Taanit 6a — o Talmud em português

אלא,

כך אברכך:

יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך

יהיו

משובחים

כמותך

.

זהו המשל.

המשיך רבי יצחק ואמר לרב נחמן:

אף אתה,

רב נחמן,

במה אברכך?

אם בתורה

-

הרי

כבר

יש לך תורה

.

ואם לגדולה

-

הרי יש לך גדולה

.

ואם לכבוד

-

הרי יש לך כבוד

.

אם בעושר

-

הרי

כבר יש לך

עושר

.

אם בבנים

-

הרי

כבר

יש לך בנים

.

אלא,

כך אברכך:

יהי רצון שיהיו כל צאצאי

מעיך

מבורכים בכל,

כמותך

.

תנו רבנן

: על שם מה נקרא הגשם הראשון היורד בתקופת הגשמים

"יורה"?

על שם

ש

בירידתו נותנים הבריות ליבם לכך שמתחילים ימי הגשמים, ועל ידי כך הוא

מורה

ומדריך

את הבריות להטיח גגותיהן

בטיט, כדי שלא ידלוף הגשם אל תוך הבית,

ולהכניס את פירותיהן

שהניחו בשדה להתייבש, כדי שלא ירטבו בגשם,

ולעשות כל

שאר

צרכיהן

[שאר ההכנות הנצרכות לימות הגשמים].

דבר אחר

: לכן נקרא גשם זה "יורה", על שם

שמרוה את הארץ

מצמאונה,

ומשקה

אותה לעומק,

עד תהום

[עד עומק האדמה].

שנאמר: "תלמיה רוה נַחֵת גדודָה ברביבים תמֹגגֶנָה צִמחָה תברך"

. והיינו, כשאתה מרוה את תלמי החרישה של ארץ ישראל, נחת הוא לגדודי בני אדם שבה. הרי לנו שהמקרא משתמש בענין ירידת הגשמים בלשון "רוה".

דבר אחר

: לכן נקרא הגשם הראשון

"יורה",

מפני

ש

הוא

יורד בנחת, ואינו יורד בזעף

. שלשון "יורה", מלשון הוראה הוא. כאדם המורה לתלמידיו, שמורה בנחת. כפי שנאמר: "דברי חכמים בנחת נשמעים" .

עד עתה אמרה הגמרא ש"יורה" לשון ברכה הוא. ועתה באה הגמרא לשלול את האפשרות שמשמעות המילה "יורה" הוא לשון קללה:

או

שמא

אינו "יורה"

-

אלא

לשון קללה, מלשון "ירה יירה" ,

ש

יורד על הארץ בחזקה, כמו חץ, ועל ידי כך

משיר

[מפיל לארץ, מלשון נשירה]

את הפירות

שעדיין נמצאים על האילנות, כגון אתרוגים או רימונים או התאנים האחרונות , מעל האילנות,

ומשטיף

[שוטף בכח]

את הזרעים, ומשטיף את האילנות,

ועל ידי כך מזיק להם?

תלמוד לומר

מהמילה

"מלקוש"

הצמודה למילה "יורה", שיורה אינו לשון קללה. שהרי כך הוא לשון הפסוק: "והיה אם שמע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש וגו'".

וכך אנו דורשים:

מה מלקוש, לברכה,

שהרי אי אפשר לומר שהכוונה שהוא שובר גרנות ומשיר פירות, כי אין הם מצויין בזמן ירידת המלקוש [שהרי עדיין לא קצרו את התבואה, והפירות לא הבשילו], ועל כרחך - לברכה הוא. ולשון מלקוש מרמז על כך שגשם זה יורד על המלילות והקשין , וממלא את התבואה בקשיה [כלומר, הגשם גורם לגרעיני התבואה להיות מלאים וטובים עתה, כשהם על הקש, שהוא הגבעול שלהם], כמו כן,

אף יורה, לברכה

.

