Versão em texto deste daf: original e tradução
Shabat 64b — o Talmud em português
Shabat 64b do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Shabat 64b
מפני
שזנו
את
עיניהם
במראית העין נהנו
מן הערוה.
אמר רב ששת: מפני מה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ
טבעת
עם תכשיטין שבפנים
כומז?
לומר לך
-
כל המסתכל
[כשמתכון להנות]
באצבע קטנה של אשה
שהיא מקום טבעת הרי הוא
כאילו מסתכל במקום התורפה
שעל שניהם הם הביאו כפרה על הראייה.
מתניתין:
יוצאה אשה בחוטי שער
שקולעת בהן את שערה
בין
היו החוטים תלושים
מ
שער
שלה בין
היו החוטים
מ
שער
של חבירתה בין
היו
משל בהמה
כגון שער סוס.
ו
יוצאה גם
בטוטפת
ציץ של זהב המגיע מאוזן לאוזן,
ובסרביטין
ציץ שכורכתו על ראשה ואינו מגיע אלא עד הלחיים ותלוי לה על לחייה מכאן ומכאן,
בזמן שהן תפורין
בשבכה שלה התירו לצאת בהן, ולא חששו שתבוא לשלוף את השבכה מראשה ברשות הרבים שהרי לא תגלה שערה.
כל שאסרו חכמים לצאת בו לרשות הרבים אסור לצאת בו לחצר שאינה מעורבת. חוץ מ
כבול
שהוא כיפה של צמר שעל ראשה שיוצאה בו,
ובפאה נכרית לחצר
שאינה מעורבת כדי שלא תתגנה על בעלה.
וכן יוצאה אשה לרשות הרבים
במוך
שבאזנה
בזמן שהוא קשור לאזנה והוא עשוי לבלוע את צואת וליחת האוזן, ומתוך שהוא קשור לא חששו שמא יפול ותבוא להוליכו ארבע אמות ברשות הרבים.
ובמוך
הקשור
שבסנדלה
שמניחה שם לתענוג.
ובמוך שהתקינה לנדתה
באותו מקום שיבלע בו הדם ולא יפול עליה ויצערנה .
וכן יוצאה אשה
בפילפל
שמניחה בפיה אשה שריחה רע.
ובגלגל מלח
שמניחה בפיה לרפואת שיניה
וכל דבר שניתן לתוך פיה
יוצאת.
ושלושת רפואות אלו יוצאת בהן,
ובלבד שלא תתן לכתחילה בשבת
אלא מבעוד יום שבשבת אסור ליטול רפואות גזירה שמא יבוא לשחוק סממנין בשבת .
ואם נפל
הרפואה בשבת לא תחזיר שכשם שאסור לתת תרופה לכתחילה בשבת כך גם להחזירה אסור .
שן תותבת
שהיא
שן של זהב, רבי מתיר
לצאת בה
וחכמים אוסרים
כיון שמשונה היא שן זו משאר השינים חששו שמא יחייכו עליה ותשלוף שן זו ותבוא להוליכה ארבע אמות ברשות הרבים.
גמרא:
וצריכא
המשנה לחדש את כל שלושת האופנים שמותר לה לצאת בחוטי שער שקולעת בהן שערה, בין בשלה, בין בשל חבירתה, ובין בשל בהמה.
משום
דאי אשמעינן
רק שיוצאת בשער
דידה
היינו טועים שדוקא משל עצמה התירו חכמים
משום דלא מאיס
ולא יבואו לחייך עליה ולא תבוא לשלוף אותו.
אבל
משער של
חבירתה דמאיס, אימא לא
התירו שמא יבואו לחייך עליה ומתוך כך תבוא לשלוף אותו, לכך אמרה המשנה משל חבירתה גם כן.
ואי אשמעינן ד
משער של
חבירתה
מותר לצאת בו היינו חושבים שדוקא בזה התירו חכמים משום
דבת מינה הוא
ולא ניכר הדבר ולא יבואו לחייך עליה.
אבל שער
דבהמה
ד
לאו בר מינה הוא אימא לא
התירו חכמים,
צריכא
המשנה לחדש שיוצאת גם בשל בהמה.
