Versão em texto deste daf: original e tradução
Sucá 24b — o Talmud em português
Sucá 24b do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Sucá 24b
הרי עשויה בידי אדם
, כי יש רוח בידו לנפחו.
אמר מר: משום רבי יוסי הגלילי אמרו: אף אין כותבין עליו גיטי נשים
.
מאי טעמא דרבי יוסי הגלילי?
דתניא
: כתיב: וכתב לה "
ספר
" כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו -
אין לי אלא
"
ספר
" [קלף]
מנין לרבות כל דבר
, כגון לוח עץ ועלה זית שיהא כשר לכתוב עליו את הגט? -
תלמוד לומר
: "
וכתב לה
"
מכל מקום
, כי היה יכול לומר: ונתן בידה ספר כריתות -
ודרשינן: "וכתב לה" כלל, "ספר" פרט, "ונתן בידה" חזר וכלל, "כלל ופרט וכלל" אי אתה דן אלא כעין הפרט. וכדמפרש ואזיל [תוספות] -
אם כן, מה תלמוד לומר
"
ספר
", כלומר: מה בא פרט ד"ספר" למעט?
לומר לך: מה
"
ספר
" הוא
דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל, אף כל דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל
הוא דכשר לכתיבת הגט, למעט דבר שיש בו רוח חיים או שהוא אוכל.
ומפרשינן:
ורבנן
שאינם דורשים כן, וסוברים: כותבין גט על דבר שיש בו רוח חיים - מה טעמם, והרי מידה היא בתורה: כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, ויש לך למעט מה שאינו כעין ספר?
משום: ד
אי כתב
רחמנא "
בספר
", באמת יש לפרש
כדקאמרת
שהכתוב בא לפרט במה כותבים -
אבל
השתא דכתיב
"
ספר
" ולא כתיב "בספר", משמע: שברי הגט קרויין ספר, ו
לספירת
[סיפור]
דברים בעלמא
שיכתוב לה דברי כריתות
הוא דאתא
קרא, ואין כאן פרט כלל.
ומקשינן:
ורבנן
, שלשיטתם "ספר" לא משמע קלף, הרי שלא אמרה תורה כלל במה יכתוב, וממילא משמע בכל דבר; ואם כן
האי
"
וכתב
"
מאי דרשי ביה?
ההוא
"וכתב"
מיבעי להו
לרבנן כדי ללמוד:
בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף
, שאם נתן לה כסף ואמר לה: "התגרשי בו" אינה מגורשת [רש"י] -
כי לולי מיעוט הכתוב הוה
סלקא דעתך אמינא
:
הואיל ואיתקש יציאה
[גרושין]
להויה
[קדושין] כדכתיב: "ויצאה" מביתו והלכה "והיתה" לאיש אחר, נקישם גם לענין כסף, ונאמר:
מה
"
הויה
"
בכסף
שאם נתן לה כסף ואמר: הרי את מקודשת בו הרי היא מקודשת,
אף יציאה
נמי
בכסף
-
ולפיכך
קא משמע לן
הכתוב שאינה מתגרשת בכסף.
ומפרשינן:
ורבי יוסי הגלילי
הדורש: "וכתב לה" לכלל ופרט וכלל, אם כן
האי סברא
שאינה מתגרשת בכסף -
מנא ליה?
מ
"
ספר כריתות
" שנכתב "כריתות" בסמוך ל"ספר" הוא ד
נפקא ליה
, שהרי משמע:
"ספר
"
כורתה ואין דבר אחר כורתה
.
ומפרשינן:
ואידך
, רבנן שלא למדו שאינה מתגרשת בכסף מ"ספר כריתות" אלא מ"וכתב לה", מה טעמם שלא למדוהו מ"ספר כריתות"?
כי
ההוא
"ספר כריתות"
מיבעי ליה
ללמד שתהא ספירת הדברים
דבר הכורת בינו לבינה
, שלא יטיל תנאי בגירושין באופו שיאגדם יחד - ול
כדתניא: הרי זה גיטיך על מנת שלא תשתי יין ועל מנת שלא תלכי לבית אביך
-
אם התנה שלא תעשה את אלו "
לעולם
", הרי כיון שכל ימיה קשורה בו שמחמתו היא נמנעת מלשתות יין ותנאי זה תלוי ועומד לעולם -
אין זה כריתות
, דכל ימיה קשורה בו שמחמתו צריכה לעמוד שלא לילך.
אבל אם התנה שלא תעשה את אלו רק "
כל שלשים יום
"
הרי זה כריתות
ומותרת מיד להנשא לאחר, כיון שיכול לבוא לידי הפרדה לסוף שלשים יום.
