Versão em texto deste daf: original e tradução
Sotá 33b — o Talmud em português
Sotá 33b do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Sotá 33b
ו
מקשינן ל
רבי יהודה
הלומד שחליצה היא בלשון הקודש מ"ככה", אם כן
האי "וענתה ואמרה
" - שלמדו ממנו חכמים גזירה שוה "עניה עניה" -
מאי עביד ליה
[מה ידרוש בו], כלומר: גזירה שוה "עניה עניה" למה ניתנה? ומפרשינן:
מיבעי ליה
לרבי יהודה גזירה שוה ד"עניה עניה", כדי
לאגמורי ל
ברכות וקללות ד
לויים, ד
הם
בלשון הקודש
, כלומר: גזירה שוה זו לא ניתנה כדי ללמוד מלויים לחליצה, אלא בהיפוך, כדי ללמוד מחליצה ללויים שיאמרו בלשון הקודש, וכדמפרש ואזיל.
ומקשינן: וכי למה לו לרבי יהודה ללמוד ללויים שיאמרו בלשון הקודש מחליצה,
ולילף
רבי יהודה ללויים
ממשה
בגזירה שוה ד"קול קול", וכאשר למדוהו חכמים!?
ומשנינן: הרי אין אדם דן גזירה שוה מעצמו אלא אם כן קיבלה מרבותיו, ורבי יהודה, גזירה שוה ד"
ענייה ענייה
"
גמיר
מרבותיו; ואילו גזירה שוה ד"
קול קול
"
לא גמיר
מרבותיו.
תניא נמי הכי
שלדעת רבי יהודה ברכות וקללות דלויים נלמדים שהם בלשון הקודש ממה שנאמר בהם "ענייה" ["וענו ואמרו"], ולא כחכמים הלומדים כן מ"קול רם":
דהא תניא:
רבי יהודה אומר
:
כל מקום שנאמר
בדבר התלוי בדיבור: "
כה
", "
ככה
", "
ענייה ואמירה
",
אינו אלא בלשון הקודש
.
ומפרש לה רבי יהודה:
"
כה
" הוא מה שנאמר בנשיאת כפים: "
כה תברכו
את בני ישראל אמור להם", ומכאן אנו לומדים לנשיאת כפים שהיא בלשון הקודש.
"
ככה
"
דחליצה
.
"
ענייה ואמירה
"
דלויים
.
שנינו במשנה:
ברכות וקללות כיצד: כיון שעברו ישראל את הירדן
ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון, שבצד שכם שאצל אלוני מורה, שנאמר: "הלא המה בעבר הירדן, אחרי דרך מבוא השמש, בארץ הכנעני היושב בערבה, מול הגלגל אצל אלוני מורה", ולהלן הוא אומר: "ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה", מה "אלון מורה" האמור להלן שכם, אף "אלון מורה" האמור כאן שכם, ששה שבטים וכו':
תנו רבנן
לפרש את הפסוק [שנזכר במשנה] המלמד לבני ישראל - שהיו ממזרח לירדן, בדרכם לעברו המערבי של הירדן - היכן הם הר גריזים והר עיבל:
"
הלא המה בעבר הירדן
": היינו
מעבר לירדן ואילך
[רחוק ממנו],
דברי רבי יהודה
, שהרי נאמר:
"
אחרי דרך מבוא השמש
": ו"מבוא השמש" הוא
מקום שחמה זורחת
דהיינו במזרח, וכל מקום שנאמר "אחרי" מופלג הוא, נמצא שהכתוב אומר: שההרים האלו היו מופלגים מן המזרח בו היו עומדים בני ישראל.
"
בארץ הכנעני היושב בערבה
":
אלו הר גריזים והר עיבל, שיושבים בהם
היום
כותיים
, שהגלה סנחריב מלך אשור את עשרת השבטים והושיב בהם את אלו.
"
מול הגלגל
": היינו
סמוך לגלגל
.
