Taanit 29b — o Talmud em português

אמר רב פפא: הלכך

[לפיכך], היות ובחודש אב ממעטין בשמחה, ובחודש אדר מרבין בשמחה, לכן -

בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי

[בן ישראל שיש לו דין ודברים עם נכרי], וצריך הוא ללכת להתדיין עמו בבית דין של הנכרים,

לישתמיט מיניה באב

[שישתמט ממנו, ולא ידון עמו בחודש אב],

דריע מזליה

[משום שאז רע מזלם של ישראל].

ולימצי נפשיה באדר

[ואילו בחודש אדר, אדרבה, ימציא את עצמו אליו, כדי שידון עמו אז],

דבריא מזליה

[משום שאז בריא וטוב מזלו] .

והיות והגמרא הביאה את דבריו של רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת הנוגעים למשנתנו, מביאה הגמרא עוד מדבריו:

כתוב בנבואת ירמיה: "כה אמר ה' וגו' לכל הגולה אשר הגליתי מירושלים בבלה וגו'

לתת לכם אחרית ותקוה"

.

והיינו, שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל, שהיות והם יתעכבו בגולה שבעים שנה, יתן להם שָם אחרית ותקוה.

ומהם אותם "אחרית ותקוה"?

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: אלו דקלים,

שיש מהן הרבה בבבל, ויתפרנסו ישראל מהן,

וכלי פשתן

ללבוש .

עוד מביאה הגמרא מאמר של רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת:

נאמר בספר בראשית, בברכות שבירך יצחק את יעקב:

"ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'"

.

מהו אותו שדה אשר ברכו ה'?

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כריח שדה של תפוחים

.

שנינו במשנתנו:

שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה, אסורין לספר ולכבס

.

אמר רב נחמן: לא שנו

שאסור לכבס בשבוע שחל בו תשעה באב אלא

לכבס וללבוש

. דהיינו, שמכבס כדי ללבוש את הבגדים המכובסים באותו שבוע.

אבל לכבס ולהניח,

דהיינו, שמכבס ואינו לובש מיד, אלא מניח את הבגדים המכובסים על מנת ללבשם לאחר תשעה באב -

מותר

.

ורב ששת

נחלק על רב ששת ו

אמר: אפילו לכבס ולהניח

-

אסור

. משום שכשעוסק בכיבוס בגדים, נראה שמסיח דעתו מן האבלות .

אמר רב ששת: תדע,

הוכחה וראיה לדבר,

ד

הרי

בטלי קצרי

דבי רב

[שהרי הכובסים של בית רב בטלים ממלאכתם] בשבוע שחל בו תשעה באב, אף שמכבסים על מנת להניח.

מתיב

[הקשה]

רב המנונא

מדברי משנתנו. ששנינו: אף שאסור לכבס בשבוע שחל בו תשעה באב, מכל מקום

ב

יום

חמישי מותרים

לכבס

מפני כבוד השבת

[והיינו כאשר חל תשעה באב ביום שישי].

ועלינו לבאר, מה כוונת המשנה, שמותרים לכבס ביום חמישי מפני כבוד השבת. איך מכבד את השבת על ידי כיבוס ביום חמישי החל לפני תשעה באב?

שואלת הגמרא:

מאי "מותרים",

לאיזה צורך מותר לכבס ביום חמישי?

אילימא

[אם נאמר] שהכוונה שמותר

לכבס וללבוש

מיד, ביום חמישי -

אי אפשר לומר כך. כי מה הטעם שמותר?

מאי כבוד שבת איכא

[איזה כבוד שבת יש בכך]? הרי אינו מכבס לצורך השבת, אלא לצורך לבישה מיידית!

אלא

ודאי שהכוונה שמותר לו לכבס עכשיו, ביום חמישי, על מנת

להניח

וללבוש רק בשבת [והתירו לו לכבס ביום דווקא ביום חמישי. אבל ביום שישי, שהוא יום התענית עצמו - לא התירו].

ו

מזה שנקטה המשנה שביום חמישי מותר לכבס מפני כבוד השבת, מוכח ש

ב

יום

חמישי

-

הוא דשרי

[דווקא אז מותר]. כי היות וזהו יום סמוך לשבת, ניכר שהוא עושה לצורך שבת.

