Versão em texto deste daf: original e tradução
Sotá 16b — o Talmud em português
Sotá 16b do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Sotá 16b
ואילו טעם המשנה בנגעים שמגלח אף תגלחת שניה "
כדלעת
" [וכמו הראשונה שהיא כדלעת], אינו משום הלכה למשה מסיני.
אלא הא
מני?
-
רבי עקיבא היא, דדריש
בכל התורה "
רבויי ומיעוטי
", כי לדעת הדורש "ריבויי ומיעוטי" אף תגלחת שניה מגלח הוא כדלעת.
וכ
דתניא
:
"
והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו
" - הרי
ריבה
הכתוב.
"
את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו
" - הרי
מיעט
.
"
ואת כל שערו יגלח
" - הרי
חזר וריבה
.
ריבה ומיעט וריבה
-
ריבה הכל
, ולא מיעט אלא דבר אחד.
מאי ריבה?
-
ריבה
שיער
דכוליה גופיה
[של כל הגוף].
ומאי מיעט?
-
מיעט שיער שבתוך החוטם
.
וזו היא ששנינו בסיפא של המשנה בנגעים: "מגלחו תגלחת שניה כתגלחת ראשונה", ואין זה משום הלכה העוקבת את המקרא. וכאן שבה הגמרא לספק שנסתפקו בני הישיבה, האם האפר כשר למי סוטה, או שמא היות ונאמר "מקרקע המשכן", צריך עפר שיהא דומה לקרקע המשכן - ושואלת:
מאי הוי עלה
[מה הוא הדין בספק זה]?
תא שמע
ראיה, שהאפר כשר ליתנו במים -
מ
דאמר רב הונא בר אשי אמר רב
:
אם
אין שם עפר
ליתנו בתוך המים,
מביא רקבובית ירק
[רקב של ירק],
ומקדש
, [נותנו על קרקע ההיכל כדי לקדשו].
וכיצד יתכן לומר ש"
רקבובית ירק
"
הוא דהואי עפר
הדומה לקרקע המשכן, ואילו
אפר לא הואי עפר
הדומה לקרקע המשכן!?
הרי ודאי הוא, שכל שכן אפר, כשר הוא למי סוטה.
תנו רבנן: שלשה
דברים
צריך שיראו
[יהיו ניכרים לעין]:
א.
עפר סוטה
על פני המים, וכמבואר במשנתנו.
ב.
ואפר פרה
אדומה - שאמרה תורה "ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת, ונתן עליו מים חיים אל כלי" - צריך שייראה האפר על פני המים. ג.
ורוק יבמה
שאמרה תורה "ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים, וחלצה נעלו מעל רגלו, וירקה בפניו, וענתה ואמרה: ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו"
\- צריך שייראה הרוק "לעיני הזקנים".
משום רבי ישמעאל אמרו
:
ד.
אף דם צפור
של מצורע - שאמרה תורה בפרשת טהרת המצורע [ויקרא יד ד]: "וצוה הכהן, ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות, ועץ ארז, ושני תולעת ואזוב. וצוה הכהן, ושחט את הצפור האחת, אל כלי חרס על מים חיים" - וצריך שלא יתן מים אלא כשיעור שיהא דם הציפור ניכר בהן, והוא רביעית הלוג, כפי שיתבאר בהמשך הענין.
ומפרשת הגמרא:
מאי טעמא דרבי ישמעאל
, הסובר, ששיעור המים לטהרת המצורע, הוא כדי שיהא הדם ניכר בהן? משום
דכתיב
גבי מצורע [בהמשך הפסוקים]: "את הצפור החיה יקח אותה, ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב,
וטבל אותם
ואת הצפור החיה
בדם הצפור
השחוטה על המים החיים".
ותניא
:
מאחר שאמרה תורה: "וטבל אותם -
בדם
",
יכול
יטבול אותם
בדם ולא במים
, לפיכך
תלמוד לומר
"
מים
" ["וטבל אותם - על המים החיים"].
אי
"
מים
",
יכול
יטבול אותם
במים, ולא בדם, תלמוד לומר
: "וטבל אותם
בדם
".
הא כיצד?
מביא מים שדם צפור
דרור
ניכר בהן
.
וכמה הן?
-
רביעית
מים.
וטובל בהם את עץ הארז ואת האזוב ואת שני התולעת, ואת הציפור החיה.
