Yevamot 76b — o Talmud em português

אבל

הא

בת פרעה המלך, שגדלה בבית מלך -

לא צריכא ליה

לשולחן מלכים של שלמה, וגירות לשם שמים היתה, ולפיכך קיבלוה.

ואכתי תמהינן על שלמה, שנשא את בת פרעה:

ותיפוק ליה דהא

בת פרעה -

מצרית ראשונה

[דור ראשון לגרות]

היא

, ולא התירה תורה את המצרים אלא בדור שלישי שלהם, כמאמר הכתוב: דור שלישי יבוא להם בקהל ה'. ותיקשי: האיך נשאה שלמה!?

וכי תימא

ליישב:

הנך

האומה המצרית אותה אסרה התורה -

אזלי לעלמא

[טבעו בים ],

והני

הגרים במצרים -

אחריני נינהו

[אומות אחרות הן שבאו וישבו במצרים], ולא אסרה אותם התורה, ולפיכך נשא שלמה את בת פרעה, ואין איסור התורה אלא על ערב רב שנתערבו בישראל.

והא תניא: אמר רבי יהודה: מנימין, גר מצרי, היה לי חבר, מתלמידי רבי עקיבא

ו

אמר

מנימין:

אני מצרי ראשון, ונשאתי מצרית ראשונה

.

ואני

אשיא לבני

שהוא מצרי שני -

מצרית שניה

,

כדי שיהא בן בני

מצרי שלישי ו

ראוי לבוא בקהל

.

הרי למדת שאף המצרים הגרים כיום במצרים אסורים הם לבוא בקהל.

אמר

תירץ

רב פפא

: האם

אנן משלמה ליקו ונתיב

[וכי נעמוד אנו ונקשה משלמה]?!

שלמה

-

לא נסיב מידי!

לא היו לו נישואין בה, אלא רק דרך אהבה ולא דרך חתנות [תוספות].

ד

הרי

כתיב ביה

בשלמה:

"מן הגויים אשר אמר ה'

אל בני ישראל לא תבואו בהם, והם לא יבואו בכם, אכן יטו את לבבכם אחרי אלהיהם

-

בהם דבק שלמה "לאהבה

"!

הרי שלא היה זה חיתון.

אלא קשיא

מן הכתוב:

"ויתחתן

שלמה את בת פרעה", ומבואר שנשא אותה שלמה, ולא דבק בה לאהבה בלבד.

ומשנינן:

מתוך אהבה יתירה שאהבה

-

מעלה עליו הכתוב כאילו נתחתן בה

.

וכאן שבה הגמרא למבואר לעיל, לפשוט את הספק בפצוע דכא, האם בקדושתו הוא עומד, ממה שלמדנו בברייתא: פצוע דכא מותר בנתינה -

אמר

הקשה

ליה רבינא לרב אשי: והא אנן לא תנן הכי

[גירסת רש"י והב"ח] במשנתנו!

דהא תנן:

פצוע דכא וכרות שפכה מותרים בגיורת ומשוחררת

.

ומשמע שדוקא גיורת ומשוחררת, שהן מותרות לשאר ישראל, הן בלבד מותרות לפצוע דכא.

הא בנתינה

, שאף לשאר ישראל היא אסורה -

אסירי

פצוע דכא וכרות שפכה!

אמר ליה

רב אשי לרבינא:

וליטעמיך

, שאתה בא לדקדק לשון ממשנתנו,

אימא סיפא

:

ואינן אסורין אלא מלבוא בקהל

.

והרי משמע:

הא בנתינה

-

שרו

.

אלא מהא

, ממשנתנו -

ליכא למשמע מינה

, הואיל ומן הרישא משמע כך, ומן הסיפא משמע אחרת.

מתניתין:

עמוני ומואבי

שנתגיירו -

אסורים

לבוא בקהל,

ואיסורן

הוא

איסור עולם

[בניהם ובני בניהם, עד סוף העולם].

אבל נקבותיהם

של עמון ומואב -

מותרות מיד

, כשנתגיירו.

מצרי ואדומי

שנתגיירו

אינם אסורים אלא עד שלשה דורות

, ולא עד בכלל, ואין אסור אלא הוא עצמו ובנו, אבל בן בנו מותר.

אחד זכרים ואחד נקבות

אסורים.