אבל

לכבס בימי

השבת כולה

[בשאר ימי השבוע, חוץ מיום חמישי] על מנת להניח וללבוש לאחר תשעה באב -

אסור!

הרי לנו שבאמת אסור לכבס ולהניח, ורק ביום חמישי, לצורך השבת - התירו!

מתרצת הגמרא:

לעולם

אפשר לומר שמשנתנו מדברת לענין

לכבס וללבוש

מיד.

ו

מכל מקום מותר לכבס כבר ביום חמישי, כי מדובר

כשאין לו אלא חלוק אחד,

ואין לו במה להחליף. ואם לא יכבס עתה, לא יהיה לו בגד נקי לשבת .

שהרי כך מצינו גם לענין כיבוס בחול המועד. שאף שאסור לכבס בחולו של מועד, מכל מקום, מי שיש לו רק חלוק אחד, מותר לכבסו אף בחולו של מועד. שהרי אף אם הקדים לכבס לפני חול המועד, כפי שראוי לעשות, מוכרח הוא לכבס שוב בתוך חול המועד, שהרי יש לו רק חלוק אחד.

דאמר רב אסי אמר רבי יוחנן: מי שאין לו אלא חלוק אחד

-

מותר לכבסו בחולו של מועד

.

איתמר נמי

[נאמרה גם מימרא] כדברי רב נחמן:

אמר רבי בנימין אמר רבי אלעזר: לא שנו

שאסור לכבס אלא

לכבס וללבוש

מיד.

אבל

לכבס על מנת

להניח

-

מותר

.

מיתיבי: אסור לכבס לפני תשעה באב, אפילו

על מנת

להניח

את הבגדים המכובסים

לאחר תשעה באב

.

ממשיכה הברייתא ואומרת:

וגיהוץ שלנו

, של בני בבל, שבדרך כלל הוא מועיל לניקוי הבגדים יותר מכיבוס, אינו מועיל אלא

ככיבוס שלהן

,

של בני ארץ ישראל . ולכן, היות והוא ככיבוס, אסור לכבס אפילו על מנת להניח. אבל כיבוס שלנו, של בני בבל, שאינו מועיל ככיבוס שלהם, מותר .

וכלי פשתן

-

אין בהם משום גהוץ

,

ולכן אין איסור לגהצן.

על כל פנים שנינו בברייתא, שאסור לכבס אפילו על מנת להניח!

ומסקנת הגמרא:

תיובתא

. אכן יש מהברייתא קושיה על דברי רב נחמן.

שלח רב יצחק בר גיורי משמיה דרבי יוחנן: אף על פי שאמרו

חכמים ש

כלי פשתן אין בהם משום גהוץ, אבל אסור ללובשן

[את בגדי הפשתן המגוהצים]

בשבת

[בשבוע]

שחל תשעה באב להיות בתוכה

.

אמר רב: לא שנו

שאסור לכבס בימי השבוע שחל בו תשעה באב,

אלא

בימים ש

לפניו

[שלפני יום תשעה באב]. כגון, אם חל יום תשעה באב ביום שלישי בשבוע, אסור לכבס בימים ראשון ושני שבאותו שבוע.

אבל

בימים ש

לאחריו,

דהיינו, בימים רביעי חמישי ושישי, אף שהם בשבוע שחל בו תשעה באב -

מותר

לכבס .

ושמואל אמר: אפילו

בימים ש

לאחריו

-

נמי אסור

לכבס.

מיתיבי: שבת

[שבוע]

שחל תשעה באב להיות בתוכה, אסור לספר ולכבס

.

וב

יום

חמישי מותרין

לספר ולכבס -

מפני כבוד השבת

.

כיצד?

אם

חל

תשעה באב

להיות באחד בשבת,

מותר לכבס

כל השבת כולה

[כל ימי אותו שבוע, שחל בו תשעה באב]. שהרי כל ימי השבוע - לאחר תשעה באב הם.

ואם חל תשעה באב

ב

יום

שני

או

בשלישי

או

ברביעי ובחמישי,

אזי בימי השבוע שהיו

לפניו,

לפני תשעה באב -

אסור

לכבס. אבל בימים ש

לאחריו,

שאחרי תשעה באב -

מותר

לכבס.

