Versão em texto deste daf: original e tradução
Tamid 26a — o Talmud em português
Tamid 26a do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Tamid 26a
ג. ואם
אירע קרי לאחד מהן
ונטמא, הרי הוא
יוצא
ויורד,
והולך לו
במסיבה
[עמוד של בנין, שבתוכו מדרגות מסובבות]
ההולכת תחת הבירה
[המקדש]. לפי שאסור לבעל קרי לשהות במחנה לויה [הר הבית]. ועשו מחילה זו, בשביל שירד בה וילך לבית הטבילה ולא ילך דרך הר הבית. ומותר לו לשהות בה לפי שמקום המחילות שמתחת להר הבית לא נתקדש .
ונרות
היו
דולקין מכאן ומכאן
לאורך המחילה, כדי להאיר לו,
עד שהוא מגיע לבית הטבילה
.
ומדורה היתה שם
, בשביל להתחמם בה לאחר שטבל.
ובית הכסא של כבוד
היה שם, אצל בית הטבילה . ונקרא "של כבוד", משום שהיתה לו דלת.
וזה היה כבודו
שאם
מצאו
אדם
נעול, בידוע
היה
שיש שם אדם
, וחוזר לאחוריו. ואם מצאו
פתוח
-
בידוע שאין שם אדם
, והיה יכול להכנס שם ולעשות צרכיו.
ירד
הכהן שנטמא בקרי,
וטבל
בבית הטבילה. ו
עלה ונסתפג, ונתחמם כנגד המדורה
שבבית המוקד.
ולאחר שנטהר,
בא
וחזר לבית המוקד,
וישב לו אצל אחיו הכהנים, עד
שהיו
השערים
של העזרה
נפתחים
.
ו
כשנפתחו, הרי הוא
יוצא והולך לו
לביתו. לפי שטבול יום הוא עד הערב, ואסור בעבודה.
ד. משעלה עמוד השחר, היו תורמים את תרומת הדשן מעל גבי המזבח. והיא העבודה הראשונה בכל יום. והיו מטילים גורל בין כהני בית אב של אותו יום, מי מהם יזכה בה.
וכל
מי
שהיה מכהני אותו בית אב
שהוא רוצה
להשתתף בגורל כדי לזכות
לתרום
את הדשן - היה
משכים וטובל, עד שלא יבא הממונה
על הגורל! שאם יעלה בגורל, יהיה מוכן לעבודה זו. שהרי אין אדם נכנס לעזרה עד שיטבול, ואפילו אם הוא טהור.
וכי באיזה שעה הממונה בא?
לא כל העתים שוות
.
פעמים שהוא בא מ
"
קרות הגבר
", שהוא בשליש של החצי השני של הלילה. ופעמים שאינו בא בשעה ההיא. אלא,
או סמוך לו
לזמן זה
מלפניו, או
סמוך לו
מאחריו
, ואין לכך שעה קבועה. אבל באמצע הלילה אינו בא כלל .
והיה
הממונה בא, ודפק עליהן
על שערי הר הבית,
והן
[השומרים]
פתחו לו
. ואחר כך דפק על שערי בית המוקד, ופתחו לו.
אמר להן
הממונה לכהנים:
מי שטבל
-
יבא ויפיס
, ישתתף בגורל!
הפיסו
בחציו המקודש של בית המוקד . ו
זכה מי שזכה
בתרומת הדשן.
גמרא:
שנינו במתניתין: בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש.
והוינן בה:
מנא הני מילי
שהכהנים שומרים בשלשה מקומות ?
אמר אביי: אמר קרא
, "
והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו, שומרים משמרת המקדש למשמרת בני ישראל
, והזר הקרב יומת". ואהרן ושני בניו, הרי שלשה. מכאן דשלש שמירות בעינן .
ופרכינן:
אמרי, אין
הכי נמי, ד
שימור בעלמא אשכחן
בהאי קרא
דבעי
.
מיהו
אנן הכי קמיבעיא לן: שהרי
מתניתין קתני
"
בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש
", דמשמע שהכהנים שומרים לחוד, מלבד מה שהלויים שומרים לחוד בעשרים ואחד מקומות אחרים. [כדתנן במדות].
ואילו
ב
קרא
דשמירה
כהנים ולויים בהדי הדדי כתיב
, וכדכתיב "משה ואהרן ובניו". ומשה לוי היה.
ומשנינן:
אמרי, הכי קאמר
קרא:
"
והחונים לפי המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה
-
משה
"!
והדר
כתיב בסיפא דקרא "
אהרן ובניו שומר
ים
משמרת המקדש
למשמרת בני ישראל".
שאהרן
שמר
בחד מקום, ובניו בשני מקומות
נוספים. הרי שלשה מקומות בכהנים לבדם.
ומפרשינן: ו
ממאי
דהפסוק חצוי לשני חלקים, ורישיה וסיפיה לאו מאותו ענין מיירי? -
מדכתיב
בראש הפסוק "
והחונים
",
וכתיב
בתריה "
שומרים
". ומשמע, לויים "
חונים
" במקום אחד
לחוד, ו
כהנים "
שומרים
"
לחוד
במקום אחר.
ושוב מקשינן:
ואימא, כולהו
[אהרן ושני בניו]
בחד מקום לחודיה
היו שומרים יחד. ואכתי מנלן שלשה מקומות?
ומשנינן:
לא סלקא דעתך
לומר כן. דהא
כ
"
משה
" דכתיב בהאי קרא משוינן להו.
מה משה בחד מקום
לחודיה, בפני עצמו ולא יחד עמהם,
אף אהרון ובניו, כל חד וחד
מינייהו היה שומר
בחד מקום לחודיה
, בפני עצמו.
רב אשי אמר: מסיפיה דקרא
שמעינן, דבשלשה מקומות שמרו. דשלשה זמני שמירה כתיב ביה. א. "
שומרים
", ב. "
משמרת
הקדש", ג. "
למשמרת
בני ישראל" . ואי רק בחד מקום שמרו, אם כן לא הוי אלא שמירה אחת.