Versão em texto deste daf: original e tradução
Sotá 23b — o Talmud em português
Sotá 23b do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Sotá 23b
ו
אף כאן, במנחת הנשואה לכהן, כך הוא עושה; ומשום ד
אפילו רבנן, לא פליגי עליה דרבי אלעזר ברבי שמעון
במנחת חוטא, ואומרים שהיא עולה כליל, כל זה אינו
אלא במנחת חוטא של כהנים, ד
לדעת חכמים כולה
בת הקרבה היא
, שכך דינה לעלות כליל כמו מנחת נדבתו של כהן.
אבל בהא
, במנחת הנשואה לכהן, שהשיריים אינם בני הקטרה, משום חלק האשה, ולהקטירן על המזבח משום חלק האיש ולהתנות שיהא לשום עצים אינו יכול, משום "כל שממנו לאישים, הרי הוא בבל תקטירו" -
אפילו רבנן מודו
, שהשיריים מתפזרין על בית הדשן.
שנינו במשנה:
בת ישראל הנשואה
וכו'; מנחת כהנת נאכלת, ומנחת כהן אינה נאכלת:
ומפרשינן:
מאי טעמא?
-
משום
דאמר קרא
[ויקרא ו טז]: "
וכל מנחת כהן כליל תהיה, לא תאכל
". הרי למדנו: "
כהן
"
ולא כהנת
.
שנינו במשנה:
כהנת מתחללת, כהן אין מתחלל
:
ומפרשינן:
מנלן?
משום
דאמר קרא
[ויקרא כא טו] גבי כהן גדול הנושא נשים הפסולות לו "אלמנה וגרושה, וחללה זונה, את אלה לא יקח. כי אם בתולה מעמיו יקח אשה.
ולא יחלל זרעו בעמיו
".
מלמד הכתוב, שרק "
זרעו
" מהן
מתחלל, ו
אילו
הוא
, הכהן עצמו,
אינו מתחלל
.
שנינו במשנה:
כהנת מטמאה
למתים, ואין כהן מטמא למתים:
ומפרשינן:
מאי טעמא?
משום ד
אמר קרא
[ויקרא כא א]: "
אמור אל הכהנים בני אהרן
, ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו".
מלמד הכתוב: "
בני אהרן
",
ולא בנות אהרן
.
שנינו במשנה:
כהן אוכל בקדשי קדשים
, ואין כהנת אוכלת בקדשי קדשים:
ומפרשת הגמרא: משום
דכתיב
גבי מנחה [ויקרא ו י] "קודש קדשים היא, כחטאת וכאשם.
כל זכר בבני אהרן יאכלנה
".
שנינו במשנה:
ומה בין איש לאשה?
האיש פורע ופורם, ואין האשה פורעת ופורמת:
תנו רבנן
: נאמר בתורה בפרשת נגעים [ויקרא יג מב]:
"וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם, צרעת פורחת היא בקרחתו או בגבחתו. איש צרוע הוא, טמא הוא. טמא יטמאנו הכהן, בראשו נגעו".
ממשמע שנאמר "
איש
",
אין לי אלא איש
שהוא מיטמא בנגעים,
אשה
-
מנין
שהיא מיטמאה בנגעים?
תלמוד לומר
בפסוק שלאחריו "טמא יטמאנו הכהן, בראשו נגעו.
והצרוע אשר בו
הנגע בגדיו יהיו פרומים".
שלא היה צריך לומר אלא "בראשו נגעו. בגדיו יהיו פרומים" שהרי ברור הדבר שבצרוע הכתוב מדבר, ולכך הוסיפה התורה ואמרה "והצרוע אשר בו הנגע", כדי לומר לך:
הרי כאן שנים
מצורעים.
כלומר, לרבות מצורע שני, נוסף, מלבד מן ה"איש". והיינו האשה.
שמא תאמר,
אם כן
, שגם אשה נעשית מצורעת ומטמאה בנגעים,
מה תלמוד לומר
בתחלת הענין "
איש
"? -
לא כדי למעט את האשה מנגעים, אלא
לענין שלמטה
[האמור למטה], דהיינו "בגדיו יהיו פרומים", וכדי ללמד: רק ה
איש פורע
ופורם, אך אין אשה פורעת ופורמת.