רבי שמעון מתיר את הנקבות

של מצרים ואדום,

מיד

כשנתגיירו.

אמר רבי שמעון

: והרי

קל וחומר

הם

הדברים

שיהיו הנקבות של מצרים ואדום מותרות מיד:

ומה אם במקום

עמון ומואב -

שאסר

הכתוב

את הזכרים איסור עולם, התיר את הנקבות מיד

.

מקום

מצרים ואדום -

שלא אסר את הזכרים איסור עולם

אלא עד שלשה דורות,

אינו דין שנתיר את הנקבות מיד

.

אמרו לו

חכמים:

אם הלכה

שמעת מרבותיך, אכן

נקבל

דבריך.

ו

אולם

אם לדין

[אם אתה דן קל וחומר מעצמך] -

יש תשובה

להשיב עליו, ומפרש לה בגמרא.

אמר להם

רבי שמעון לחכמים:

לא כי

.

כלומר: לא כאשר אתם אומרים: אם לדין יש תשובה, כי אפילו אם מעצמי הייתי דורש אין לכם תשובה.

ומכל מקום,

הלכה

מפי רבותי

אני אומר

.

גמרא:

והוינן בה:

מנא הני מילי

שנקבותיהן של עמון ומואב מותרות מיד?

וכדי לפרש ענין זה, מביאה הגמרא עתה את המשא ומתן שהיה על כשרותו של דוד לבוא בקהל עקב היותו מזרעה של רות המואביה, אשתו של בועז.

שנאמר "ובועז הוליד את עובד. ועובד הוליד את ישי וישי הוליד את דוד [סוף רות]"

אמר

. פירש

רבי יוחנן: דאמר קרא

:

"ויאספו פלשתים את מחניהם למלחמה.

ויצא איש הבנים ממחנות פלשתים גלית שמו. ודוד בן איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה, ושמו ישי, ולו שמונה בנים. והאיש בימי שאול, זקן בא באנשים. והוא [דוד] מדבר עמם, והנה איש הבנים עולה, גלית הפלשתי שמו, מגת ממערכות פלשתים. ויאמר שאול אל דוד לא תוכל ללכת אל הפלשתי הזה. ויאמר דוד: ה' אשר הצילני מיד הארי ומיד הדוב - הוא יצילני מיד הפלשתי הזה. ויאמר שאול אל דוד: לך, וה' יהיה עמך. וילבש שאול את דוד את מדיו, ונתן קובע נחושת על ראשו. ויחזק דוד מן הפלשתי בקלע ובאבן, ויך את הפלשתי, וימיתהו, וחרב אין ביד דוד.

וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי, אמר אל אבנר שר הצבא: בן מי זה הנער אבנר?

ויאמר אבנר: חי נפשך המלך אם ידעתי

".

ועל כרחנו צריכים אנו לפרש את שאלתו של שאול באופן אחר מפשוטו, שהרי:

ו

כי

לא ידע ליה

[לא הכירו] שאול לדוד?

והכתיב

בפרק הקודם: ויבוא דוד אל שאול ויעמוד לפניו

ויאהבהו מאד, ויהי לו נושא כלים

.

אלא

, שמא תאמר: לא על דוד שאל שאול, אלא

אאבוה

דדוד

קא משאיל

שאול, וכמו שאמר: "בן מי זה הנער".

אף זו אי אפשר. שהרי: וכי את

אביו

של דוד

לא ידע ליה

שאול?!

והכתיב

: באותו פרק כשהכתוב מתאר מי הוא דוד: "ודוד בן איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה ושמו ישי, ולו שמונה בנים

והאיש

[ישי]

בימי שאול זקן בא באנשים

".

ואמר

פירש

רב, ואיתימא רבי אבא

את הפסוק:

זה ישי אבי דוד, שנכנס באוכלוסא

[שר על ששים ריבוא],

ויצא באוכלוסא

.

וכיון שהיה שר במלכותו של שאול, ודאי הכירו שאול.

אלא, ודאי מתוך שהיה ברור לו לשאול שדוד יהא מלך, או לכל הפחות אדם חשוב [וכדמפרש ואזיל],

הכי קאמר

שאול לאבנר:

זיל שאל

על אבותיו הראשונים של דוד:

אי מפרץ אתי

[האם דוד מזרעו של פרץ בן יהודה הוא],

אי מזרח

[בנו של יהודה]

אתי

כי

אי מפרץ אתי

-

מלכא הוי

[מלך יהא דוד], כי על כן נקרא שמו "פרץ",

שהמלך פורץ

גדרות של אחרים

לעשות לו דרך

קצרה מביתו לפרדסו או כרמו,

ואין ממחין בידו

.