"
אצל אלוני מורה
": היינו
שכם;
ומנין שהוא שכם, שהרי:
כאן הוא אומר "אלוני מורה":
ולהלן הוא אומר
: "
ויעבור אברם בארץ, עד מקום שכם עד אלון מורה
", ולמדנו בגזירה שוה:
מה
"
אלון מורה
"
האמור להלן
היינו
שכם; אף
"אלוני מורה" האמור
כאן
היינו
שכם
.
אמר רבי אלעזר ברבי יוסי
:
בדבר זה זייפתי
[כלומר: הוכחתי את הזיוף של]
ספרי כותיים
המאמינים בתורה שבכתב, ואינם מאמינים בתורה שבעל פה, ואומרים: מתוך שנאמר בהר גריזים: "וזבחת שלמים ואכלת שם", ודאי שהוא המקום אשר יבחר ה' לעובדו, שלא כקבלת חז"ל שבחירה זו היא על פי נביא, והיינו בירושלים.
כי
אמרתי להם: זייפתם תורתכם, ולא העליתם בידכם כלום!
שהרי מנין לכם שהר גריזים שאתם עובדים שם, הוא אכן הר גריזים האמור בתורה, הרי זה משום
שאתם אומרים
: "
אלוני מורה
" היינו
שכם
, ואם כן הר גריזים האמור בתורה שהוא אצל אלוני מורה, הוא ההר הסמוך לשכם.
ואכן
אף אנו מודים ש
"
אלוני מורה
" היינו
שכם
, ברם
אנו למדנוה בגזירה שוה
, ואילו
אתם במה למדתום!?
כלומר: אם לא שמסתמכים אתם על תורה שבעל פה, אין לכם מקור למקום המקודש לכם, ונמצא שאתם מסתמכים עליה ומכחישים אותה כאחת.
רבי אלעזר אמר
[פירש את הפסוק] שלא כדברי רבי יהודה:
"
הלא המה בעבר הירדן
":
סמוך לירדן, דכתיב
: "
והיה בעברכם את הירדן
תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר עיבל", ומשמע: בו ביום שתעברו את הירדן תקימו אותם בהר עיבל, הרי שהיה הר עיבל סמוך לירדן.
ומה שאמר הכתוב: "
אחרי דרך מבוא השמש
": היינו
מקום שהחמה שוקעת
שהוא במערב, ו"אחרי" הרי מופלג הוא, נמצא שאומר הכתוב: ההרים האלו מופלגים הם מן המערב וקרובים למזרח, והיינו סמוך לירדן שממזרח ההרים.
"
בארץ הכנעני
":
ארץ חוי היא
, שהרי שכם בן חמור נשיא שכם היה חוי, וכמו שנאמר: "וירא אותה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ".
ובהכרח שמאמר הכתוב: "היושב בערבה מול הגלגל", לא בא ליתן סימן להרים אלו, שהרי:
איך אתה קורא בעם החוי: "
היושב בערבה
" שהיא ארץ מישור"!?
והלא בין הרים וגבעות הן יושבין!?
ואיך אתה קורא בהם: "
מול הגלגל
" דמשמע סמוך לגלגל!?
והלא לא ראו
העם החוי
את הגלגל!?
כלומר: רחוקים הם ממנו.
אלא
רבי אליעזר בן יעקב אומר
, כלומר: לכך נאמר "היושב בערבה מול הגלגל" לכדרבי אליעזר בן יעקב, שאמר:
לא בא הכתוב אלא להראות להן
לישראל
דרך בשניה
, כלומר: הנחה הקב"ה את ישראל בדרכם השניה לאחר מעבר הירדן כשיבואו לכבוש את הארץ, והורה להם באיזה דרך יכבשוה, ו
כדרך שהראה להן
לישראל דרך
בראשונה
, כלומר: כשיצאו ממצרים שהיה הענן מנחה אותם במדבר.
