Shabat 47a — o Talmud em português

ולכן,

הנח לנר שמן ופתילה

שאיסור טלטולם הוא

הואיל דנעשה

הכלי בשעת דליקת הנר

בסיס ל

שלהבת, שהיא

דבר האסור

בשבת. ובסיס למוקצה אסור לטלטל, משום שה"בסיס" הרי הוא כטפל לדבר המוקצה שעליו, ולכן אסור לטלטלו כמותו. [ועיין בהערה הראשונה בדף מד א מפני מה השלהבת היא מוקצה].

אמר רבי זירא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן אמר רבי חנינא אמר רבי רומנוס: לי התיר רבי לטלטל מחתה

של לבונה,

ב

[יחד עם]

אפרה!

שהתיר לי את טלטול האפר המוקצה יחד עם המחתה שאינה מוקצה.

אמר ליה רבי זירא לרבי אסי

: וכי

מי אמר רבי יוחנן הכי?

והתנן: נוטל אדם בנו והאבן בידו, או כלכלה

[סל]

והאבן בתוכה.

ואינו חושש משום טלטול מוקצה.

ואמר

על כך

רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן

: הכא,

בכלכלה מלאה פירות עסקינן.

שהיא בסיס לדבר המותר והאסור, ועיקר הבסיס הוא לפירות שאינם מוקצה.

והשתא דייק רבי זירא:

טעמא

דמטלטלין את הקערה שיש בה אבן, משום

דאית בה פירי. הא לית בה פירי

-

לא

מטלטלין;, לפי שהכלכלה היא בסיס לאבן.

ונוקטת הגמרא את לשון הכתוב בדניאל ד:

אשתומם

רבי אסי

כשעה חדא, ואמר: הכא נמי

לא מדובר שהמחתה היתה בסיס לאפר בלבד אלא -

דאית בה קרטין

, חתיכות לבונה הראויים להרחה, שאינם מוקצה, ולכן יכול לטלטל את המחתה ואגב כן מיטלטל גם האפר.

אמר אביי: קרטין

-

בי רבי

, בביתו של רבי שהיה עשיר -

מי חשיבי?

ואם כן, נמצא שהאפר אינו טפל, והטילטול מתייחס גם אליו.

וכי תימא

-

חזו

הקרטין

לעניים,

ולכן אפילו בבית רבי הם חשובים, ושפיר מטלטלין למחתה עם האפר.

אי אפשר לומר כן.

כי

והתניא: בגדי עניים

, כגון אריגים קטנים שיש בהן רק שלש על שלש אצבעות, נחשבים כבגד לגבי קבלת טומאה - רק

לעניים!

בגדי עשירים

שיש בהם שלשה על שלשה טפחים, נחשבים כבגד לגבי טומאה גם

לעשירים

.

אבל

בגדים

דעניים

-

ל

גבי

עשירים לא

חשיבי בגד, ובהיותם אצלם אינם מקבלים טומאה כלל.

והוא הדין לדין מוקצה של הקרטין, שבטילה חשיבותם בהיותם אצל עשירים.

אלא אמר אביי

: מותר היה לטלטל את המחתה,

מידי דהוה

כמו שנפסק בהלכה

אגרף

לגבי כלי

של ריעי

, של צואה, שהתירו לטלטלו על אף היותו מוקצה.

אמר רבא: שתי תשובות

לחלק

בדבר

בין המחתה עם האפר לגרף של ריעי:

חדא: גרף של ריעי

-

מאיס, והאי

מחתה -

לא מאיס.

ועוד: גרף של ריעי

-

מיגלי,

הוא מגולה למעלה ולכן התירו לסלקו.

ו

אילו

האי

מחתה שיש בה אפר, הרי גם אם נתייחס ללכלוך האפר כאל ריעי, יש לחלק בינה ובין גרף של ריעי שהרי היא

מיכסי

, מכוסה, ואין צורך לסלקה מעליו.

אלא אמר רבא: כי הוינן בי רב נחמן, הוה מטלטלינן כנונא

מחתה ובה שברי עצים מוקצים

אגב קיטמא

, האפר שהיה בה, והיה האפר מיוחד מערב שבת לכיסוי,

ואף על גב דאיכא עליה שברי עצים

, שהם מוקצה, לא איכפת לן, כמו שמטלטלים כלכלה עם אבן, אגב הפירות שבה.

מיתיבי: ושוין

רבי יהודה ורבי שמעון שנחלקו בנר ישן מאוס

שאם יש בה

בנר גם

שברי פתילה

-

שאסור לטלטל

, ולא מתירים לטלטל את שברי הפתילה, שאינם חשובים, אגב הנר.

אמר אביי: בגלילא שנו

, שאין בגדי פשתן מצויים להם וחשובים להם אפילו שברי פתילות, ולכן אין היתר לטלטלם אגב הנר.

לוי בר שמואל אשכחינהו לרבי אבא ולרב הונא בר חייא דהוו קיימי אפיתחא דבי רב הונא

.

אמר להו: מהו להחזיר מטה

העשויה להתפרק

של טרסיים

, צורפי נחושת העוברים ממקום למקום ונושאים עמם את המטה המתפרקת,

בשבת?

אמרו ליה: שפיר דמי

ואין בכך משום מלאכת מכה בפטיש, שמכוחה נאסר כל תיקון כלי.

אתא לקמיה דרב יהודה, אמר: הא רב ושמואל, דאמרי תרוייהו: המחזיר מטה של טרסיים בשבת

-

חייב חטאת!

כי הם סוברים שהרכבת המטה המפורקת נחשבת כתיקון כלי.

מיתיבי: המחזיר קנה מנורה

העשויה להתפרק

בשבת

-

חייב חטאת

.

קנה סיידין

העשוי מכמה חלקים -

לא יחזיר. ואם החזיר

-

פטור אבל אסור.

. כיון שבאופן תדיר הוא מרכיב ומפרק.

רבי סימאי אומר: קרן

, כלי נגינה שהיא

עגולה

, ותקועים בה חלילים, וכדי לפרק ולהרכיב את החלילים שלה צריך מעשה אומן, הרי המרכיב אותה -

חייב

.

אבל

קרן פשוטה

, שכל אדם יכול להרכיב את חליליה, ועושים כך תדיר -

פטור

על הרכבתה.

והרי מטה של טרסיים דומה לקנה מנורה, שחייבים על הרכבתה חטאת, ואיך התירו רבי אבא ורב הונא בר חייא להרכיבה בשבת? ומשנינן:

אינהו, דאמור כי האי תנא

.

דתניא: מלבנות המטה,

כלי קיבול קטנים המונחים מתחת לרגלי המטה כדי שלא יירקבו הרגליים,

וכרעות

, רגלי

המטה, ו

כן

לווחים של סקיבס

שהם עצים קטנים הניתנים בקשת על מרכז היתר, במקום שמותחים בו את החץ, שניטלו ממקומם -

לא יחזיר. ואם החזיר

-

פטור

...