Shabat 58a — o Talmud em português

משום רבי שמעון אמרו: אף

אין בה משום עטרות כלות

שגזרו עליהם שלא תצא בהן מזמן החורבן, לפי שגזרו דוקא על עטרות מזהב ולא על זו.

ושמואל אמר

, נחלק על רבי אבהו , וסובר שכבול שאסרה המשנה

כבלא דעבדא תנן

.

ומקשינן:

ומי אמר שמואל הכי?

והא אמר שמואל

: יוצא העבד

בחותם שבצוארו

, שהוא כבלא דעבדא, והיה עשוי מטיט,

אבל לא בחותם שבכסותו!?

ומשנינן:

לא קשיא

.

הא

שהתיר שמואל לצאת בו, מדובר בחותם

דעבד ליה רביה

. ובגלל אימת הרב לא יורידנו מהצואר ויוליכנו בידו.

הא

החותם שהמשנה אוסרת לצאת בו, מדובר בחותם

דעבד איהו לנפשיה

, וחששו רבנן שיורידנו וישאנו ברה"ר , משום שאין האדון מקפיד עליו.

ומקשינן:

במאי אוקימתא להא דשמואל

שהתיר לצאת, בחותם שבצוארו

דעבד ליה רביה

, ולא חששו שישלפנו כי אימת רבו עליו.

אם כן ,

בחותם שבכסותו

-

אמאי לא

יצא העבד?

ומשנינן: חששו רבנן

דילמא מיפסיק

החותם ונשבר,

ומירתת

מפחד העבד מרבו שלא יאמר שהוא שבר את החותם כדי להראות בשוק שהוא בן חורין,

ומיקפל ליה

העבד לטליתו,

ומחית

ושם

ליה

לטלית

אכתפיה

כדי להסתיר את העדר החותם . והיוצא בשבת בבגד שאינו עליו דרך מלבוש אלא דרך משא חייב,

כדרב יצחק בר יוסף

.

דאמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: היוצא בטלית מקופלת ומונחת לו על כתפיו

בשבת

-

חייב חטאת

.

גזירה זו שמא ישבר החותם ויבוא לקפל את טליתו שייכת רק במי שיראת המלך עליו,

וכי הא דאמר ליה שמואל לרב חיננא בר שילא: כולהו רבנן דבי ריש גלותא

שהיו עושים לטליתותיהם חותם כמו שהיו עושים עבדים כדי להראות שהם כפופים לריש גלותא -

לא ליפקו בסבלי חתימי

לא יצאו לרשות הרבים בטליתות עם חותם שכזה בשבת, שמא ישבר החותם,

לבר מינך

, חוץ ממך, כיון

דלא קפדי עליך דבי ריש גלותא

אם תלך בלא חותם.

גופא: אמר שמואל: יוצא העבד בחותם שבצוארו אבל לא בחותם שבכסותו.

תניא נמי הכי: יוצא העבד בחותם שבצוארו, אבל לא בחותם שבכסותו.

ורמינהו

, סתירה בברייתות:

כי מאידך, שנינו בברייתא:

לא יצא העבד בחותם שבצוארו ולא בחותם שבכסותו, זה וזה אין מקבלין טומאה

, כי היות ואינם עשויים לנוי, אין להם דין תכשיט, וכמובן שאינם כלי.

ולא

יצא

בזוג

פעמון

שבצוארו, אבל יוצא הוא בזוג שבכסותו,

ו

זה וזה מקבלין טומאה

לפי שתכשיט הן, ותכשיט נחשב כדין כלי ביחס לקבלת טומאה.

ולא תצא בהמה לא בחותם שבצוארה, ולא בחותם שבכסותה, ולא בזוג שבכסותה, ולא

בזוג שבצוארה

משום שנראה הדבר כאילו מוליכים אותה לשוק להימכר ותולים לה זוג לנאותה .

זה וזה

הזוג שבכסותה ושבצוארה -

אין מקבלין טומאה

לפי שאין תכשיט לבהמה.

ומקשינן על דברי שמואל מתחילת הברייתא, האוסרת לעבד לצאת בין בחותם שבצואר ובין בחותם שבכסות.