שנינו במשנה:
האיש מדיר את בנו בנזיר, ואין האשה מדרת בנה בנזיר: אמר רבי יוחנן
: דין זה,
הלכה
למשה מסיני
היא בנזיר
.
שנינו במשנה:
האיש מגלח על נזירות אביו, ואין האשה מגלחת על נזירות אביה
:
אמר רבי יוחנן: הלכה
למשה מסיני
היא בנזיר
.
שנינו במשנה:
האיש מקדש את בתו, ואין האשה מקדשת את בתה
:
ומפרשינן טעמא, משום
דכתיב
[דברים כב טז] "ואמר אבי הנערה אל הזקנים,
את בתי נתתי לאיש הזה
", הרי שתלה הכתוב את נתינתה לאיש - באביה.
שנינו במשנה:
האיש מוכר את בתו, ואין האשה מוכרת את בתה
:
ומפרשינן טעמא, משום
דכתיב
[שמות כא ז]: "
וכי ימכור איש את בתו
לאמה", ולמדנו מכאן: "איש" ולא אשה.
שנינו במשנה:
האיש נסקל ערום, ואין האשה נסקלת ערומה
:
ומפרשינן:
מאי טעמא?
משום שנאמר [ויקרא כד יד]: "הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה וסמכו כל השומעים את ידיהם על ראשו
ורגמו אותו
כל העדה".
ויש לדון:
מאי
, מה בא "
אותו
" למעט?
אילימא
, אם נאמר,
אותו ולא אותה
, לומר שאין האשה נסקלת כלל - אי אפשר לומר כך, כי
והכתיב
גבי נערה המאורסה [דברים כב כג] "כי יהיה נערה בתולה מאורשה לאיש, ומצאה איש בעיר, ושכב עמה,
והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההיא, וסקלתם אותם באבנים
ומתו", הרי שאף האשה נסקלת.
אלא
לכך נאמר "ורגמו אותו", כדי ללמד: רק "
אותו
" אתה סוקל
בלא כסותו
, שכך משמע הלשון "אותו לבדו",
ולא אותה
, את האשה, אתה סוקל
בלא כסותה
.
שנינו במשנה:
האיש נתלה, ואין
האשה נתלית: ומפרשינן:
מאי טעמא?
משום ד
אמר קרא
[דברים כא כב]: "
ותלית אותו על עץ
".
ממעט הכתוב, "
אותו
"
ולא אותה
.
שנינו במשנה:
האיש נמכר בגניבתו, ואין האשה נמכרת בגניבתה
:
ומפרשינן:
מאי טעמא?
משום ד
אמר קרא
[שמות כב ב]: "אם אין לו
ונמכר בגניבתו
", ולמדנו: "
בגניבתו
"
ולא בגניבתה
.
הדרך עלך פרק היה נוטל
--- title: "חברותא - סוטה — פרק רביעי - ארוסה" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02354.html#HtmpReportNum0003L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0003L5" --- פרק רביעי - ארוסה
Оригинал главы פרק רביעי - ארוסה
מתניתין:
המשנה לפנינו מבארת מי הן הנשים שאינן שותות, אלא הן יוצאות מתחת בעליהן, ואת דיני כתובתן.
א. נשים שאינן נשואות:
ארוסה
, אשה שהתקדשה לבעלה אך עדיין לא נכנסה לחופה, שקינא לה ארוסה,
ו
כן
שומרת יבם
, אשה שמת בעלה בלא בנים וממתינה ליבום על ידי היבם, אחי בעלה המת, שקינא לה יבמה שלא תיסתר עם אדם מסויים, ונסתרו לאחר הקינוי,
לא שותות
כמו שמפרש בהמשך, אך הן נאסרות על בעליהן,
ו
לכן הן
לא נוטלות כתובה
בצאתן מבעליהן, כי הן גרמו לעצמן להיאסר על בעליהן ע"י הסתירה שלהן.
והטעם שאינן שותות, לפי
שנאמר
"זאת תורת הקנאות,
אשר תשטה אשה תחת אישה
", משמע שמדובר באשה שיושבת בתורת נשואה תחת בעלה, ובא הכתוב למעט ולומר שאין שותה את המים אלא "אשה שהיא תחת אישה",
פרט לארוסה ושומרת יבם
, שעדיין לא נישאו לבעליהן.
ב. נשים שאסורות על בעליהן בנישואין: