Versão em texto deste daf: original e tradução
Sucá 27b — o Talmud em português
Sucá 27b do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Sucá 27b
אין יוצאין מסוכה לסוכה
לאכול בזו ולישן בזו, או היום בזו ולמחר בזו,
ואין עושין סוכה בחולו של מועד
, מי שלא ישב בסוכה ביום טוב הראשון.
וחכמים אומרים: יוצאים מסוכה לסוכה, ועושין סוכה בחולו של מועד
.
ושוין
רבי אליעזר וחכמים,
שאם נפלה
סוכתו,
שחוזר ובונה
אותה
בחולו של מועד
ויושב בה.
ומפרשינן:
מאי טעמא דרבי אליעזר?
כי
אמר קרא
: "
חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים
", ודרשינן:
עשה סוכה הראויה לשבעה
. ולכן אין עושין סוכה בחולו של מועד, ואף אין יוצאין מסוכה לסוכה, שאם כן אינה "סוכה לשבעה".
ורבנן
, כיצד מפרשים הם את הפסוק?!
הכי קאמר רחמנא: עשה סוכה
-
בחג!
שכל שבעת הימים ראויים הם לעשיית סוכה.
שנינו בברייתא:
ושוין, שאם נפלה
-
שחוזר ובונה אותה בחולו של מועד
.
ותמהינן: הרי
פשיטא
הוא שחוזר ובונה בחולו של מועד סוכה שכבר היתה לו?!
ומפרשינן: חידוש הוא. כי
מהו דתימא: האי
סוכה שהקים, סוכה
אחריתי היא
מזו שנפלה, ו"פנים חדשות" באו לכאן,
ו
נמצאת שהסוכה החדשה
אינה
עשויה
לשבעה
.
לפיכך
קא משמע לן
שחוזר ובונה אותה.
תניא: רבי אליעזר אומר: כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חבירו
, משום
דכתיב
"
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים
", ודרשינן: "לכם"
משלכם
, שלא יהא הלולב שאול.
כך אין אדם יוצא ידי חובתו
כל שבעת הימים
בסוכתו של חבירו
. כיון
דכתיב
"
חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים
", ודרשינן: "לך" - שתהא הסוכה עשויה
משלך
, ולא תהיה סוכה שאולה.
וחכמים אומרים: אף על פי שאמרו
"
אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון
בלולבו של חבירו
",
אבל יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו
.
וטעמם, כיון
דכתיב
"
כל האזרח בישראל ישבו בסוכות
",
מלמד
הכתוב
שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת
. ומשמע, סוכה אחת לכל ישראל, שישבו בה בזה אחר זה, ואי אפשר שתהא הסוכה שייכת לכולן, שהרי אי אתה מוצא בה "שוה פרוטה" לכל אחד ואחד, ועל כרחך על ידי שאלה [רש"י].
ורבנן
, המכשירים סוכה שאולה,
האי
"
לך
"
\- שדורש ממנו רבי אליעזר לפסול שאולה -
מאי דרשי ביה?!
ומפרשינן: לרבנן
מיבעי ליה
"לך" כדי
למעוטי
סוכה
גזולה
.
אבל
סוכה
שאולה כשרה
, כיון ד
כתיב
"
כל האזרח
".
ורבי אליעזר
הפוסל סוכה שאולה,
האי
"
כל האזרח
" - שדורשים ממנו רבנן להכשיר סוכה שאולה -
מאי עביד ליה
[[מה הוא דורש בו]?
ומפרשינן: רבי אליעזר לשיטתו הסובר: אין עושין סוכה בחולו של מועד -
ומיבעי ליה
"כל" [האזרח], להתיר עשיית סוכה בחולו של מועד
לגר שנתגייר בינתים
[בחולו של מועד],
ו
ל
קטן שנתגדל
[הביא שתי שערות]
בינתים
, הואיל ולא היו מחוייבין בסוכה בתחילת החג.
ו
אילו
רבנן
, הדורשים מ"כל האזרח" להתיר סוכה שאולה, ולא לגר שנתגייר ולקטן שנתגדל, טעמם הוא:
כיון שאמרו
"
עושין סוכה בחולו של מועד
", שוב
לא אצטריך
קרא
לגר שנתגייר ולקטן שנתגדל בחולו של מועד.
תנו רבנן: מעשה ברבי אלעאי שהלך להקביל פני רבי אליעזר רבו בלוד, ברגל
.
אמר לו
רבי אליעזר:
אלעאי! אינך משובתי הרגל!
שהרי אינך עומד ברגל אצל אשתך.
שהיה רבי אליעזר אומר: משבח אני את העצלנין
[כלומר: אפילו את אלו שעושין כן מחמת עצלות]
שאינן יוצאין מבתיהן ברגל
.
דכתיב: ושמחת אתה וביתך
, ו"ביתך" זו אשתך.