ממשיכה הגמרא ודנה, שמא בכל זאת אפשר לומר שמלקוש לקללה:

או

שמא

אינו מלקוש

-

אלא

לשון מל וקשה, והיינו שהגשם הזה מל את קשיות ליבם של ישראל ,

ש

על ידי חוזקו הוא

מפיל את הבתים, ומשבר את האילנות

, ו

כמו כן, הוא

מעלהאתהסקאין

[הוא מין ארבה]?

תלמוד לומר

מהמילה הסמוכה לו לפניו:

"יורה"

.

מה יורה, לברכה, אף מלקוש

-

לברכה

.

ויורה גופיה

[עצמו],

מנלן

[מנין לנו] שלברכה הוא יורד?

דכתיב: "ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון"

. מלשון "המורה לצדקה" מוכח שהיורה בא לטובה ולברכה .

תנו רבנן: יורה

זמנו

ב

חודש

מרחשון

.

ומלקוש

זמנו

ב

חודש

ניסן

.

אתה אומר

כך, שה

יורה

הוא הגשם היורד

במרחשון, ומלקוש

הוא הגשם היורד

בניסן

.

או

שמא

אינו אלא יורה

זמנו מוקדם יותר,

ב

חודש

תשרי, ומלקוש

זמנו מאוחר יותר,

ב

חודש

אייר?

תלמוד לומר

: "ונתתי מטר ארצכם

בעתו

יורה ומלקוש". "בעתו" משמע בזמן הראוי לו ביותר. והיינו בחודש מרחשון, שאז הוא זמן רביעה ראשונה, כפי שמובא להלן בגמרא.

עתה חוזרת הגמרא ודנה בענין הגשם הנקרא "מלקוש".

"מלקוש"

-

אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל: דבר שמל קשיותיהן

[קשי ליבם]

של ישראל

. שכאשר אינו יורד, חוזרין ישראל בתשובה, ומתענין ועושין צדקות .

דבי רבי ישמעאל תנא

: לכן נקרא אותו גשם "מלקוש", על שם שהוא

דבר שממלא

את ה

תבואה בקשיה

[כאשר היא כבר צמחה, ומצויה על קשיה, על הגבעול שלה]. שהמלקוש משלים ומסיים את צמיחתה.

במתניתא תנא

: נקרא מלקוש, על שם שהוא

דבר שיורד על המלילות

[ראשי השיבולים, שאדם מולל אותן בידו. כפי שנאמר "וקטפת מלילות בידך"]

ועל הקשין

. והיינו הך, שהמלקוש יורד אחרי שהתבואה צמחה.

תנו רבנן: יורה

זמנו

ב

חודש

מרחשון

.

ומלקוש

זמנו

ב

חודש

ניסן

.

אתה אומר

שזמנו של ה

יורה ב

חודש

מרחשון

.

או

שמא

אינו אלא בחדש כסליו?

תלמוד לומר: "בעתו יורה ומלקוש"

.

מה מלקוש

-

בעתו,

בחודש ניסן הוא יורד, שהרי נקרא מלקוש על שם שהוא יורד על המלילות והקשין, והם מצויים רק בחודש ניסן,

אף יורה

-

בעתו,

בחודש מרחשון.

תניא אידך

[שנינו בברייתא אחרת]:

יורה

זמנו

ב

חודש

מרחשון, ומלקוש

זמנו

ב

חודש

ניסן

.

דברי רבי מאיר

.

וחכמים אומרים: יורה

זמנו

ב

חודש

כסליו

.

מאן

[מיהם] אותם

חכמים

שחולקים על רבי מאיר, ואומרים שהיורה יורד בכסליו?

אמר רב חסדא

: שיטת

רבי יוסי היא

.

דתניא: איזו היא רביעה ראשונה

[הזמן הראשון של ירידת הגשם, והוא היורה]?

ומבארת הברייתא: ישנם שלשה פרקים של ירידת גשמים, וכולם, יורה הם:

א. הירידה

הבכירה

[הראשונה] של היורה, זמנה

בשלשה במרחשון

.

ב. ה

בינונית

-

בשבעה בו

[בחודש מרחשון].

ג. וה

אפילה

[האחרונה ] -

בשבעה עשר בו

.

דברי רבי מאיר

.