לימא

ליישב את סתירת הברייתות ואת דברי שמואל:

הא

, הברייתא הראשונה ודברי שמואל המתירים לעבד לצאת בחותם שבצוארו, הם בחותם

דעבד ליה רביה

, שמותר לצאת בו לפי שלא חששו שמא ישלפנו, היות שאימת רבו עליו.

הא

, הברייתא השניה האוסרת, היא בחותם

דעבד איהו לנפשיה

וחששו שיבוא לשולפו.

ודחינן:

לא

צריך לפרש את הברייתא בחותם שעשה העבד לעצמו, אלא

אידי

ואידי

בין דברי הברייתא בין דברי שמואל הם בחותם

דעבד ליה רביה

.

וכאן

בברייתא האחרונה, המדובר הוא

ב

חותם

של מתכת

, שאם ישבר החותם יביא העבד את השברים לבית אדונו, ויבוא לידי מלאכת הוצאה,

וכאן

בדברי הברייתא הראשונה ובדברי שמואל, שהתיר לצאת בו, איירי

ב

חותם

של טיט

, שאף שאין העבד שוברו בידים בגלל אימת אדונו, מכל מקום כשנשבר החותם מאליו אין מקפיד עליו האדון, ואין העבד מביא את השברים לבית אדונו .

וכדרב נחמן אמר רבה בר אבוה

, דאמר:

דבר המקפיד עליו רבו

אם יאבד

אין יוצאין בו, דבר שאין מקפיד עליו יוצאין בו

.

הכא נמי מסתברא

שהברייתא האוסרת מדברת בחותם של מתכת.

מדקתני: זה וזה

, החותם שבצוארו ושבכסותו

אין מקבלין טומאה

.

ודייקינן:

אי אמרת בשלמא

שהמדובר בברייתא הוא בחותם

של מתכת

, מובן כי דוקא

הני

חותמות של מתכת, לפי שהם אינם לא כלי ולא תכשיט, לכן

הוא דלא מקבלי טומאה

.

הא כלים דידהו

, של מתכת,

מקבלי טומאה

.

אלא, אי אמרת

שהברייתא

ב

חותם

של טיט תנן

, אם כן קשה מה שמוסיפה הברייתא שחותמות אלו אינן מקבלין טומאה:

וכי רק

הני

חותמות, שאינן תכשיט,

הוא דלא מקבלי טומאה

.

הא כלים דידהו

, של טיט, שאינו מצרפן בכבשן, אלא הם כלי אדמה,

מקבלי טומאה?

והא

אינו כן.

דהא

תניא: כלי אבנים כלי גללים וכלי אדמה

-

אין מקבלין טומאה, לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים

.

אלא, שמע מינה

שהברייתא מדברת בחותם

של מתכת

.

ומסקינן:

שמע מינה

.

אמר מר

, שנינו בברייתא:

ולא

יצא העבד

בזוג

שבצוארו

אבל יוצא הוא בזוג שבכסותו

.

והוינן בה:

זוג שבצוארו

-

אמאי לא

יצא בו?

דילמא מיפסיק, ואתא לאיתויי

בידו. אם כן,

זוג שבכסותו נמי ליחוש, דילמא מיפסיק, ואתי לאיתויי

;.

ומשנינן:

הכא במאי עסקינן, דמיחא ביה מומחא

שחיבר את הזוג על ידי אריגתו בבגד, ולא חיישינן שיפסק הזוג .

וכדרב הונא בריה דרב יהושע, דאמר רב

הונא בריה דרבי יהושע כל שהוא ארוג

בבגד

לא גזרו

בו רבנן שלא להוציאו , שלא חששו שמא יפסק.

אמר מר: לא תצא בהמה לא בחותם שבצוארה ולא בחותם שבכסותה ולא בזוג שבצוארה ולא בזוג שבכסותה, זה וזה אין מקבלין טומאה

.

ותמהינן:

ו

כי

זוג דבהמה אין מקבלין טומאה?

ורמינהו

: הרי שנינו בברייתא:

זוג של בהמה

-

טמאה

, דהיינו, מקבלת טומאה, משום שיש לזוג דין כלי לקבלת טומאה, וכפי שיתבאר.