ותמהינן:
איני, והאמר רבי יצחק: מניין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל
,
שנאמר
שאל בעל האשה השונמית את אשתו, כשאמרה: אלכה וארוצה עד איש האלהים [אלישע] ואשובה - "
מדוע את הולכת אליו היום, לא חדש ולא שבת
?!",
מכלל דבחדש ושבת מיחייב איניש לאקבולי
אפי רביה
.
הרי למדנו שמותר לעזוב את אשתו ברגל?!
ומשנינן:
לא קשיא
.
הא
דאמר רבי יצחק שיעזוב ביתו וילך אצל רבו, היינו
דאזיל ואתי ביומיה
[הולך ושב באותו היום] ושמח שמחת הרגל עם אשתו [וכגון שהיה רבו בתוך התחום, או שעשה עירובי תחומין. רש"י].
הא
דאמר רבי אליעזר שלא יעזוב איש את ביתו ברגל, היינו
דאזיל ולא אתי ביומיה
[הולך, ואינו שב באותו היום].
תנו רבנן: מעשה ברבי אליעזר ששבת
בשבת
בגליל העליון בסוכתו של
יוחנן
ברבי אלעאי בקיסרי
.
ואמרי לה
[יש אומרים שהיה המעשה]
בקיסריון, והגיע
ה
חמה לסוכה
.
אמר לו
, שאל יוחנן ברבי אלעאי לרבי אליעזר:
מהו שאפרוש עליה סדין
לצל, כדי שלא תשזף אותך השמש? ושאלתי היא: האם אסור - משום מלאכת "בונה" - להוסיף אף על אהל עראי?
ולא רצה רבי אליעזר לענות לו, מפני שלא רצה לומר דבר שלא שמע מפי רבו, ולפיכך השיאו לדבר אחר.
אמר לו
רבי אליעזר:
אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא העמיד ממנו שופט
מושיע את ישראל [הם מנהיגי ישראל שהיו מימות יהושע ועד שמואל שמשח את שאול למלך]. וכ
שהגיע חמה לחצי הסוכה
, שהתפשטה החמה והגיעה עד מחצית הסוכה והתקרבה אליהם, חזר ו
אמר
ושאל
לו
יוחנן לרבי אליעזר:
מהו שאפרוש עליה סדין?
ושוב השיאו רבי אליעזר לדבר אחר, ו
אמר לו: אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא יצאו ממנו נביאים
.
ואף
שבט יהודה ובנימין
שלא העמידו נביאים, הרי
העמידו מלכים
משבטיהם [דוד מיהודה ושאול מבנימין]
על פי נביאים
[שמואל הנביא].
וכש
הגיע
ה
חמה
עד
למרגלותיו של רבי אליעזר, נטל יוחנן סדין ופירש עליה
בלא שקיבל את הסכמתו של רבי אליעזר.
הפשיל רבי אליעזר טליתו לאחוריו ויצא
מן הסוכה, כדי שלא יאמרו התיר רבי אליעזר את הדבר.
ומפרשת הברייתא:
לא מפני שהפליגו בדברים!
כלומר: אל תאמר שלכן לא ענהו רבי אליעזר מפני שרצה להפליגו ולדחותו שלא ללמדו תורה.
אלא מפני שלא אמר
רבי אליעזר
דבר שלא שמע מפי רבו לעולם
.
ותמהינן על רבי אליעזר:
היכי עביד הכי
לצאת מסוכתו לסוכה של אחר?
! והאמר רבי אליעזר: אין יוצאין מסוכה לסוכה
.
ומשנינן: לא היה מעשה זה בחג הסוכות, אלא
רגל אחר הואי
[חג אחר היה], והיו יושבים בסוכה משום אויר.
ואכתי תמהינן:
והאמר רבי אליעזר: משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל
, ואיך יצא מביתו שהיה בלוד?!
ומשנינן: מעשה זה לא היה בחג אלא
שבת הואי
[בשבת היה המעשה], כלומר: שבת שלא בתוך הרגל היתה.
ותמהינן:
ותיפשוט ליה
לבעייתו של יוחנן
מדידיה
, מדברי רבי אליעזר עצמו?!
דתנן: פקק החלון
[נסר העשוי כמדת חלון לסגור בו את החלון, ואין לו ידות וציר שיהא סובב עליו, מאירי]:
רבי אליעזר אומר: בזמן שקשור
הפקק בחבל לחלון
ותלוי
שאינו מגיע עד הארץ
פוקקין בו
, שהרי כיון שמתוקן ועומד לכך אין זה בונה ולא מוסיף על הבנין.
ואם לאו
-
אין פוקקין בו
, משום שמוסיף הוא על סתימת האהל.
וחכמים אומרים: בין כך ובין כך פוקקין
בו.
הרי שלדעת רבי אליעזר אין מוסיפין אפילו על אהל עראי בשבת, שהרי תוספת זו אינה אלא עראית; והוא הדין שאסור לפרוש סדין על הסוכה!