רבי יהודה אומר

: הראשונה

בשבעה

במרחשון,

ו

הבינונית

בשבעה עשר

בו,

ו

האחרונה

בעשרים ושלשה

בו.

רבי יוסי אומר

: הראשונה

בשבעה עשר

במרחשון,

ו

הבינונית

בעשרים ושלשה

בו,

ו

האחרונה

בראש חדש כסליו

.

וכן היה רבי יוסי אומר

: אם לא ירדו גשמים בזמנם,

אין היחידים

[חסידים ]

מתענין עד שיגיע ראש חדש כסליו

. כי מתחילים להתענות תענית גשמים כאשר עבר זמן רביעה שלישית, ולא ירדו גשמים.

הרי לנו, ששיטת רבי יוסי היא, שהזמן האחרון של ירידת היורה הוא בראש חודש כסליו.

אם כן, מה ששנינו בברייתא, שחכמים סוברים שזמנו של היורה בחודש כסליו הוא, שיטת רבי יוסי היא .

אמר רב חסדא: הלכה כרבי יוסי

.

אמימר מתני להא דרב חסדא בהא לישנא

[אמימר שנה את דברי רב חסדא בלשון זו]:

בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים

[מתחילים לשאול ולבקש את הגשמים, באמירת "ותן טל ומטר"].

רבן גמליאל אומר: בשבעה בו

[בחודש מרחשון] שואלין את הגשמים.

אמר רב חסדא: הלכה כרבן גמליאל

.

ולפי האופן בו שנה אמימר את דברי רב חסדא, אין פסק ההלכה שלו קשור לענין תענית גשמים, אלא לענין זמן שאלת הגשמים.

אומרת הגמרא:

כמאן אזלא הא דתניא

[לפי איזו שיטה הולכת הברייתא דלהלן]:

רבי שמעון בן גמליאל אומר: גשמים שירדו שבעה ימים זה אחר זה,

דהיינו, שירדו גשמים, ופסקו שבעה ימים, ואחר כך ירדו שבעה ימים רצופים זה אחר זה,

אתה מונה בהן,

באותם פרקים של ירידת גשמים,

רביעה ראשונה, ושניה, ושלישית?

כמאן

[כשיטתו של מי] מתבארת ברייתא זו -

כ

שיטת

רבי יוסי

. שאמר שהרביעה הראשונה בשבעה עשר, הבינונית בעשרים ושלשה, והאחרונה בראש חודש כסליו. ולשיטתו אפשר לקיים את דברי הברייתא.

והיינו, שירדו גשמים ברביעה ראשונה שהיא בשבעה עשר בחשון, ופסקו שבעה ימים עד עשרים ושלשה בו, שהוא זמן רביעה שניה. ומשם ואילך ירדו גשמים ברציפות שבעה ימים, עד יום שלשים, שהוא ראש חודש כסלו. נמצא שאתה מונה בהן רביעה ראשונה שניה ושלישית, כפי שנתבאר .

אבל לשיטת התנאים האחרים, אין הברייתא מתיישבת. כי לשיטת רבי מאיר, יש בין רביעה ראשונה לשניה יותר משבעה ימים. ולשיטת רבי יהודה, יש בין רביעה שניה לשלישית יותר משבעה ימים.

אמר רב חסדא: הלכה כרבי יוסי

.

שואלת הגמרא: לאיזה צורך עלינו לדעת אימתי הוא זמנן של שלשת הרביעות?

בשלמא

זמן

רביעה ראשונה,

עלינו לדעת אימתי הוא זמנה, כי נפקא מינה לענין

לשאול

את הגשמים. שמאותו זמן מתחילים לומר "ותן טל ומטר".

זמן רביעה

שלישית

גם כן עלינו לדעת אימתי הוא, לענין

להתענות

. שאם לא ירדו כלל גשמים עד אותו זמן, מתחילים היחידים להתענות שני וחמישי ושני.

אלא רביעה

שניה, למאי

? לאיזה צורך עלינו לדעת אימתי הוא זמנה?

אמר רבי זירא

: זמן רביעה שניה - נפקא מינה

ל

ענין

נדרים

.