Sucá 7b — o Talmud em português

סיכך על גבי מבוי

מפולש

שיש לו לחי

בשבת שבתוך החג -

כשרה,

לפי שלחי נחשב כמחיצה דאורייתא לענין שבת, ומיגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה, ונעשית היא כדופן שלישית.

ואמר רבא: סיכך על גבי פסי ביראות

-

כשרה.

בורות מים המצויים ברשות הרבים דינם כרשות היחיד, ואסור לשאוב מהן מים בשבת, ולהוציאם לרשות הרבים. וכדי שיוכלו עולי רגלים לשאוב מהן מים לבהמתן בשבת, התירו חכמים לעשות "פסי ביראות", שהם "דיומדין" [עמודים] בעלי זוית ישרה, שכל אחת מצלעותיהן אורכה אמה, ורואין כאילו הבור כולו מוקף ארבע מחיצות שלימות, ונעשה אותו מקום רשות אחת עם הבור.

ואם סיכך על גבי אותם פסי ביראות, הסוכה כשרה מדין "מיגו דהוי מחיצה לשבת, הוי מחיצה לסוכה".

וצריכא

לרבא להשמיענו את כל שלושת המקרים האלו:

א. אמרינן מיגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת.

ב. סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשרה.

ג. סיכך על גבי פסי ביראות כשרה.

אף שבכולם הטעם משום מיגו,

דאי אשמעינן

רק את ההלכה של

מבוי

שיש לו לחי, היינו אומרים, דוקא בו מכשיר רבא,

משום דאיכא שתי דפנות מעלייתא.

אבל גבי פסי ביראות, דליכא שתי דפנות מעלייתא,

והחמירו חכמים שלא לטלטל במקום זה, ורק לעולי רגלים התירו, שלגביהם העמידו את הדין על דין תורה, להחשיב את אותן פסי ביראות כמחיצות,

אימא לא

נאמר דין "מיגו", לפיכך צריך היה להשמיענו גם הלכה זו.

ואי אשמעינן פסי ביראות,

היינו אומרים, דוקא שם יש להכשיר מדין מיגו -

משום דאיכא שם ארבע דפנות,

שהרי המקום מוקף מכל צדדיו.

אבל סיכך על גבי מבוי, דליכא שם ארבע דפנות

-

אימא לא

אמרינן מיגו.

ואי אשמעינן הני תרתי

סיכך על גבי מבוי, וסיכך על גבי פסי ביראות, ולא היה משמיענו דאמרינן מיגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת, הייתי אומר,

מחמירתא

שבת

לקילתא

סוכה, אמרינן מיגו.

אבל מקילתא

סוכה

לחמירתא

שבת,

אימא לא

אמרינן מיגו

,

לכן

צריכא.

שנינו במשנה:

ושחמתה מרובה מצלתה פסולה.

תנו רבנן

: דוקא אם

חמתה

מרובה

מחמת סיכוך

פסולה וכגון שהיה סככה מועט והשמש נכנסת דרכו,

ולא

אם היתה חמתה מרובה

מחמת דפנות,

כאשר נכנסת החמה דרכן, שאז הגם שחמתה מרובה מצילתה כשרה.

רבי יאשיה אומר: אף

אם חמתה מרובה

מחמת דפנות

פסולה.

אמר רב יימר בר שלמיה משמיה דאביי: מאי טעמא דרבי יאשיה

הסובר שאף המחיצות צריך שיהיו צילתן מרובה מחמתן?

דכתיב, "וסכת על הארון את הפרוכת".

והרי

פרוכת מחיצה

היא,

ו

בכל זאת

קא קרייה רחמנא

לפרוכת

"סככה". אלמא,

ללמדנו בא, ש

מחיצה כסכך בעינן.

והיינו, שתהיה צילתה מרובה מחמתה.

ומקשה הגמרא:

ו

לדעת

רבנן,

שאין פסול חמתה מרובה בדפנות, מדוע קראה תורה לפרוכת סככה?

ומבארת הגמרא:

ההוא,

לומר

דניכוף ביה פורתא,

שיש לכופפה מעט למעלה כעין גג,

דמחזי כסכך.

אמר אביי: רבי, ורבי יאשיה, ורבי יהודה, ורבי שמעון ורבן גמליאל, ובית שמאי,

ורבי אליעזר, ואחרים, כולהו סבירא להו: סוכה דירת קבע בעינן.

והיינו שצריכה הסוכה להיות ראויה לשימוש קבוע כבית.

