי פייס -
בקרבנות ציבור
, כגון כבשים בקרבן תמיד ופרים ואלים בקרבן מוסף.
אבל בקרבן יחיד
-
אם רצה
כהן אחד
להקריב
את כל הבהמה ובלא פייס
מקריב
.
הפשיטן וניתוחן של אלו ואלו
, של קרבנות ציבור ושל קרבנות יחיד,
שוין
בכך שהם כשרים בזר.
גמרא:
תנא
בברייתא:
הפשיטן וניתוחן
של קרבנות צבור ושל קרבנות יחיד,
שוין
בכך שהם כשרים
בזר
.
אמר חזקיה: מנין להפשט וניתוח ששוה
.
שנאמר
"והפשיט את העולה, ונתח אותה לנתחיה.
ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח
".
ודייקינן מכך שלא נזכר "בני אהרן הכהן" אלא בנתינת האש, שרק
נתינת אש בעיא כהונה
, אבל
הפשט וניתוח
שכתוב לפני כן
לא בעיא כהונה
, אלא כשרין אפילו בזר.