Versão em texto deste daf: original e tradução
Sotá 30b — o Talmud em português
Sotá 30b do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Sotá 30b
וחכמים אוסרין
ליטול חלה מן הטהורה על הטמאה, אלא יפריש מהעיסה הטמאה עצמה, מן הטעם שיבואר להלן.
ותניא
בברייתא, שלדעת רבי אליעזר אפשר לשים באמצע אפילו
כביצה
, ובכל זאת לא תיטמא החלה.
סברוה
רבנן, כי
אידי ואידי
, בין הברייתא שמתירה לרבי אליעזר אפילו כביצה, ובין המשנה שמתירה רק פחות מכביצה, מדברות
בעיסה ראשונה
, שהעיסה הטמאה היא ראשון לטומאה, ובכחה לטמאות את העיסה הנוגעת בה ולעשותה שני לטומאה, ובכל זאת סוברת הברייתא שאפשר לשים באמצע אפילו כביצה, משום שאמנם הכביצה מקבלת טומאה ונעשית שני, אך היא אינה מטמאה את העיסה המיועדת להיות חלה, כל עוד לא נקרא עליה שם חלה והיא חולין. שהרי אין שני עושה שלישי בחולין.
ומיד שקרא עליה שם חלה ונעשית תרומה, מפריד אותה מהכביצה, כדי שלא תיטמא ממנה כדין תרומה שטמאה בשלישי.
ועוד סברו רבנן, שבין רבי אליעזר ובין רבנן שאוסרין ליטול מן הטהורה על הטמאה, סוברים שהעיסה הטהורה אין עליה תורת תרומה, למרות שכבר נגמר מלאכתה ונתחייבה בחלה, משום ש
חולין הטבולין
[מלשון "טבל"]
לחלה, לא כחלה דמי
.
ובכל זאת אוסרין רבנן ליטול מהטהורה על הטמאה.
מאי לאו, בהא קמיפלגי
רבי אליעזר ורבנן:
דמר
, רבי אליעזר
סבר: אין שני עושה שלישי בחולין
.
ומר
רבנן
סבר: שני עושה שלישי בחולין
, ולכן אם יצרף את העיסה הטהורה היא תיטמא מן האמצעית הטמאה, שהיא שני, למרות שהטהורה עדיין חולין. וכאשר יתן את החלה לכהן, הוא מכשיל אותו, שנותן לו חלה טמאה בחזקת טהורה.
[והתנא של המשנה מודה שרבי אליעזר סובר שאין שני עושה שלישי בחולין, והטעם שהוא אוסר לשים באמצע כביצה כדי למעט ככל האפשר בטומאה של האמצעית, שהרי אסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל, ורק משום תקנת החלה שתופרש בטהרה התירו כאן. ומכיון שאפשר בפחות מכביצה, אין לטמאות שיעור כביצה שלם שהוא חשוב יותר. ועוד שרבי אליעזר חושש שמא לא יספיק להפריד את החלה מיד לאחר קריאת השם, ותיטמא מהכביצה בהיותה כבר תרומה.
וחכמים אוסרין אפילו בפחות מכביצה, גזירה שמא יעשה כביצה, ואז תטמא האמצעית את הטהורה שהרי לדעתם שני עושה שלישי בחולין. רש"י].
אמר רב מרי בריה דרב כהנא
: לא בכך נחלקו אלא
דכולי עלמא אין שני עושה
שלישי בחולין והכא בחולין הטבולין לחלה קמיפ לגי
.
מר
רבנן
סבר: כחלה דמו
וגם קודם קריאת שם חלה יש כבר על העיסה הטהורה תורת תרומה שטמאה בשלישי הלכך אין לצרף עיסה טהורה לטמאה.
ומר
רבי אליעזר
סבר: לא כחלה דמי
ובחולין אין שלישי.
ואיבעית אימא: דכולי עלמא חולין הטבולין לחלה לא כחלה דמו, ואין שני עושה שלישי בחולין
.
והכא, ב
שאלה אם
מותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל קמיפלגי
.