ו

אי מזרח אתי

-

חשיבא בעלמא הוי

[יהא דוד אדם חשוב בלבד].

מאי טעמא אמר ליה

שאול לאבנר:

"שאל עליה

"?

כלומר: למה היה ברור לו לשאול בדוד שיהא מלך או חשוב, עד שביקש לידע את יחוסו?

כי סימני מלכות ראה שאול בדוד.

דכתיב: וילבש שאול את דוד, מדיו כמדתו

כלומר: בגדיו של שאול היו מתאימים למדתו של דוד בדרך נס [מהרש"א].

וכתיב ביה בשאול

, כלומר: אף שנאמר על שאול:

משכמו ומעלה גבוה מכל העם

, ובדרך הטבע לא היו תואמים בגדיו את מדותיו של דוד, בכל זאת אירע נס והתאימו בגדי שאול לדוד.

אמר ליה דואג האדומי

לשאול:

עד שאתה משאיל

[שואל ומתעניין לדעת]

עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו

-

שאל עליו: אם

בכלל

ראוי

הוא

לבוא בקהל, אם לאו!?

-

מאי טעמא

יש לפקפק בדבר כשרותו של דוד?

כיון

דקאתי

דוד

מרות המואביה

, ונמצא שאף דוד פסול לבוא בקהל.

אמר ליה אבנר

: הרי

תנינא

: כתיב "לא יבוא "עמוני" בקהל ה'".

ודרשינן:

עמוני ולא עמונית

.

וכן דרשינן

"מואבי" ולא מואבית!

והואיל ודוד מן המואבית הוא בא, אין לפקפק בכשרותו.

אמר ליה דואג:

אלא מעתה

שאתה דורש "עמוני" ולא עמונית, שמא תדרוש גם לא יבוא

ממזר

בקהל ה',

ולא ממזרת!?

אמר ליה אבנר: הרי "לא יבוא

ממזר" כתיב

, ונוטריקון הוא:

"מום זר

", ללמדך: כל שיש בו מום של "זרות", שאין תפיסת קידושין בין הוריו לפי שהם זרים זה לזו, הרי הוא אסור לבוא בקהל. ואף הנקבה אסורה, כיון שנבעלה אמה ממי שהיה זר ונכרי אצלה [ריטב"א בהבנת רש"י].

עוד הקשה לו דואג: אלא מעתה, שמא גם תדרוש: "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו. בנים אשר יולדו להם, דור שלישי, יבוא להם בקהל ה'" -

מצרי לא מצרית?!

אמר ליה אבנר:

שאני הכא

, בעמוני,

דמפרש טעמא דקרא

: לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'

על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים

"

ולכן. אין הנקבות אסורות, כי רק

דרכו של איש לקדם, ולא דרכה של אשה לקדם

, [וראה תוספת ביאור בהערות ].

אמר ליה דואג: מכל מקום

היה להם

לעמונים -

לקדם אנשים לקראת אנשים, ונשים לקראת נשים

.

ומאחר שאף הנשים לא קידמו את ישראל, אסרה התורה אף את הנשים.

אישתיק

אבנר.

מיד

"ויאמר אבנר: חי נפשך המלך, אם ידעתי.

ויאמר המלך: שאל אתה בן מי זה העלם

".

והרי

התם

[בפנייתו הקודמת של שאול לאבנר],

קרי ליה

שאול לדוד

"נער

" [כדכתיב: וכראות שאול, אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה "הנער"], ואיו

הכא קרי ליה "עלם

"?

אלא ודאי,

הכי קא אמר ליה

שאול:

הלכה "נתעלמה" ממך

אם מותר דוד לבוא בקהל.

צא ושאל בבית המדרש

.

שאל

אבנר בבית המדרש: האם עמונית ומואבית אסורות.

אמרו ליה

לאבנר בבית המדרש: כתיב: "לא יבוא

עמוני

", הרי למדת: עמוני

ולא עמונית

. וכתיב:

"מואבי" ולא מואבית

.