ורבנן
שלא הצריכו שיעור מים כדי שיהא דם הציפור ניכר בהן - טעמם הוא, משום שאין ללמוד משני המקראות האלו ליחס הדם והמים; כי:
ההוא
שני המקראות "דם ו"מים" -
לגופיה
נצרכו,
דהכי קאמר רחמנא: אטביל בדם ובמים
, אפילו כשאינו ניכר הדם במים.
ורבי ישמעאל
אמר לך:
אם כן
שלא באו הכתובים ללמד על יחס הדם והמים -
לכתוב רחמנא
: "
וטבל בהם
", והיינו בדם ובמים שנזכרו בפרשה.
"
בדם ובמים
" -
למה לי!?
אלא ודאי
ל
למד שיהא מים שדם ציפור
ניכר
בהן.
ורבנן
אמרי לך, על טענתו של רבי ישמעאל:
אי
לא
כתב רחמנא
אלא "
וטבל בהם
",
הוה אמינא: האי
דם
לחודיה
[לבדו] הוא עומד,
והאי
מים
לחודיה
הם עומדים ואינם מעורבים כלל, ולפיכך
כתב רחמנא
: "
בדם ובמים
", כדי שנלמד
לערבן
.
ורבי ישמעאל
אמר לך:
אם כדי ללמדנו
לערבן
, הרי
קרא אחרינא כתיב
, ואם כן למה לי "בדם ובמים"!?
שהרי נאמר: "
ושחט את הצפור האחת
אל כלי חרש על מים חיים", הרי שאין דם הציפור עומד לבדו ומים לבדם, אלא מעורבים הם.
ורבנן
אמרי לך, עדיין צריכים אנו ללמוד מ"בדם ובמים", שצריך לערבן:
כי
אי מההיא
מן הפסוק "ושחט את הצפור האחת אל כלי חרס על מים חיים"
\- לא הייתי יודע שישחט על המים כדי שיפול הדם לתוך המים ויתערב בו;
כי
הוה אמינא
:
לישחטיה
לציפור
סמוך למנא
[לכלי] שבו המים, כדי לקיים "ושחט את הצפור על מים",
ו
מכל מקום לא יתן לדם להישפך לתוך המים, אלא
נינקטינהו
בשעת השחיטה
לוורידין
[יהדק בידיו את ורידיה] שלא יצא מהם דם בשעת השחיטה,
ולקבליה לדם במנא אחרינא
[ויקבל את הדם בכלי אחר ריק], ואחר כך יטבול אותם בדם לחוד ובמים לחוד.
לפיכך
קא משמע לן
הכתובים "בדם ובמים" שיהיו הדם והמים מעורבים.
בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא
:
כיצד יהא הדין אם הציפור היא
גדולה, ומדחת את המים
, שאם מתערב דמה במים כדי רביעית הלוג, נדחים המים מפני הדם, ואינם ניכרים מפני רוב הדם.
או שהיתה הצפור
קטנה, ונדחית מפני המים
, שאם מתערב דמה במים כדי רביעית, נדחה הדם מפני המים ואינו ניכר.
מהו
שיעור המים בצפרים אלו?
כלומר: תמה היה, האיך קבעו חכמים שיעור אחיד לכל הצפרים, והרי כל צפור לפי ענינו!?
אמר ליה
רבי זירא לרבי ירמיה:
לאו אמינא לך
: "
לא תפיק נפשך לבר מהילכתא
" [וכי לא הזהרתיך לבל תפקפק בשיעורי חכמים], כי
בצפור דרור שיערו רבנן
, כלומר: הרי בצפור דרור אנו עוסקים -
ו
אין לך
צפור
גדולה
ממין זה,
שמדחת
בדמה
את המים
[בשיעור רביעית הלוג] שלא יהיו ניכרים משום רוב הדם.
ואין לך
ציפור דרור
קטנה שנדחית מפני
ה
מים
, שלא יהיה דמה ניכר ברביעית הלוג מים, כי כולן שוות.
תנו רבנן
:
סדר נתינת המים והעפר בסוטה, הוא: מים תחילה ועליו נותן את העפר, שכן נאמר: "ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן, יקח הכהן ונתן אל המים".
ואם
הקדים
ליתן
עפר
בכלי קודם
למים בסוטה
, הרי זה
פסול
, ומשום שנאמר בסוף הפרשה: "ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת", ובכל מקום שנאמר "תורה" הרי זה מעכב, שיהיה כסדר הכתוב בפרשה.
