Versão em texto deste daf: original e tradução
Yomá 22b — o Talmud em português
Yomá 22b do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Yomá 22b
או דילמא, בר
חוץ
מאמה יסוד ואמה סובב
, שהארבע אמות הן ביחס לרצפת העזרה הסמוכה ליסוד המזבח, ועל הכבש הן עד למרחק של שש אמות מראש המזבח?
ומסקינן:
תיקו!
שנינו במשנה:
ואם היו שניהן שוין הממונה אומר להם הצביעו
.
תנא
בברייתא: היה אומר להם:
הוציאו אצבעותיכם למנין
.
והוינן בה:
ונימנינהו לדידהו?
מדוע מנו את אצבעות הכהנים ולא אותם בעצמם, לגולגלותם?
ומתרצינן:
מסייע ליה לרבי יצחק
.
דאמר רבי יצחק: אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה
.
דכתיב
אצל שאול
"ויפקדם בבזק
" בשברי חרסים. שכל אחד השליך לפניו שבר של חרס ומנו את החרסים. הרי שאסור למנות את האנשים עצמם.
מתקיף לה רב אשי: ממאי דהאי "בזק" לישנא דמיבזק הוא
מלשון כיתות [חרסים]?
ודילמא שמא דמתא הוא
, שם העיר ששם פקדם?
כדכתיב "וימצאו את אדוני בזק
"?
ומתרצינן:
אלא, מהכא
מוכח שאסור למנות את ישראל: דכתיב
"וישמע שאול את העם
[לשון הכרזה]
ויפקדם בטלאים
", שצוה עליהם שכל אחד יקח טלה מצאן המלך, ונמנו הטלאים.
אמר רבי אלעזר: כל המונה את ישראל עובר בלאו שנאמר "והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד
".
רב נחמן בר יצחק אמר: עובר בשני לאוין
.
שנאמר
בההוא קרא "אשר
לא ימד, ולא יספר
".
אמר רבי שמואל בר נחמני: רבי יונתן רמי
היה מקשה שיש לכאורה סתירה בין הפסוקים:
כתיב "והיה מספר בני ישראל כחול הים
", ומשמע שיש להם מספר.
וכתיב
מאידך:
"אשר לא ימד ולא יספר
", ומשמע שאין להם מספר, מחמת ריבויים!?
ומתרץ רבי יונתן:
לא קשיא
:
כאן, בזמן שישראל עושין רצונו של מקום
, אז אין להם מספר.
כאן, בזמן שאין עושין רצונו של מקום
אז יש להם מספר.
רבי אמר משום אבא יוסי בן דוסתאי: לא קשיא
:
כאן, בידי אדם
, שבידי אדם אי אפשר למנותם מחמת ריבויים.
כאן, בידי שמים
שבידי שמים ניתן למנותם.
אמר רבי נהילאי בר אידי אמר שמואל: כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור
הוא
מתעשר
.
שהרי
מעיקרא
קודם שמלך שאול
כתיב "ויפקדם בבזק
" בשברי חרסים.
ולבסוף
כשמלך
כתיב "ויפקדם בטלאים"
שנלקחו כולם מצאנו.
ומקשינן:
ודילמא
הטלאים היו
מדידהו
, שכל אחד הביא מביתו?
ומתרצינן:
אם כן מאי רבותא דמילתא?!
מה בא הכתוב להשמיענו. אלא על כרחך, לומר שהתעשר לאחר שמלך.
כתיב כשיצא שאול למלחמה על עמלק: "ויבא שאול עד עיר עמלק
וירב בנחל
".
אמר רבי מני: על עסקי נחל!
שכביכול עשה ריב עם הקב"ה על עסקי נחל, דהיינו בענין עגלה ערופה שנערפת בנחל איתן.
בשעה שאמר לו הקב"ה לשאול: "לך והכית את עמלק".
אמר
שאול:
ומה
על הריגת
נפש אחת אמרה תורה: הבא עגלה ערופה!
כל הנפשות הללו
, שהרגנו,
על אחת כמה וכמה
שאנו צריכים להביא כפרה.
ולכן השאיר ממיטב הצאן והבקר כדי להקריב אותם כקרבנות לכפרה [רבינו חננאל].
ואם אדם חטא
-
בהמה מה חטאה?
ואם גדולים חטאו
-
קטנים מה חטאו?
יצאה בת קול ואמרה לו: "אל תהי צדיק הרבה"!
ובשעה שאמר לו שאול לדואג: "סוב אתה ופגע בכהנים
" שבעיר נוב על שנתנו מחסה לדוד,
יצאה בת קול ואמרה לו: "אל תרשע הרבה
"!
אמר רב הונא: כמה לא חלי ולא מרגיש
, אינו צריך לפחד, ולא לדאוג מכל רעה, אלא יכול להיות סמוך ובטוח,
גברא דמריה סייעיה
, מי שהקב"ה בעזרו.
שהרי
שאול
נכשל רק
ב
עבירה
אחת, ועלתה לו
, נענש על כך במיתה ובאבדן מלכותו.
ואילו
דוד
נכשל
בשתים
-
ולא עלתה לו
, לא נענש כלום!
ומבארינן:
שאול באחת מאי היא? מעשה דאגג
, שלא הרג את אגג מלך עמלק כפי שנצטווה מפי ה'.
ומקשינן:
והא איכא
נמי
מעשה דנוב עיר הכהנים
, שהרג שאול את כולם?
ומתרצינן: כבר
אמעשה דאגג
, שהיה לפני כן,
כתיב: "נחמתי כי המלכתי את שאול למלך"
.