מר
רבי אליעזר
סבר
: כדי לתקן את החלה שתופרש בטהרה
מותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל
, ואין לחשוש לכך שאנו מטמאין את העיסה האמצעית [ולתנא דברייתא מותר אפילו בכביצה כי היות שמותר לגרום טומאה, אין הבדל בין רב למעט, ותנא דמתניתין סובר שבכל זאת יש למעט ככל האפשר בטומאה ולא לשים באמצע שיעור כביצה שהוא שיעור חשוב. ועוד יש לומר, שהתנא של הברייתא והמשנה חולקין אם יש לחשוש שמא לא יספיק להפריד החלה מהאמצעית מיד אחר קריאת השם. רש"י]
ומר
רבנן
סבר: אסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל
ואפילו בשביל תקנת החלה. הלכך אסור לשים באמצע עיסה טהורה, שהרי היא תיטמא מהעיסה הטמאה שהיא ראשון לטומאה
שנינו במשנה:
בו ביום דרש רבי עקיבא וכו'
הא כיצד? אלף אמה מגרש ואלפים אמה תחום השבת. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגללי אומר אלף אמה מגרש ואלפים אמה שדות וכרמים.
ומבארינן:
במאי קמיפלגי?
מר
רבי עקיבא
סבר
: איסור
תחומין דאורייתא
שנרמז בכתוב דלעיל.
ומר
רבי אליעזר
סבר
: איסור תחומין הוא רק
דרבנן
, ולא נרמז בכתוב כלל.
תנו רבנן: בו ביום דרש רבי עקיבא: בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה
וכיצד אמרו שירה?
כגדול המקרא את ההלל
ומוציא את הציבור ידי חובתן, שהוא קורא
והן עונין אחריו
על כל קטע
ראשי פרקים
, דהיינו "הללויה", שהוא ראש הפרשה.
כך בשירת הים:
משה אמר
"
אשירה לה'
",
והן אומרים
"
אשירה לה'
".
משה אמר
"
כי גאה גאה
",
והן אומרים
"
אשירה לה'
".
רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: כקטן המקרא את ההלל
שאינו יכול להוציאם ידי חובתן לפי שאינו מחוייב בדבר,
ו
לכן
הן עונין אחריו כל מה שהוא אומר
.
כך בשירת הים,
משה אמר
"
אשירה לה'
"
והן אומרים
"
אשירה לה'
. "
משה אמר
"
כי גאה גאה
",
והן אומרים
"
כי גאה גאה
"
רבי נחמיה אומר: כסופר
מלמד תינוקות שהוא תדיר בבית כנסת
הפורס על שמע
לעשרה הנועדים,
שהוא פותח תחילה
בברכות שלפני קריאת שמע [פורס מלשון פרוס החג דהיינו לפני החג],
והן עונין אחריו
וקורין כולן יחד. כך משה פתח ושרתה רוח הקודש על כולם וכוונו יחד את השירה ככתבה.
ומבארינן:
במאי קמיפלגי?
רבי עקיבא סבר
: "
לאמר
" -
אמילתא קמייתא
שעונין תמיד אשירה לה' שהוא תחילת השירה.
ורבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגללי סבר
: "
לאמר
" -
אכל מילתא ומילתא
, שעונין אחריו כל דבר ודבר.
ורבי נחמיה סבר
: "
ויאמרו
", משמע
דאמור כולהו בהדי הדדי
, משה ובני ישראל אמרו יחד "
לאמר
" -
דפתח משה ברישא
. וכך פירושו: ויאמרו כולם כאחד, לאחר שקיבלו רשות לאמר, דהיינו, לאחר שפתח משה.
תנו רבנן: דרש רבי יוסי הגלילי: בשעה שעלו ישראל מן הים, נתנו עיניהם לומר שירה
.
וכיצד אמרו שירה?
עולל
תינוק גדול
מוטל על ברכי אמו, ותינוק
קטן
יונק משדי אמו, כיון שראו את השכינה, עולל הגביה צוארו, ותינוק שמט דד מפיו
, כלומר, כולם, מן החשוב עד הגרוע,
ואמרו
"
זה אלי ואנוהו
".
שנאמר
"
מפי עוללים ויונקים יסדת עוז
".
היה רבי מאיר אומר: מנין שאפילו עוברים שבמעי אמן אמרו שירה
על הים?