Shabat 84a — o Talmud em português

אמר רבא

:

ולחנניא

, דאמר ספינה המיטלטלת טמאה, אפילו אם היא כל כך גדולה עד שאינה מיטלטלת אלא ע"י שוורים, נמי טמאה, ד

טלטול ע"י שוורים שמיה טלטול!

דתנן

במסכת כלים:

שלש

מיני

עגלות הן

החלוקים בדיניהם לענין טומאה -

א. עגלה ה

עשויה כקתידרא

שהיא קצרה ומוקפת דפנות משלש צדדין,

טמאה מדרס

לפי שהיא מיועדת לישיבה.

ב. עשויה

כמטה

שהיא ארוכה כמו מטה, ומיוחדת להעברת סחורות,

טמאה טמא מת

כלומר מקבלת שאר טומאות מגע חוץ מטומאת מדרס [ונקט טמא מת משום שהנטמא במת הוא אב הטומאה, והכי קאמר: אינו נעשה אב הטומאה אלא ע"י מת ולא ע"י זב], לפי שהיא כלי קיבול אך אינה מיוחדת לישיבה, מאחר שטוענים בה סחורה.

ג.

ושל אבנים

שעשויה להוליך בה אבנים

טהורה מכלום

לפי שיש בשוליה נקבים גדולים ואינה כלי קיבול.

ואמר רבי יוחנן: ואם יש בה בית קיבול רימונים

שהנקבים אינם כל כך גדולים שהרימונים אינם נופלים דרכם,

טמאה טמא מת

, שזה השיעור בכל הכלים שכל שאינו מוציא רימונים עדיין שם כלי עליו.

הרי שאפילו עגלה המוליכה אבנים שאינה מיטלטלת אלא ע"י שוורים מקבלת טומאה לפי שטלטול ע"י שוורים שמיה טלטול.

ושנינו בסיפא של אותה משנה

שלש תיבות הן

-

א.

תיבה שפתחה מצדה

-

טמאה מדרס

. לפי שאפשר לשכב על התיבה בעוד שמשתמשים בה בפנים דרך הפתח שבצדה.

ב. פתחה

מלמעלה

-

טמאה טמא מת

. היינו שאר טומאות חוץ ממדרס, לפי שאינה עומדת לשכיבה, והשוכב עליה אומרים לו "עמוד ונעשה את מלאכתנו".

ג.

והבאה במדה

תיבה גדולה המחזקת ארבעים סאה [מלשון "אנשי מדות" שצריך למדוד ארכה ורחבה] -

טהורה מכלום

לפי שאינה מיטלטלת כשהיא מלאה.

תנו רבנן: מדרס כלי חרס טהור

שאין כלי החרס נטמא במדרס אם ישב עליו הזב כדיליף לקמן מקרא, אלא אם כן נכנס מגופו לתוך חלל הכלי [שהכלי חרס מטמא רק מאוירו].

רבי יוסי אומר: אף הספינה.

והוינן בה:

מאי קאמר

רבי יוסי? מה ענין ספינה אצל מדרס, הרי הספינה טהורה לגמרי ואפילו מטומאת מגע.

ומתרצינן:

אמר רב זביד: הכי קאמר: מדרס כלי חרס טהור. ומגעו טמא

אם נגע הזב בחלל הכלי נטמא הכלי.

וספינה של חרס טמאה

במגע הזב [אך לא במדרס, כי איננה מיוחדת לישיבה, שבעיקרה היא עשויה להעברת סחורות, והיושב בה אומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו]

כחנניא

, דסבר שספינה של חרס שונה משאר ספינות הואיל ולא איתקש לשק, ומקבלת טומאה.

רבי יוסי אומר: אף הספינה טהורה

לגמרי אף ממגע הזב,

כתנא

דמתניתין

דידן

, שמטהר כל ספינה, ואפילו של חרס, מקרא ד"אניה בלב ים".

מתקיף לה רב פפא

: אם כן

מאי "אף

הספינה" דקאמר רבי יוסי? שהרי התנא קמא לא טיהר כלי חרס ממגע כדי שרבי יוסי יאמר שאף הספינה כמוה, ואדרבה רק הספינה טהורה.

אלא אמר רב פפא: הכי קאמר: מדרס כלי חרס טהור, ומגעו טמא.

וכלי

של עץ

,,

בין מדרסו ובין מגעו טמא. וספינת הירדן טהורה

בין ממגע בין ממדרס,

כתנא דידן

, שמטהר אפילו ספינה שמיטלטלת מלא וריקן.

רבי יוסי אומר: אף הספינה

של ירדן

טמאה

במגע,

כחנניא

דמטמא ספינה קטנה המיטלטלת מלא וריקן.

והוינן בה:

ומדרס כלי חרס

-

מנלן דטהור?

אמר חזקיה: דאמר קרא

בזב

"ואיש אשר יגע במשכבו"

ובתיבת "משכבו" נכלל הזב ומשכבו.

מקיש משכבו לו

-

מה הוא

אית ליה טהרה במקוה

,

אף משכבו נמי

אינו טמא אלא אם כן

אית ליה טהרה במקוה

, ולאפוקי כלי חרס, כדמפרש לקמן.

דבי רבי ישמעאל תנא

: כתיב בזבה

"כמשכב נדתה יהיה לה"

.

מקיש משכבה לה

-

מה היא אית לה טהרה במקוה, אף משכבה נמי אית לה טהרה במקוה.

לאפוקי כלי חרס, דלית ליה טהרה במקוה

, דכתיב ביה "ישבר" שאין לו טהרה אלא שבירה.

מתיב רבי אילעא

וכי כללא הוא שרק דבר דאית ליה טהרה במקוה מטמא מדרס?

והא תניא:

מפץ

אריג של קנים הראוי למשכב ומושב, ומטמא טומאת מדרס

במת

-

מנין

שהוא מקבל טומאה ע"י מגע המת, ואינו כשאר פשוטי כלי עץ [שאין להם בית קיבול] שאין מקבלין טומאה?