רבי

-

דתניא, רבי אומר: כל סוכה שאין בה

בשטחה

ארבע אמות על ארבע אמות

-

פסולה,

ושיעור בית לענין מזוזה ושאר דינים, ארבע אמות, כמבואר לעיל ג א.

רבי יאשיה

-

הא דאמרן,

שצריך שיהיו הדפנות צילתן מרובה מחמתן.

רבי יהודה

-

דתנן: סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה

-

פסולה, ורבי יהודה מכשיר,

אף שאי אפשר לעשותה עראי. ואף שאינו מחייב לעשותה למעלה מעשרים דוקא, למדה הגמרא שהיה רגיל רבי יהודה לעשות סוכתו כך, כדי שתהיה כדירת קבע.

ורבי שמעון

-

דתניא

: מנין דפנות הסוכה,

שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח. רבי שמעון אומר: שלש כהלכתן, ורביעית אפילו טפח.

ומפרשינן לעיל: כי צריך שתהיה סוכתו משמשת מחסה ומסתור מזרם וממטר, והיינו קבע כבית.

רבן גמליאל

-

דתניא: העושה סוכתו בראש העגלה

שאינה קבע, לפי שהעגלה עוברת כל הזמן ממקום למקום,

או בראש הספינה

שהוא מקום גבוה מאוד, והסוכה חשופה לרוח הים שביכולתה לעוקרה ממקומה,

רבן גמליאל פוסל,

כיון שסוכה דירת קבע בעינן.

ורבי עקיבא מכשיר.

בית שמאי

-

דתנן

;

מי שהיה ראשו ורובו בסוכה, ושולחנו בתוך הבית, בית שמאי פוסלין

שאין הסוכה ראויה לשימוש כבית, כי אין שולחנו נכנס לתוכה,

ובית הלל מכשירין.

רבי אליעזר

-

דתנן: העושה סוכתו כמין צריף

שאין לה גג הניכר לעצמו, אלא עושה דפנותיה כמין משולש גדול,

או שסמכה לכותל

סמך קנים ארוכים לכותל כמין משולש,

רבי אליעזר פוסל

סוכה זו

לפי שאין לה גג,

ואינה נאה לדירה,

וחכמים מכשירין.

אחרים

-

דתניא, אחרים אומרים: סוכה העשויה כשובך

שהיא עגולה -

פסולה, לפי שאין לה זויות,

ואינה נוחה למגורים.

אמר רבי יוחנן: סוכה העשויה

עגולה

ככבשן, אם יש בהקיפה

מקום

כדי לישב בה

סביבות היקפה מבפנים,

עשרים וארבעה בני אדם,

בידוע שיש בשטחה שיעור הכשר סוכה, והרי היא

כשרה.

[רבי יוחנן לא סבר כ"אחרים", שפסלו סוכה עגולה, היות ואין לה זויות ].

ואם לאו פסולה.

ומבארת הגמרא:

כמאן

סבר רבי יוחנן, המצריך סוכה כה גדולה, ולא הכשיר סוכה שרוחבה שבעה טפחים?

בהכרח שהוא סובר

כרבי, דאמר: כל סוכה שאין בה ארבע אמות

אורך

על ארבע אמות

רוחב,

פסולה.

שהרי לא מצינו בדברי התנאים דעה המחמירה יותר ממנו, בשיעור הנצרך להכשר הסוכה.

ותיקשי, הרי גם לדעת רבי לא יתיישבו דברי רבי יוחנן, כי אפילו לדעת רבי לא צריך שתהיה הסוכה כה גדולה.

וטוענת הגמרא:

מכדי,

הרי,

גברא באמתא יתיב,

מקום ישיבתו של אדם הוא אמה, ואם תאמר שיש בהיקפה של הסוכה כדי ישיבת עשרים וארבעה בני אדם, נמצא היקפה של הסוכה העגולה עשרים וארבע אמות.

והרי קיימא לן,

כל שיש בהקיפו שלשה טפחים, יש בו רוחב טפח.

ואם כן, לדעת רבי, הסובר ששיעור רוחב הסוכה הוא ארבע אמות, הרי, לכאורה,

ב

היקף של

תריסר

אמות בלבד

סגי!

שהרי רוחב הסוכה הוא ארבע אמות, וכאשר נכפיל אותו פי שלוש כדי לקבל את היקפו, נמצא שהוא שתים עשרה אמות בלבד.