והא דאמרן
דוד בשתים
-
מאי נינהו?
האחד, מעשה
דאוריה
החתי, שציוה דוד להציבו בחזית המלחמה החזקה כדי שיהרג.
ו
השני, מעשה
דהסתה
, שמנה דוד את עם ישראל וגרם בכך לבא עליהם דבר.
["הסתה" - מלשון הכתוב "ויסף אף ה' לחרות בישראל, ויסת את דוד בהם לאמר: לך מנה את ישראל"].
ומקשינן:
והא איכא נמי מעשה דבת שבע
, שבא עליה כשהיתה אשתו של אוריה?
ומתרצינן:
התם
אכן
אפרעו מיניה
, שנענש על כך.
דכתיב "ואת הכבשה ישלם ארבעתים
". שלקה בארבעת ילדיו -
א.
ילד
, שנולד לבת שבע מאותה ביאה, מת.
ב.
אמנון
, הרגו אבשלום על שאנס את תמר.
ג.
תמר
, נאנסה על ידי אמנון.
ד.
ואבשלום
, נהרג בחייו של דוד.
ומקשינן: הרי
התם
, במעשה דהסתה,
נמי אפרעו מיניה
.
דכתיב "ויתן ה' דבר בישראל, מהבקר ועד עת מועד
"!?
ומתרצינן:
התם לא אפרעו מגופיה
לא הוא עצמו נענש אלא עם ישראל.
ומקשינן:
התם
, במעשה דבת שבע,
נמי לא אפרעו מגופיה
אלא מילדיו? ומתרצינן:
לאיי
, אכן
אפרעו מגופיה
על אותו מעשה.
דאמר רב יהודה אמר רב: ששה חדשים נצטרע דוד
.
ופרשו הימנו סנהדרין, ונסתלקה הימנו שכינה
משום מעשה דבת שבע.
דכתיב "ישובו לי יראיך ויודעי עדותיך
", שהתפלל דוד כל כך שיתרפא מצרעתו וישובו אליו הסנהדרין.
וכתיב "השיבה לי ששון ישעך
", שהתפלל שתחזור אליו השכינה.
ומקשינן:
והא אמר רב: קבל דוד לשון הרע
על מפיבושת בן שאול מפי ציבא, עבדו של מפיבושת, שהוא מבקש למרוד בדוד ולמלוך תחתיו.
הרי שהיה לדוד עוד חטא שלא נענש עליו?
ומתרצינן: סבר לה רב הונא, דאמר "דוד בשתים ולא עלתה לו" -
כשמואל, דאמר: לא קבל דוד לשון הרע
על מפיבושת, וכמבואר במסכת שבת [נו א].
ו
עוד יש לומר ד
לרב נמי, דאמר קבל דוד לשון הרע
, לא קשיא לרב הונא. ד
הא איפרעו מיניה
על עון זה.
דאמר רב יהודה אמר רב: בשעה שאמר לו דוד למפיבושת "אמרתי אתה וציבא תחלקו את השדה
", שהחרים ממנו את מחצית שדהו ונתנה לציבא,
יצאה בת קול ואמרה לו: רחבעם וירבעם יחלקו את המלכות!
כעונש של מדה כנגד מדה: כשם שהפסדת למפיבושת נחלתו שלא כהוגן, כך תקרע המלכות מזרעך ותתחלק בין רחבעם נכדך לירבעם בן נבט.
כתיב
"בן שנה שאול במלכו
".
אמר רב הונא: כבן שנה שלא טעם טעם חטא
.
מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: ואימא כבן שנה, שמלוכלך בטיט ובצואה
, שהיה עניו מאד ולא הקפיד על כבודו, כדכתיב "אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו" [תוספות ישנים]?
אחויאו ליה
הראו לו
לרב נחמן
בר יצחק משמים,
סיוטא בחלמיה
, מלאכי פחד הבהילוהו בחלומו, על שלא דיבר בלשון נקיה כלפי שאול.
אמר
רב נחמן בר יצחק:
נעניתי לכם
, דברתי נגדכם יותר מן הראוי
עצמות שאול בן קיש!
הדר חזא
שוב ראה
סיוטא בחלמיה
, משום שעדיין לא כיבדו כראוי כדלהלן.
חזר ו
אמר: נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש מלך ישראל!
אמר רב יהודה אמר שמואל: מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול
לאורך ימים?
מפני שלא היה בו שום דופי
ביחוס משפחתו, ויש חשש שמא יתגאו המלכים מזרעו, על ישראל.
אבל דוד, היה בו דופי משפחה, שבא מרות המואביה.
דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים
, ביחוס משפחתו,
תלויה לו מאחוריו
. כדי
שאם תזוח דעתו עליו
להתגאות,
אומרין לו: חזור לאחוריך!
הסתובב וראה מה תלוי מאחוריך.
אמר רב יהודה אמר רב: מפני מה נענש שאול
, שנכשל בעוון שבגללו ניטלה ממנו המלכות?
מפני שמחל על כבודו
בתחילת מלכותו, ובכך גילה על עצמו שאינו ראוי למלוך.
שנאמר "ובני בליעל אמרו: מה יושיענו זה, ויבזוהו, ולא הביאו לו מנחה
[כשנבחר למלך].
ויהי כמחריש
".
וכתיב "ויעל נחש העמוני, ויחן על יבש גלעד"
. ובהמשך נאמר, כי לאחר שניצח שאול את נחש העמוני בעקשו בני ישראל להמית את האנשים בני בליעל שאמרו בלשון תמיהה "וכי שאול ימלוך עלינו?". ושאול אמר "לא יומת איש ביום הזה".