וכך מנחה אותם הכתוב:
"
דרך
[מבוא השמש"], להנחותם:
בדרך לכו, ולא בשדות וכרמים
.
"
היושב
":
בישוב לכו, ולא במדברות
.
"
בערבה
":
בערבה
[ארץ מישור]
לכו, ולא בהרים וגבעות
.
תנו רבנן
:
כתיב בספר יהושע [ג י ואילך]:
"ויאמר יהושע [בטרם עברם את הירדן], בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם, והורש יוריש מפניכם את הכנעני ואת החתי ואת החוי ואת הפרזי ואת הגרגשי והאמורי והיבוסי. הנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם בירדן. ועתה קחו לכם שני עשר איש משבטי ישראל איש אחד איש אחד לשבט [להקים אבנים בירדן, ולשאת אבנים מן הירדן להקים אותם בהר עיבל]. והיה כנוח כפות רגלי הכהנים נושאי ארון ה' אדון כל הארץ במי הירדן, מי הירדן יכרתון, המים היורדים מלמעלה, ויעמדו נד אחד, [פירוש: המים הזורמים מלמעלה למטה כדרך כל הנהרות, כשיגיעו למקום שנבקע הירדן לא ימשיכו לזרום למטה, אלא ייזקפו ויעמדו כמו נד]. ויהי בנסוע העם מאהליהם לעבור את הירדן, והכהנים נושאי הארון הברית לפני העם. וכבוא נושאי הארון עד הירדן, ורגלי הכהנים נושאי הארון נטבלו בקצה המים, והירדן מלא על כל גדותיו כל ימי קציר. ויעמדו המים היורדים מלמעלה [ו] קמו נד אחד".
כיצד עברו ישראל את הירדן?
בכל יום
עד שהגיעו לירדן, היה ה
ארון נוסע אחר שני דגלים
,
והיום נסע תחילה
[לפני כל הדגלים].
שנאמר
: "
הנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם
".
בכל יום ויום, לויים
בני קהת היו
נושאים את הארון
, וכמו שנאמר [במדבר ג כט]: "משפחות בני קהת יחנו על ירך המשכן תימנה. ומשמרתם הארון והשולחן והמנורה והמזבחות וכלי הקודש אשר ישרתו בהם" -
ו
אילו
היום
בעברם את הירדן
נשאוהו כהנים
.
שנאמר
: "
והיה כנוח כפות רגלי הכהנים נושאי ארון ה'
".
תניא
:
רבי יוסי אומר
:
בשלשה מקומות נשאו כהנים את הארון
:
א.
כשעברו את הירדן
.
ב.
וכשהסיבו את יריחו
, וכמו שנאמר [יהושע ו ב]: "ויאמר ה' אל יהושע ראה נתתי בידך את יריחו ואת מלכה גבורי החיל. וסבותם את העיר כל אנשי המלחמה הקף את העיר פעם אחת, כה תעשה ששת ימים". [פסוק ו]: "ויקרא יהושע בן נון אל הכהנים ויאמר אליהם שאו את ארון הברית, ושבעה כהנים ישאו שבעה שופרות יובלים, לפני ארון ה'". [פסוק יא]: "ויסב ארון ה' את העיר הקף פעם אחת, ויבואו המחנה וילינו במחנה".
ג.
וכשהחזירוהו למקומו
בבית קדשי הקדשים בבית אשר בנה שלמה, וכמו שנאמר [מלכים א ח - א]: "אז יקהל שלמה את זקני ישראל את כל ראשי המטות נשיאי האבות לבני ישראל אל המלך שלמה ירושלים, להעלות את ארון ברית ה' מעיר דוד היא ציון. ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האיתנים בחג הוא חודש השביעי. ויבואו כל זקני ישראל וישאו הכהנים את הארון". [פסוק ו]: "ויביאו הכהנים את ארון ברית ה' אל מקומו אל דביר הבית אל קודש הקדשים, אל תחת כנפי הכרובים".