ואידך
רבי יוסי הגלילי, הדורש "ספר כריתות" לענין אחר - דין זה של "דברי הבדלה"
מ
"
כרת כריתות
"
נפקא
, כלומר: הואיל והיה הכתוב יכול לומר: "ספר כרת" ואמר "כריתות", בא ריבוי זה ללמד שיהיו דבר הכורת בינו לבינה.
ואידך
רבנן שאינם לומדים דין זה מריבוי "כריתות" - טעמם:
כרת כריתות לא דרשי
ליה לההוא דרשה.
מתניתין:
העושה סוכתו בין האילנות
ולא סמך את הסוכה עליהם,
והאילנות דפנות לה
לסוכה, הרי הסוכה
כשרה
.
גמרא:
אמר רב אחא בר יעקב: כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה
שהרוח מוליכה ומביאה אותה [רש"י]
אינה מחיצה
.
ומקשינן עלה:
תנן
במשנתנו:
העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה
, הרי הסוכה
כשרה
-
ו
אמאי כשרה הסוכה לדעת רב אחא בר יעקב,
הא קאזיל ואתי
[דפנות הסוכה הולכים ובאים] ברוח מצויה וכדרך האילנות?! ומשנינן:
הכא במאי עסקינן: ב
אילנות
קשין
, שהן זקנים ועבים ואין גיזעם נד ברוח.
ואכתי תמהינן:
והאיכא נופו
של האילן שהוא בודאי הולך ובא, והרי לפעמים אף הנוף חלק מן הדופן, ואיך כשר הוא?!
ומשנינן:
דעביד ליה בהוצא ודפנא
, כלומר: אורג את נוף האילן בענפי הוצא ודפנא, ואין הנוף נד ברוח.
ומקשינן עלה:
אי הכי
שאין האילנות נדים ברוח
מאי למימרא
, מה חידוש יש בדבר שהאילנות כשרים להיות דפנות?! ומפרשינן: החידוש הוא: כי
מהו דתימא: ניגזר
שלא לשהות ביום טוב ושבת בסוכה שהאילנות דפנות לה משום גזירה
דלמא אתי לאישתמושי באילן
לשים על האילנות את כליו ואסור משום שבות ביום טוב ובשבת.
קא משמע לן
משנתנו שאין גוזרים כן.
תא שמע
מברייתא שלמדנו בענין היתר שאיבת מים מבורות שברשות הרבים על ידי מחיצות של דיומדין, שהן זויות שיש בהן אמה לכל רוח בארבע פינות הבור -
אם
היה שם
באחת מפינות הבור
אילן
שניתן לחוקקו ולחלקו באופן שיהא בו אמה לכל רוח,
או גדר
אבנים מרובעת אמה על אמה
או מחיצת הקנים
[מפרש לה בעירובין, ופליגי אמוראי שם בפירושו] -
הרי כל אחד מאלו
נידון משום דיומד
-
הרי למדנו שהאילן כשר הוא להיות מחיצה אף שהוא נד ברוח, ותיקשי לרב אחא בר יעקב?!
ומשנינן:
התם נמי, משום
הכי כשר, כיון
דעביד ליה בהוצא ודפנא
.
תא שמע: אילן המיסך על הארץ
, נופו גדול מאד, וראשי הנוף כפופין סביב על הארץ, ויש חלל גבוה עשרה טפחים מן הקרקע לנוף -
אם אין נופו
[כלומר: ראשי נופו]
גבוה מן הארץ שלשה טפחים, מטלטלין תחתיו
בשבת, כי ראשי הנוף חשובין כמחיצה; אבל אם היה גבוה שלשה טפחים אין מטלטלין תחתיו, שהרי מחיצה הגבוהה מן הארץ שלשה טפחים אינה מחיצה -
ולדעת רב אחא בר יעקב תיקשי,
אמאי
מועילין ראשי הנוף להיות מחיצה,
הא קאזיל
הנוף
ואתי
ברוח מצויה?!
ודחינן:
התם נמי דעביד ליה בהוצא ודפנא
.
ותמהינן:
אי הכי
שמחיצה טובה היא
ניטלטל בכוליה
כלומר: יטלטל תחתיו כל כמה שהיקף האילן גדול -
כי הניחא אם מיירי במחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה, יש לומר, הואיל ומחיצה גרועה היא, אין היא מועלת אלא להיקף של בית סאתים. אבל אם עומדת היא ברוח מצויה, הרי מחיצה גמורה היא ותועיל בכל היקף שהוא -