ואם

חל

תשעה באב

להיות בערב שבת,

מכל מקום

מותר לכבס ב

יום

חמישי,

אף שהוא מהימים שלפני תשעה באב,

מפני כבוד השבת

[כפי שנתבאר לעיל].

ואם לא כבס ב

יום

חמישי בשבת, מותר לכבס

לצורך השבת אפילו

בערב שבת,

אף שהוא יום תשעה באב עצמו.

אבל, באופן זה לא יכבס בבוקר, אלא רק

מן המנחה ולמעלה

.

מפסיקה הגמרא בהבאת דברי הברייתא, ואומרת:

לייט עלה אביי

, ואיתימא רב אחא בר יעקב, אהא

[קילל אביי, ויש אומרים שהיה זה רב אחא בר יעקב, על דבר זה, על המכבס בתשעה באב, אף שחל כביום שישי, ואף מן המנחה ולמעלה].

ועתה ממשיכה הגמרא בהבאת דברי הברייתא:

אם

חל

תשעה באב

להיות ב

יום

שני ובחמישי

[ביום שני או חמישי],

קורין

לתורה

שלשה

קרואין, שהרי בימי שני וחמישי שבכל שבוע קורין בתורה שלשה, כהן לוי וישראל, שהיא תקנת עזרא .

ומפטיר אחד

מאותן שלשה קרואין.

ואם חל תשעה באב

ב

יום

שלישי וברביעי

[ביום שלישי או רביעי], שבימים אלו אין קריאת התורה בכל שבוע,

קורא אחד, ומפטיר

אותו

אחד

שקרא בתורה.

רבי יוסי אומר: לעולם,

בין אם חל תשעה באב בשני וחמישי, ובין אם חל בשלישי ורביעי, תמיד

קורין שלשה ומפטיר אחד

.

על כל פנים, שנינו בברייתא, שבימים שלאחר תשעה באב, אף שהם בשבוע שחל בו, מותרין לכבס. אם כן, ברייתא זו היא

תיובתא דשמואל

[קושיה והשגה על דברי שמואל]!

מתרצת הגמרא:

אמר לך שמואל

[ישיב ויאמר לך שמואל על קושיה זו]: נדון זה, האם מותר לכבס בימי השבוע שלאחר תשעה באב או לא -

תנאי היא

[מחלוקת תנאים יש בזה].

דתניא: תשעה באב שחל להיות בשבת, וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת,

אינו ממעט באכילתו. ואם חל ערב תשעה באב בשבת, אינו מפסיק סעודתו.

אלא

אוכל ושותה כל צרכו, ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו

["בשעתו" היינו בשעת מלכותו וגדולתו, שהיתה סעודת המלך ועבדיו גדולה עד מאוד . אבל היתה תקופה שבה לא היה מלך, כפי שמצינו במסכת גיטין סח ב] .

ואסור לספר ולכבס מראש חדש

אב -

ועד התענית

.

דברי רבי מאיר

.

רבי יהודה אומר: כל החדש כולו

-

אסור

לספר ולכבס.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו אסור

לספר ולכבס אלא

אותה שבת

[באותו שבוע]

בלבד

.

הרי לנו, שרבי מאיר סובר שרק לפני התענית אסור. אבל לאחר מכן - מותר. ואילו רבי יהודה ורבי שמעון בן גמליאל סוברים, שבין לפני התענית, ובין לאחריה - אסור לספר ולכבס.

ותניא אידך

[ושנינו בברייתא אחרת]:

ונוהג אֵבֶל

[מנהגי אבלות]

מראש חדש ועד התענית

.

דברי רבי מאיר

.

רבי יהודה אומר: כל החדש כולו אסור

.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו אסור אלא אותה שבת בלבד

.

אמר רבי יוחנן: ושלשתן,

רבי מאיר, רבי יהודה, ורבן שמעון בן גמליאל -

מקרא אחד דרשו

. אלא שנחלקו היאך לדרוש את אותו מקרא.

דכתיב

בנבואת הושע [פרק ב' פסוק י"ג]:

"והִשְבַּתִּי כל משׂוֹשָׂה חַגָה חָדשָה ושַבַּתָּה"

. והיינו, שמתנבא הנביא שישבית ויבטל הקדוש ברוך הוא את משוש ישראל, חגה חדשה ושבתה .