ורבי שמעון מכשיר
בדיעבד.
ומפרשינן:
מאי טעמא דרבי שמעון?
דכתיב
גבי פרה: "
ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת
" -
ותניא: אמר רבי שמעון: וכי עפר הוא, והלא אפר הוא!?
אלא לכך
שינה הכתוב במשמעו, לדון הימנו
[על ידי מילה זו]
גזירה שוה
, שהרי
נאמר כאן
באפר פרה אדומה "
עפר
",
ונאמר להלן
במי סוטה "
עפר
"; ויש לך לדון:
מה להלן
, גבי סוטה, נותן לכתחילה
עפר על גבי מים
, שהרי הכתוב אומר: "ומן העפר - יקח הכהן ונתן אל המים".
אף כאן
, גבי פרה - נותן לכתחילה
עפר על גבי מים
.
ומה כאן
, גבי פרה - אם
הקדים עפר למים
, הרי הוא
כשר
בדיעבד, וכדמפרש ואזיל.
אף להלן
, גבי סוטה - אם
הקדים עפר למים
, הרי הוא
כשר
בדיעבד.
והתם
, גבי פרה -
מנלן
, שאם הקדים עפר למים הרי הוא כשר?
ומבארת הגמרא: משום שהרי
תרי קראי כתיבי
[שני כתובים סותרים לכאורה] נאמרו גבי פרה:
מצד אחד
כתיב
: "
עליו
" ["ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת ונתן עליו - על האפר - מים חיים אל כלי"],
אלמא
, הרי מוכח שנותן
אפר ברישא
[תחילה].
ו
מאידך
כתיב
: "
מים חיים אל כלי
", ומשמע שיהיו המים בכלי בלא שיהא עפר חוצץ ביניהם,
אלמא
, הרי מוכח שנותן
מים ברישא
.
הא כיצד
יתיישבו שני המקראות הללו? -
אם
רצה
הכהן, את
זה
, מים,
נותן
תחילה.
ואם
רצה
הכהן את
זה
, אפר,
נותן
תחילה -
ונמצא, שמצד אחד למדנו גזירה שוה מסוטה להקדים מים לאפר, ומאידך גיסא משמע מן הכתובים שאין קפידא בסדר, ולפיכך סבר רבי שמעון, שלכתחילה נותן מים תחילה, ואם הקדים אפר למים כשר בדיעבד; ושוב לומדים אנו מפרה לסוטה בגזירה שוה, שאף בסוטה אם הקדים עפר למים הרי זה כשר.
ורבנן
, הסוברים שאם הקדים עפר למי סוטה הרי זה פסול, ולא למדו מאפר חטאת שבדיעבד אינו מעכב, הוא משום דאמרי לך רבנן, שאף גבי פרה אם הקדים עפר למים הרי זה פסול; וישוב המקראות גבי פרה שלא יסתרו, מתפרש באופן אחר:
זה שאמרה תורה: "מים חיים
אל כלי
" הוא
דוקא
, וללמד שצריך ליתן מים תחילה, ואחר כך אפר.
וזה שאמר הכתוב: "ונתן
עליו
[על האפר] מים", הוא ללמדך שצריך
לערבן
, שאחר נתינת האפר אל המים, צריך להפך את המים על האפר ולערבן.
ומקשינן לרבנן:
ואימא
[והרי יש לומר בהיפוך]: זה שאמרה תורה: "
עליו
" הוא
דוקא
, וצריך ליתן עפר תחילה.
וזה שאמרה תורה: "מים חיים
אל כלי
", ללמד הוא בא
שתהא חיותן
של המים
בכלי
, כלומר, שלא ישאב המים בכלי אחד, ומשם יתננו על הכלי שבו האפר, אלא ישאב מן המעיין בכלי שבו האפר!?
ומשנינן: כיון שיש לפרש את הפסוקים כך, ויש לפרש את הפסוקים אחרת, מסתבר יותר לפרש שהאפר ניתן על פני המים.
כי
מה מצינו בכל מקום
, כגון בסוטה -
מכשיר
ניתן
למעלה
, כי העפר הוא המכשיר את המים להשקאה.
אף כאן
, גבי פרה - ה
מכשיר
הוא זה שניתן
למעלה
, והוא האפר המכשיר את המים להזאה.