תנא
: התירו לצאת בחוטי שער
ובלבד שלא תצא ילדה
ששערותיה שחורות
ב
חוטי שער
של זקנה
שהם לבנות,
ו
לא תצא
זקנה ב
חוטי שער
של ילדה
ששערותיה שחורות שבהן חששו חכמים שמתוך שהדבר מגוחך תבוא לשלוף אותן.
והוינן בה:
בשלמא זקנה בשל ילדה
צריך לחדש שאף על פי ש
שבח הוא לה
אסרו לצאת בהן, אלא
ילדה ב
חוטים
של זקנה אמאי
צריכה הברייתא לומר שלא תצא, פשיטא שהרי
גנאי הוא לה?
ומשנינן: אין הכי נמי שילדה בשל זקנה פשיטא הוא, ואין צריך התנא להשמיענו, אבל
איידי
מתוך
דתנא זקנה בשל ילדה תנא נמי ילדה בשל זקנה.
שנינו במשנה: מותרת לצאת
בכבול ובפאה נכרית לחצר.
אמר רב: כל שאסרו חכמים לצאת בו
לרשות הרבים אסור לצאת בו לחצר
שמא ישכח ויצא בו לרשות הרבים
חוץ מכבול ופאה נכרית
שהתירו לצאת בהן לחצר.
רבי ענני בר ששון משמיה דרבי ישמעאל אמר: הכל
כל התכשיטים כולן מותרים בחצר
ככבול
.
תנן
במתניתין: מותרת לצאת
בכבול ובפאה נכרית לחצר.
וקשה:
בשלמא לרב
שאסר לצאת בכל התכשיטים לחצר
ניחא
מתניתין,
אלא לרבי ענני בר ששון קשיא
מהמשנה הרי לדבריו התירו לצאת בכל התכשיטים ומדוע מתירה המשנה בכבול ובפאה נכרית בלבד?
ומשנינן: הרי
רבי ענני בר ששון משמיה דמאן קאמר ליה? משמיה דרבי ישמעאל בר יוסי!
ואם כן לא קשה. שהרי
רבי ישמעאל בר יוסי תנא הוא ופליג
על המשנה.
והוינן בה:
ורב
שסובר שבכל התכשיטים אסרו לצאת לחצר,
מאי שנא הני
כבול ופאה נכרית שהתירו לצאת בהם לחצר?
אמר עולא: כדי שלא תתגנה
על בעלה
התירו לה קצת קישוטים הנאים. וחששו רבנן לכך שלא תתגנה על בעלה
כדתניא
בברייתא:
כתיב
"והדוה בנדתה"
-
זקנים הראשונים
היו דורשים את הפסוק כמשמעו שתהא כמנודה ומרוחקת מבעלה, ולפיכך
אמרו שלא תכחול
הנדה את עיניה
ולא תפקוס
שרק אדום על פניה
ולא תתקשט בבגדי צבעונין
בימי נדתה.
עד שבא רבי עקיבא
ולימד
שלא לאסור זאת. משום ש
אם כן אתה מגנה
אותה
על בעלה ונמצא בעלה מגרשה, אלא, מה תלמוד לומר "והדוה בנדתה"
דרשינן
ב
טומאת
נדתה תהא עד שתבא במים
לטבול, ואף על פי שעברו שבעת ימיה ופסק מעיינה אינה טהורה עד טבילה.
אמר רב יהודה אמר רב: כל מקום שאסרו חכמים
איסור וגזירה, כגון שלא לצאת בשבת
מפני מראית העין
שלא יחשדוהו באיסור כגון לא לצאת במלבושי מלחמה [שריון, קסדא ומגפיים]
אפילו בחדרי חדרים אסור
ללובשו.
תנן: ולא
תצא הבהמה
בזוג אף על פי ש
הוא
פקוק
ואינו משמיע קול משום שנראה כאילו מוליכה לשוק למכור ולפיכך תלה לה זוג לייפותה.
ותניא אידך
בברייתא:
פוקק לה
לבהמה
זוג בצוארה ומטייל עמה בחצר
משום שאין מראית העין בחצר.
וקשה לדברי רב יהודה אמר רב שאמר שכל האסור משום מראית העין נאסר אפילו בחדרי חדרים, אם כן מדוע מתירה הברייתא לטייל עמה בחצר כאשר זוג בצווארה?
ומשנינן: הא דרב יהודה אמר רב שבחדרי חדרים אסור מחלוקת
תנאי היא.